דרשני:השתתפות אבל בסעודת ברית מילה (Zvi Ryzman)

סימן יט

השתתפות אבֵל בסעודת ברית מילה

פעמים רבות, כאשר מזדמנים לשמחת ברית מילה, מאילוצים שונים, לא נשארים לסעודת המצוה אלא מסתפקים בטעימת מיני מזונות בלבד, ונשאלת השאלה האם לאבל בתוך י"ב חודשי האבלות על אביו ואמו מותר לבוא להשתתף בשמחת ברית מילה אם אינו מסב לסעודה בנטילת ידים ואכילת לחם, אלא טועם מיני מזונות.

א. התוספות (מועד קטן כב, ב ד"ה ולשמחת מריעות) הביאו מחלוקת בנדון השתתפות אבל בסעודת ברית מילה: "פירש הר"א בשם רבינו שמשון דלסעודת ברית מילה מותר ליכנס, דלא חשיבא שמחה כדאמרינן בפ"ק דכתובות (ח, א) דלא מברכינן בה שהשמחה במעונו משום דטרידי וליכא שמחה". כוונת התוספות לדברי הגמרא בכתובות שאין מברכים "שהשמחה במעונו" בסעודת ברית מילה, מכיוון שהמשתתפים אינם שמחים בגלל טרדתם בצערו של התינוק. ולאור דברי הגמרא הנ"ל, סבר רבינו שמשון, שאין שמחה בסעודת ברית המילה ולכן אין כל מניעה מאבל להשתתף בה.

אולם בהמשך דבריהם כתבו התוספות: "ולהר"א לא היה פשוט דגרע משמחת מריעות". כלומר, לשיטת הר"א לכאורה אין כל סיבה להבדיל בין השמחה בסעודת ברית המילה, לשמחה ב"סעודת מרעות", שנאסר על האב להשתתף בה.

הבית יוסף (יו"ד סימן שצא) הביא את שתי הדעות: "הסמ"ק (סימן צז עמ' סה) כתב, בסעודת ברית מילה נוהגין להתיר. ומורי הרב ר' יצחק אבי הספר אוסר מפי רבותיו, וכן הרב ר' טוביה היה אוסר בין בסעודת חתן בין בסעודת ברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך".

ולהלכה פסק הרמ"א: (שם סע' ב) "סעודת מצוה דלית ביה שמחה, מותר ליכנס בה, כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה, ומותר לאכול שם אפילו תוך שבעה, ובלבד שלא יצא מפתח ביתו. ויש אוסרין בסעודת ברית מילה. והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו. ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכל שכן בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי". ומבואר בדברי הרמ"א חומרא גדולה, שהמנהג הוא שאין לאבל "לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו", ובכלל זה להשתתף בסעודת ברית מילה.

ב. בפסיקת ההלכה למעשה בנדון דידן, נחלקו גדולי פוסקי דורינו.

הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה (אבילות ח"ב עמ' שנא) פסק להתיר לאבל להשתתף בסעודת ברית מילה. וביאר טעמו: "שיש להקל מטעם ספק ספיקא, שמא הלכה כדברי התוספות (יבמות מד, א) והראשונים דס"ל שלא אסרו לאבל להיכנס לבית השמחה אלא לסעודת הרשות, אבל סעודת מצוה מותר. ואם תאמר שהלכה כהחולקים ואוסרים אף לסעודת מצוה, שמא בסעודת מילה שאין בה שמחה יתירה משום צערא דינוקא [דמהאי טעמא אין אומרים "שהשמחה במעונו"], יש להתיר".

הגרש"ז אויערבך, בספרו מנחת שלמה (מועד קטן, אבילות עמ' קלב), הסתפק בדבר: מצד אחד הביא את דברי האחרונים (דגול מרבבה, רבי עקיבא אייגר ופתחי תשובה) שציינו לדברי מהר"ם מינץ (הובא בש"ך סי' רמו, כז) שהתיר לאבל להשתתף בסעודת סיום מסכת כי "אבל מותר בסעודת מצוה במקום שאין שמחים. ומדבריהם משמע שגם להרמ"א שאוסר כל סעודה מחמת המנהג מ"מ בסעודת סיום או בר מצוה מותר. ולפי זה מסתבר שכמו שהתירו סעודת סיום, הוא הדין שבסעודת ברית מילה שרי". אולם מצד שני, יתכן שסעודת ברית מילה שונה משאר הסעודות שהתירו לאבל להשתתף "וכמו שכתב הגר"א (סי' שצא ס"ק ה) משום דכתיב ביה "שש אנכי", אבל הרי הרמ"א אוסר שם גם בפדיון הבן אע"ג דהוי ודאי סעודת מצוה, ולדבריו נראה דאין לחלק בין הסעודות ויש להקל בכולם או להחמיר בכולם. ועכ"פ למעשה צ"ע".

