דרשני:אבות ותולדות
|
|
המשנה הראשונה של מסכת שבת פורטת את מניין המלאכות האסורות בשבת והגמרא בעקבותיה דנה ביחס שבין אבות המלאכה ובין התולדות. במאמר זה נבחן את המקור למניין המלאכות כשלושים ותשע, היחס בין אב ותולדה וכן דיני אבות ותולדות בשאר התורה.
ארבעים חסר אחת
"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת."[1] למה לשון המשנה היא 'ארבעים חסר אחת' ולא פשוט 'שלושים ותשע'? הרי כידוע המשנה תמיד מקצרת בלשונה!
- ניתן לראות בכל תיאור מלאכת המשכן, שיש הקבלה בינו לבין תיאור בריאת העולם, ("וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם"[2] כנגד "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה:"[3], "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"[4] כנגד "וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה"[5] , "וַיִּטַּע ד' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם"[6] כנגד "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"[7] ועוד). וכן כתוב בתיקוני זהר. עשיית המשכן היא מעין בריאת העולם, אך בפועל יש מלאכה אחת שהאדם לא יכול לעשות, כדברי הפסוק "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקִים"[8], כי האדם אינו יכול ליצור יש מאין. ולכן אומרת המשנה - אבות מלאכות ארבעים, כי יש באמת ארבעים, אבל חסר אחת כי אחת היא לא ביכולותינו. אפשר להוסיף שאולי כנגד זה תיקנו חכמים את מלאכת מוליד שהיא מעין יצירת יש מאין, וגם אותה אסרו בשבת. וזה רומז לנו רש"י בלשונו: "משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא המים האלו."[9] כלומר מלאכת מוליד היא כנגד מלאכת בורא של הקב"ה. [לקט אמרים]
- אפשר עוד לומר, שבמקומות אחרים המספר ארבעים מבטא חיבור אמיתי ושורשי לדבר, כגון: "אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה[10]", וכן "תנא מיניה ארבעים זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה[11]". אבל במצות שבת, בלוחות הראשונים יש רק זכור ולא שמור, ואילו שמור הגיע רק בלוחות שניים, כי באמת איסורי העבודה הם מובנים מאליהם למי ש'זוכר' את יום השבת, אבל מכיוון שירדנו ממעלתנו, אנו צריכים פירוט.
- אפשר גם להסביר על פי דברי רש"י על הפסוק ויכל אלקים, כותב רש"י: "מה היה העולם חסר- מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה[12]" כלומר המנוחה היא מלאכה בפני עצמה, ולא רק הימנעות מעשייה. ולכן כתוב ארבעים חסר אחת, יש עוד מלאכה אחת אבל היא מותרת בשבת, והיא המנוחה שזה עיקר השבת.
המקור לשלושים ותשע
מניין שיש שלושים ותשע מלאכות בשבת? בגמרא מובאים שלושה מקורות:
- רבי - 'אלה הדברים' - 'דברים' זה שתיים, 'הדברים' בא להוסיף עוד אחת, ו'אלה' בגימטריא שלושים ושש, סה"כ שלושים ותשע מלאכות[13].
- רבי חנינא בר חמא - כנגד מספר המלאכות שנעשו בהקמת המשכן- 39[14].
- רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא - כנגד המילים 'מלאכה', 'מלאכתו' ו'מלאכת', שכתובות בתורה 39 פעמים[15].
ההשלכה המעשית לכך היא, שאם עשה בשגגה את כל המלאכות, חייב שלושים ותשע חטאות[16]. וקשה, איך אפשר לפסוק דין על פי גימטריאות או מספר הפעמים של הופעת מילים, הרי זה לא משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם? אלא ודאי שהייתה מסורת ביד חז"ל למספר זה, והם מצאו לו אסמכתא בפסוקים. מסתבר לומר שאין אלו מקורות מדאורייתא, אלא רק אסמכתא בעלמא.
נפקא מינה בין אב לתולדה
מה הנפקא מינה בין אב לתולדה, הרי על שניהם חייב באותה מידה?
