דרשני:מאמר:הרב אביחי קצין - שבח הודאה ובקשה (Yedidyarashi)

מתוך עלון לאורו
שבח הודאה ובקשה
יתרו נתפס בעינינו, בצדק, כמי ש'יתר' (=הוסיף) את הפרשה בה נאמרה צורת ניהול מערכת המשפט. אולם המתבונן בדבריו של יתרו יגלה דבר נוסף שיתרו מצטיין בו. והוא תכונת ההודאה: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם:

ואכן במסכת ברכות (דף נד ,א) מלמדת אותנו הגמרא שממנו לומדים שיש 'לברך על נס': "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מנא הני מילי (רש"י דמברכין אניסא)? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל וגו'.

כל זאת - בזמן שכל ישראל לא הלכו בדרך זו: תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ד'. (סנהדרין דף צד, א).

'ההודאה' כמו גם 'השבח' הם חלק מעולמה של התפילה , והן מתלוות אל 'הבקשה'. בתפילה אנו עושים שתי פעולות מקבילות. באחת אנו משבחים את הקב"ה ומודים לו על כל החסד שעשה עמנו. ומאידך, אנו מבקשים ממנו בקשות שונות.

איזה משני החלקים משמעותי יותר? השבח או הבקשה? המכיר מעט את כתביו של הרב י"ד סולוביצ'יק זצ"ל מוצא שהוא הדגיש את מוטיב הבקשה: ... כפי שנתבאר זקוקה התפילה גם לשבח ולהודאה. מכל מקום לשדה וכוחה של התפילה צפונים בעיקר בבקשה.

לא כך סבר מרן הרב זצ"ל. הרב ראה את חלק השבח כחלק המשמעותי והמרכזי בעולם התפילה. כך למשל התייחס הרב לדברי הגמרא במסכת ברכות )דף ו, ב( כדלקמן: תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. (מלכים א' ח')

מה משמעותה של הקביעה שתפילה שאינה בבית הכנסת אינה נשמעת? וכיצד נלמד הדבר מן הפסוק? מדוע בית הכנסת מכונה מקום הרינה?

מרן הרב זצ"ל מסביר כי רינה ותפילה הם שני החלקים של התפילה: השבח (רינה) והבקשה (תפילה). ההבדל בין 'הבית' ל'בית הכנסת' הוא, שהבית - מבצרו של האדם הוא. נבנה למענו ולטובתו. לעומת זאת, בית הכנסת נבנה כדי להרבות כבוד שמים. ולכן התפילה בבית היא התפילה הפרטית האגוצנטרית, זו המייצגת את האינטרס הפרטי. לעומת זאת, תפילת בית הכנסת, היא התפילה הפונה אל הקב"ה, מודה לו ומשבחת אותו. לכן מקום התפילה צריך להיות דווקא בבית הכנסת ולא בבית הפרטי.

הרב ממשיך ומבאר את מקומם של שני החלקים, תוך שהוא מסביר בצורה מופלאה סוגיא הנראית מוזרה מאד במבט ראשון: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר )ישעיהו נו, ז( "הביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי" 'תפלתם' - לא נאמר אלא 'תפלתי' מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.(ברכות ז ,א)

מהי משמעות הקביעה שהקב"ה מתפלל? ואם כבר הוא מתפלל מדוע בנוסח זה? מרן הרב זצ"ל מהלך בדרך נפלאה. אם ברצוננו להבין מהי משמעות הקביעה שהקב"ה מתפלל, עלינו להבין קודם מהי משמעות התפילה שלנו. מהי בעצם תפילה? והרב משיב תשובה מפתיעה:

"תכלית התפילה אצלנו היא להתרוממות הנפש שתהיה מוכנת להתנהג במעלה יותר רוממה משהיא מתנהגת".

התפילה היא מעלית. תפקידה, לרומם אותנו ולקרב אותנו אל הקב"ה. היאך פועלת התפילה למימוש מטרה זו? וכיצד פועלים שני החלקים למימוש מטרה זו, השבח והבקשה?!

קל יותר להבין את מקום 'השבח' בהגדרה זו. הסיפור בשבחו של מקום אינו בא לשנות את הקב"ה. הוא אינו זקוק ל'יחסי הציבור' שלנו. העיסוק שלנו בשבחו של מקום, מקרב אותנו אל הקב"ה ומרומם אותנו.

ומה מקומה של הבקשה בתהליך העלייה שלנו בתפילה? על כך משיב הרב, שהקב"ה יכול היה לתת לנו את השפע האלוקי בכל מקרה. אולם, רצתה ההשגחה העליונה ש"יהיו המקבלים מוכנים". כלומר, אם אנחנו מתעלים אנו ראויים לשפע האלוקי. ואם לא, אין אנו זוכים לקבלו.

עכשיו ניתן להבין גם את תפילתו של הקב"ה. שכן כאן גילתה לנו הגמרא "סוד מטוב ההנהגה האלהית". מה יהיה אם ניסה האדם בכל מאודו להתעלות אך קשה היה לו הדבר. התעלה - אך לא די. האם במקרה כזה ד' מעלה אותנו למעלה! אנו מנסים את שלנו והוא משלים את חלקו.

מספרים, הרב זצ"ל סרב פעם להיענות להזמנה לבוא להיות סנדק. וכששאלו אותו מדוע? השיב: "ליהודי זה דאגתי לסרטיפיקט - אך הוא לא ידע אפילו לומר תודה..." .

הדבר הראשון שעושה אדם יהודי בבוקר הוא לומר תודה. מי שאינו יודע זאת, אינו ראוי שאבוא לשמחתו. אנו נבקש, נשבח ונודה. והקב"ה ישלים את מה שאנחנו לא הצלחנו.