והגרי"ש אלישיב פסק לחומרא, כמובא בספר ציוני הלכה (אבילות עמ' תפה), במענה לשאלה "האם מותר לאבל להשתתף בסעודת ברית מילה, והשיב הגרי"ש: "אסור, כי אנחנו נוהגים להחשיב כל הסעודות לסעודת מרעות". ומבואר בדבריו שנקט להלכה כדעת הר"א המובא בתוספות במועד קטן [לעיל אות א], שמאחר וגם ברית מילה נקראת "שמחה", השתתפות בסעודת ברית מילה נחשבת כהשתתפות בסעודת מרעים שאבל אסור להשתתף בה.

אמנם עדיין יש לעיין האם האוסרים לאבל להשתתף בסעודת ברית מילה, יתירו לאבל להשתתף בסעודה כאשר יסתפק בטעימת מיני מזונות בלבד, ולא יסב לסעודה בפת.

האם אכילת מיני מזונות או בשר ופירות נחשבת כהשתתפות בסעודת מצוה

ג. כדי להשיב על שאלה זו, יש לחקור בדיני סעודת מצוה, האם השתתפות בסעודה נחשבת השתתפות רק כאשר אוכלים פת, או שאין חיוב דווקא לאכול פת, וגם אכילת מיני מזונות או בשר ופירות נחשבת כהשתתפות בסעודת מצוה.

והנה לענין סעודת ברית מילה, כתב ערוך השלחן (סימן רסה סע' לז) "וכתבו דנוהגים לעשות סעודה ביום המילה, ומקרי סעודת מצוה. ובמדינתינו מעטים הם שעושים סעודה ורק אוכלים קצת מיני מתיקה כלעקא"ך וכיוצא בזה, ומפני העניות וכובד הפרנסה נהגו כן". ומפורש בדבריו שגם אכילת מיני מזונות נחשבת להשתתפות בסעודת מצוה.

בהמשך דבריו הביא ערוך השלחן את דברי הרמ"א (שם) "שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה", וכתב ערוך השלחן: "ואין הלשון מדוייק, שמתחיל בסעודה ומשתה ומסיים בטעימה. ובאמת אין המנהג בסעודה רק בטעימת פירות, וקורים זה בן זכר. ולמחרת בשבת אחר התפילה נכנסים אצל היולדת ליתן מזל טוב וקורים לזה שלום זכר. ונוהגים שלא לטעום כלום, ואומרים שזהו מתקנת המדינה לבלי להכביד על בעל הברית". ומתבאר בדבריו כי "סעודה" נחשבת לסעודה גם עם מיני מזונות בלבד, ואילו "שלום זכר" אינו מוגדר כ"סעודה" אלא כמושג חדש - "טעימה". ולצאת ידי חובת "טעימה", די גם בפירות.

ואכן בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קסג) נשאל האם יש חיוב פת בסעודת ברית מילה. והשואל סמך את ידו על דברי ערוך השלחן הנ"ל, שנהגו במדינתו לאכול מיני מזונות בברית. וכתב הדברי יציב, ששאלה זו תלויה במחלוקת המג"א והמור וקציעה אם יש חיוב פת בסעודת פורים. לדעת המג"א שאין חיוב פת בסעודת פורים, אכן יוצא ידי חובת השתתפות בסעודת מצוה של ברית מילה גם במיני מזונות. אך לדעת המור וקציעה שכתב על דברי המג"א "שדבר זה אי אפשר לשמוע כלל", כי "סעודה" נקראת רק סעודה שאוכלים בה פת, גם בברית מילה הסעודה נחשבת כסעודה רק באכילת פת.

והנה הרמ"א פסק בהלכות תשעה באב (או"ח סי' תקנא סע' י) "ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה". ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קלב) דן במנהג "שמחלקים עוגות קודם סעודת ברית מילה", אם הדבר מותר בתשעת הימים, כלשונו: "והספק אם זה בגדר סעודת מצוה". וכתב על כך: "הנה מסברא שייך לסעודת מצוה, אבל היות שכתב הרמ"א (בהמשך דבריו שם) שבשבוע שחל בו תשעה באב לא ישתתף רק מנין מצומצם, אין כדאי לחלק כן לרבים".