- הנפקא מינה הפשוטה היא מה שאומרת הגמרא: "נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי, מיחייב תרתי. ואי עביד אב ותולדה דידיה, לא מיחייב אלא חדא"[17]. אבל לכאורה נפקא מינה זאת לא שייכת במקרה של הגדרת מלאכה מסוימת, כגון זומר, האם היא אב או תולדה, שהרי אם יעשה אותה ביחד עם אב של זורע או תולדה אחרת של זורע הוא יהיה חייב רק אחת בכל מקרה, גם אם זה יוגדר כ'אב משנה' של זורע, וגם אם כתולדה.
- אפשר לומר שהנפקא מינה העיקרית היא לגבי תולדות של תולדות, שהרי מלאכה שהיא בעצמה אב, חייב גם על מלאכות שדומות לה, אבל מלאכה שחייבים עליה רק בגלל שהיא דומה למלאכה, ודאי שלא יהיה חייב על מלאכות שדומות לה, כי הן אינן דומות כלל למקור.
- ידוע שיותר חמור לעבור על איסור שכתוב במפורש בתורה מאשר לעבור על איסור שלא כתוב במפורש בתורה, כגון יותר חמור לאכול חזיר שכתוב במפורש לא לאכול, מאשר לאכול סוס שהוא אסור אך לא כתוב במפורש. לפי זה אפשר לומר גם כאן. אף על פי שגם האבות לא כתובים במפורש בתורה, הם היו בפועל במשכן. ולכן במקרה של פיקוח נפש או מצווה שדוחה שבת, שבו אדם צריך לעבור על איסורי שבת, אם יש לו אפשרות לעשות או איסור אב, או תולדה - עדיף שיעבור על תולדה, שהרי 'מאכילין הקל הקל תחילה'. (בשם רבנו אברהם אלקנה שפירא)
הגדרת אב ותולדה
מה ההגדרה של אב ומה ההגדרה של תולדה? בירושלמי מסופר[18] על ריש לקיש ורבי יוחנן שישבו במשך שלוש וחצי שנים, והוסיפו שלושים ותשע מלאכות, על כל מלאכה ומלאכה. ובני ר' חייא ישבו ששה חודשים, והוסיפו שש מלאכות על כל מלאכה. ומבאר שם הפני משה, שרבי יוחנן וריש לקיש הוסיפו תולדות, אבל בני רבי חייא הוסיפו שש שהם כאבות. רואים על פי ירושלמי זה, שיש לנו חלק מלאכות שהם לא בדיוק האב הרגיל, ואף על פי כן הם יהיו כאב, ויש כאלה מלאכות שהם יהיו תולדה ולא אב. מתי זה יחשב כ'אב משנה' ומתי זה יחשב תולדה? הכלכלת שבת[19] מבאר שאב זה כל מה שדומה לאב המקורי בתכלית, וגם נעשה באותו גוף. אבל דבר שנעשה בגוף אחר, או שהדימיון הוא רק בפעולה, זה יחשב תולדה או אפילו יהיה מותר. אבל המגיד משנה כותב[20], שאב זה כל מה שהוא דומה לאב גם לבפעולה וגם בתכלית, אפילו אם יש הבדל באיכות הנפעל או באיכות הפעולה, אבל מה שדומה רק בתכלית אך הפעולה היא שונה זה תולדה.
הרמב"ם בפירושו הזכיר ארבע רמות: אב, מעין אב, תולדה, דומה לתולדה. ומובא בפרוש קדמון ממצרים[21] הסבר לכך: אב זה מה שהיה בפועל במשכן, מעין אב זה מה שלא היה במשכן אבל דומה לגמרי למה שהיה במשכן. תולדה זה מה שהוא מלאכה, שדומה לאב שהיה במשכן, ואילו דומה לתולדה זה מה שהוא כלל לא מלאכה, אבל הוא נראה לאדם העושה אותה כאילו זה מלאכה. כגון סוחט שיער, שאף על פי שאין זה בכלל מלאכה, כי המים לא נבלעים בשיער, אלא הם נמצאים רק בין השערות, לאדם הסוחט זה נראה כמו סחיטה ממש, ולכן גם זה יהיה אסור (בדומה למה שנראה לקמן בדעת רבנו חננאל).
