דרשני:השפעת הכלל על הפרט (Yairm210)

ידועים דברי ה"ים של שלמה" שבני ישראל נספרים "במספר שמות", שמספר זהו משהו אובייקטיבי ושם זה סובייקטיבי, ובני ישראל הם כלל של פרטים - שבו כל פרט עדיין שומר על שמו וייחודוף אך גם נכלל בתוך הכלל הגדול יותר, וכן השבטים, וכן הדגלים. וסך כל האנשים, וסך כל השבטים, וסך כל הדגלים - שווים הם.

על השפעת הפרט על הכלל, כבר דובר. אך לא ראיתי מי שמדבר על הכיוון ההפוך. יש תופעה פסיכולוגית מאוד מעניינת, שרבותינו עמדו עליה במספר מקומות, והיא שאדם קובע את מעשיו היומיומיים לא לפי כללים של "רווח" ו"הפסד", אלא לפי תדמית עצמית - "איזה סוג אדם אני, ומה אדם כמוני עושה במצב כזה".

חכמינו מלמדים אותנו לבנות תדמית עצמית שתגרום לנו לקחת אחריות מצד אחד - חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, מכריע את העולם כולו לכף זכות או חס ושלום חובה, אל תאמין בעצמיך עד יום מותך. אך מאידך, שלא מביאה לידי דיכאון מהתפקיד הענק המוטל עלינו - אל תהיה רשע בפני עצמיך, אחד המרבה ואחד הממעיט, המקדש אישה "על מנת שאני צדיק גמור" וכו.

ולכן הם אומרים לנו שעלינו להציב לעצמינו סטנדרטים גבוהים, כי אז גם אם לא נעמוד בהם, נדע שיש לנו לאן לשאוף - חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, היה זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים. ושתי הצצדים נאמרו יחד על ידי ר' טרפון: לא עליך המלאכה לגמור, מצד אחד, ומאידך לא אתה בן חורין ליבטל הימנה.

בפרשתינו, התורה מבדילה בין התדמיות העצמיות השונות שאדם בונה לעצמו לפי המסגרת. אותו האדם נספר "במספר שמות" גם בפני עצמו, גם בשבט וגם בדגל - כי לפי הקבוצה שאדם משייך עצמו אלי, הריהו אדם אחר, ומעשיו בהתאמה. אדם יכול, בשיחה אחת עם רעיהו, להתייחס אליו כבן אותה העיר, כאדם דתי, כאדם שאוהב קפה וכאבא לילדים, ובכל אחת מהפעמים שפת הגוף, הביטויים בפה וכל השידור העצמי ישתנה! כפי שאדם משייך עצמו לקבוצה כלשהי, כך הוא יתחיל להתנהג כפי שהקבוצה מתנהגת - ומכך, נגזרת עלינו לשייך עצמינו לקבוצות הנכונות. ולכך נועד מצוות ציצית - וראיתם אותם, וזכרתם, ועשיתם.

ישנה סכנה בדימוי העצמי - הוא מעוצב בחלק ניכר ביותר על פי החברה ולא על פי האדם עצמו, אפילו באופן לא מודע. לפעמים, מה שקובע דימוי עצמי של אדם זה לא מה הוא חושב על עצמו או אפילו מה אחרים חושבים ליו, אלא מה הוא חושב שאחרים חושבים עליו. ולכן חשוב מאוד להראות לשני כמה הוא חשוב לך, ועל זה אמר ר' יוחנן: גדול המלבין שיניו לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר "ולבן שיניים מחלב", וכן שמאי אומר "והוה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות".

ר' חיים מוולוז'ין אמר, כשם שאדם צריך להאמין בקב"ה, כך הוא צריך להאמין בעצמו. שנזכה לזכור תמיד שאנחנו בני מלך, ישראל אשר בך אתפאר, שנבין את חשיבותינו בכל המסגרות שלנו, נשמח ונשמח את סביבותינו, אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, שמחה שלימה וגאולה שלימה במהרה בימינו אמן!

יאיר מורגנשטרן, במדבר התשע"ו