משמע מדבריו, ש"סעודה" נקראת גם כאשר אוכלים רק מיני מזונות, ואין צורך דווקא בפת כדי להחשב כסעודת מצוה.

ד. עוד נראה להביא ראיה ממה שדן הרב שאול וגשל בשו"ת גבעת שאול (או"ח סימן נב) בשאלה אודות "מי שהולך לסעודת מצוה ואינו אוכל פת רק שאר דברים, האם נחשב כאוכל סעודת מצוה או לא". ובדברי תשובתו כתב הגבעת שאול, שלמעשה "אין לנו מקור שיש חיוב לקבוע סעודה על פת", ולכן גם מי שאינו אוכל פת אלא מיני מזונות או פירות, ודאי נחשב כאוכל מסעודת מצוה.

הרב וגשל ייסד את דבריו על פי מה שכתב בשו"ת רעק"א (מהדורא קמא סימן א) שבסעודת יו"ט חיוב פת אינו מטעם שמחה אלא מטעם עונג. וראיה לכך, כי בחול המועד יש חיוב שמחה, ואם נאמר שחיוב השמחה גורם לכך שצריך לאכול סעודה בפת מדין השמחה, מדוע אין חיוב לאכול סעודה עם פת גם בחול המועד, ומכאן מוכיח רעק"א שהחיוב לאכול פת בסעודת יו"ט הוא מדין "עונג", ודין עונג נאמר דווקא ביו"ט ולא בחול המועד. ולכן בחול המועד שיש רק דין של שמחה [ולא עונג] אין חובה לאכול פת כביו"ט. ועל פי זה חידש הרב וגשל, שבכל מקום שגדר סעודת מצוה הוא משום שמחה כמו בברית מילה או בסיום מסכתא, אין חיוב סעודה בפת.

הרב וגשל הביא ראיה נוספת מדברי הרמ"א (יו"ד סימן רסה) שכתב: "עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת שנולד זכר שנכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה". ומשמע שנקראת "סעודת מצוה" למרות שאין סועדים בסעודת "שלום זכר" פת אלא מטעמים בלבד.

ולפי זה הוא חידש לענין האמור בדברי הרמ"א (יו"ד סימן רסה סע' יב) שמי שהוזמן לסעודת ברית ולא הלך "נחשב כמנודה לשמים" [ובתוספות (פסחים קיד, א ד"ה ואין מיסב) כתבו על פי המדרש ש"ניצול מדינה של גיהנם"] - שכל מי שהשתתף בברית המילה וטעם ממיני מזונות או מכיבוד קל, נחשב כאילו השתתף בסעודת מצוה ולא יחשב כמנודה, והוא מסיים: "וכך גם נוהגים בערב פסח בסיום שעושים לבכורים, ומנהג ישראל תורה".

ה. ומעתה נראה ללמוד מדברי ערוך השלחן, שבט הלוי והגבעת שאול, שהשתתפות בסעודת מצוה נחשבת כהשתתפות גם ללא אכילת פת, לנדון דידן, כי לאבל בתוך י"ב שנאסר עליו להשתתף בסעודת מצוה במשך כל שנת אבלותו, כמו שנפסק ברמ"א (יו"ד סי' שצא סע' ב), יֵאסר להשתתף בברית מילה אפילו טועם רק מיני מזונות. שהרי לפי הפוסקים הנ"ל גם אכילת מיני מזונות נחשבת כהשתתפות בסעודת מצוה.

ומצאתי בספר ציוני הלכה (אבלות עמ' תקיז) שנשאל הגרי"ש אלישיב האם כאשר דוד של החתן הנמצא בתוך י"ב חודשי אבלותו, משתתף ב"קידוש" בשבת חתן (אויפרוף), מותר לו לאכל פרי או לשתות. והשיב הגרי"ש: "יש להקל בדברים אלו שאינם חשובים אכילה", אך כשנשאל בשנית האם רשאי "לשתות תה עם עוגה", ענה הגרי"ש: "אין להקל". ונראה מדבריו שטעימת מזונות נחשבת כ"אכילה", שנאסרה על אבל.

וכמדומני שאין העולם מקפידים בזה, וצ"ע.