תולדות בשאר התורה
בשבת יש איסור לא רק באבות המלאכה אלא גם בתולדותיהם, וזה נלמד מהדרשה: "הנה - אבות, מהנה - תולדות"[22]. צריך לעיין האם יש כאן דין מיוחד בשבת, או שבכל איסורי המלאכה בתורה נאסור גם את תולדותיהם. לדוגמא: "לא תחרוש בשור וחמור יחדו[23]" שנאמר לגבי איסור כלאיים, זה דווקא חרישה או גם תולדותיה? נחל שערפו בו עגלה נאמר "לא יעבד בו ולא יזרע[24]", זה רק זריעה ממש או גם זמירה וכדומה?
- בגמרא במועד קטן לגבי שביעית מבואר: "מכדי, זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימרא: דאהני תולדות - מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב"[25]. כלומר, בשמיטה נכתבו התולדות במפורש בפסוק, כדי ללמד אותנו שרק עליהן חייב ולא על אחרות. מכאן, שאם לא היו כתובות תולדות כלל היינו אוסרים בכולם. וממילא לכאורה נוכל ללמוד גם לשאר איסורי תורה, שאם אין מיעוט מיוחד, גם התולדות יהיו אסורות.
- התוספות בבכורות[26] כותב: "אע"ג דלענין בכור לא מחייב ביה משום לא תגוז, לענין שבת יש לחייב משום תולדה דגוזז, ככל עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים. כמו חולין (דף עג.): הושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר שבמעיה- לענין שבת [חייב], ובמוקדשין לא מיחייב משום גוזז. וכן קיטוף חייב בשבת משום תולדה דקוצר, וכן תולש מן המחובר, אע"ג דקיטוף לענין קצירה קודם לעומר לא מחייב". רואים בתוספות שאיסור התולדות הוא רק בשבת ולא בשאר דברים כגון עבודה בקדשים. בדומה לתוספות גם השער המלך דן בדבר, אך למסקנה נראה מדבריו שיש בשאר האיסורים גם תולדות, ולא כתוספות. ואיך תוספות יסתדרו עם הגמרא במועד קטן? אפשר לומר ששונה שביעית בכך 'שבת הארץ' נקראת, והיינו חושבים שיאסרו בה תולדות כמו בשבת, אילולא היה ממעט הפסוק במפורש, אבל אין ללמוד ממנה לשאר איסורי תורה. מהי סברת התוספות? שער המלך מבאר שבשבת התורה אוסרת לנו מלאכה, ולכן גם תולדות אסורות, שהרי הם מלאכה גמורה, גם אם לא היו במשכן. אבל בשאר איסורים התורה אוסרת לנו מעשה מסוים, והתולדה שלו זה כבר מעשה אחר. גם האור שמח[27] מבאר בכיוון דומה, שבשבת נאסרו מלאכות, אבל רק מלאכה שהייתה במשכן נחשבת למלאכה, וגם כל מלאכה שהיא תולדה של מלאכה שהייתה במשכן, זה נחשב מלאכה שהייתה במשכן, וזה אסור בשבת. כי אם אנו רואים שבמשכן יצירת צמח היא מלאכה, ממילא כל מעשה שנעשה למטרה זו זה יחשב מלאכה, ואפילו תולדות זורע. אבל אם התורה אוסרת לנו עבודה מסוימת, כמו זריעה או קצירה, זה יהיה רק היא בעצמה ולא תולדותיה, כי בשבת התוצאה אסורה, וכל מה שגורם לתוצאה נאסר, ובשאר איסורים המעשה אסור, ומעשה אחר שיגרם לאותה תוצאה לא ייאסר.
- יש איסור לזרוע כלאים, האם גם כל תולדות זריעה יהיו אסורות? ישנה מחלוקת בהלכות כלאים, האם האיסור הוא הזריעה או אפילו הקיום (רבי עקיבא), ולפי מי שאומר שרק הזריעה אסורה, לכאורה לפי דברי האור שמח בדעת התוספות, רק זריעה עצמה אמורה להיות אסורה ולא תולדותיה. אבל הגמרא במסכת מכות אומרת: "אמר רבי ינאי, בחבורה נמנו וגמרו: החופה בכלאים - לוקה"[28]. ומהמשך הגמרא שם מוכח שזה אפילו לדעת מי שחולק על רבי עקיבא, ואם כן מה יסביר התוספות לפי האור שמח? לכאורה אפשר לומר שמחפה זה אב ממש, ולא תולדה, אבל רש"י כותב שזה תולדה של זורע[29]. ואולי אפשר לומר, שאנו רואים שהתורה לא רוצה יצירת כלאים בעולם, ולכן אוסרת גם בזרעים וגם בחיות. ולכן, גם מי שלא סובר שיש איסור של קיום כלאיים, יסבור שיש איסור של יצירת כלאיים, ולא רק בדרך של זריעה, בדומה למלאכות בשבת[30].
- הירושלמי כותב: "לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות"[31], ולפני כן הוא עוסק בתולדות של עבודה זרה. איך התוספות יסתדר איתו לפי האור שמח? אולי אפשר לתרץ בדומה למה שאמרנו בכלאים, שהתורה לא רוצה שנעבוד אלהים אחרים, ולכן מה שאסור זה לא רק האבות שכתובים במפורש, אלא גם כל מה שדומה להם.
הרשב"א[32] שדן בשאלה למה המשנה מנתה תולדות רק להוצאה, כותב שבמלאכת הוצאה היינו יכולים לחשוב שאין איסור בתולדות, כי הוצאה היא מלאכה גרועה, והיינו אומרים שהיא לא מלאכה אלא רק איסור כמו קצירה לפני העומר ולכן לא יהיו לה תולדות, ומשום כך הוצרכה המשנה לפרש שיש תולדה להוצאה (הכנסה).
עוד יש לשאול לפי האור שמח בדעת התוספות, הרי בנזיקין מצאנו שיש ארבעה אבות ויש גם תולדות, למה שם חייב לשלם גם על תולדת נזק? צריך לומר שבתולדות הנזיקין עצם החיוב לא נלמד מהאב, אלא רק הדינים וגדרי החיוב ייקבעו בהתאם לאב, אבל עצם החיוב הוא ברור מאליו.
הערות שוליים
- ↑ שבת עג.
- ↑ בראשית א,כח
- ↑ שמות לט,מג
- ↑ בראשית ב,ב
- ↑ שמות מ,לג
- ↑ בראשית ב,ח
- ↑ שמות כו,טו
- ↑ תהלים ח,ו
- ↑ רש"י שבת נא: ד"ה 'כדי'
- ↑ ע"פ עבודה זרה ה:
- ↑ פסחים עב. ועוד
- ↑ רש"י בראשית ב,ב ד"ה 'ויכל'
- ↑ שבת צז: עפ"י רש"י שם
- ↑ שבת מט:
- ↑ שם
- ↑ שבת ו: ועוד.
- ↑ שבת צו:
- ↑ ירושלמי שבת פרק ז' הלכה ב'
- ↑ כלכלת השבת בהתחלה, אות א'
- ↑ מגיד משנה הלכות שבת פרק ז' הלכה ד'
- ↑ מודפס בסוף הרמב"ם במהדורת פרנקל
- ↑ שבת ע:
- ↑ דברים כב,י
- ↑ שם כא,ד
- ↑ ג.
- ↑ כה. ד"ה 'ואמר'
- ↑ על הרמב"ם הלכות שבת פרק ז' הלכה ד'
- ↑ כא:
- ↑ רש"י פסחים דף מז' ע"ב ד"ה 'ושביעית'
- ↑ עיין בחזון איש הלכות שביעית פרק יח' הלכה ב' שביאר אחרת את דברי רש"י שם, ועיין גם אגלי טל על זורע
- ↑ שבת פ"ז ה"א, דף מא.
- ↑ ב. ד"ה 'וכי תימא'