דרשני:מאמר:הרב יעקב אליעזר כהנא-שפירא - התורה כסגולה (Yedidyarashi)

מתוך עלון לאורו

התורה כסגולה וכהדרכה סיפור מתן תורה המתואר בפרשתנו מתחיל בציון הזמן "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים".

את חג "זמן מתן תורתנו" אנו חוגגים בו' בסיוון אף על פי שהתורה ניתנה בז' בסיוון (שבת דף פו, ב) משום שגמר ההכנה של מקבליה הוא ממש כיום קבלת התורה.

הוי אומר שהמוכנות של עם ישראל לקבל את התורה, ההיטהרות, הרצון וההשתוקקות היו בו' בסיוון, על כן גם לשיטת רבי יוסי הסבור שהתורה ניתנה בז' בסיוון )בניגוד לדעת חכמים שקבעו כי יום ו' בסיוון הוא היום( - ישנה חשיבות להכנה, ואף היא העיקר!

בדרך זו מתיישבת קושיית התוספות במסכת ע"ז (דף ז, א). המבקשים הסבר לשיטת ר' יוסי על דרשת חכמים כי 'יום השישי' הנאמר במעשה בראשית - הוא רמז ליום קבלת התורה! והרי לדעתו ניתנה התורה בז' בסיוון?! אלא אומר על כך שם המהרש"א 'כי יראת החטא (=ההכנה) קודמת לחכמה במעלה ובזמן'.

מו"ר אבי ראש הישיבה זצ"ל יישב קושיית ה"מגן אברהם" הכיצד אנו אומרים בו' בסיוון "יום מתן תורתנו" שלא כר' יוסי , שנפסקה הלכה כמותו שאמר בז' סיוון? בחילוק שבין קבלת התורה בפועל על ידי המקבלים, ובין היום שמצד הקב"ה הייתה בו נתינת התורה היינו בו' סיוון. (ויסוד הדברים במהר"ל ב"תפארת ישראל פרק כז, ובספר "קדושת לוי " לחג השבועות)

אולם עדיין יש להבין, מה יש במוכנות לקבל את התורה שהיא גדולה מקבלת התורה בפועל? על כך שצריכה להיות הכנה על מנת לקבל את התורה – ניחא אולם להגדיר דבר זה כחלק מן המעמד עצמו, ואף עיקרו, מה סברא יש בדבר ?!

מדברי מרן הרב זצ"ל, בספרו 'אורות התורה' (פרק ח, א) ניתן לעמוד על עניין עמוק זה, ואלו דבריו שם:

"הקדמת 'נעשה' ל'נשמע' מציינת את הוקרת התורה מצד סגולתה האלוקית, יותר על מה שראוי להוקירה מצד צורך התועלת המעשית שיש בלימודה, כי כיוון שכבר נאמר 'נעשה' הרי הקישור אל ערך המעשי הוא כבר בכלל, ו'נשמע' מציין את ערך הלמוד הסגולי."

עם ישראל הקדים 'נעשה' ל'נשמע' והייתה בו, אם כן, המוכנות לקבל את התורה עוד קודם שידע את פרטי וענייני המצוות.

ישנה תפיסה שעניין מצוות התורה הם לתועלות מסוימות: חברתיות, אנושיות וכיו"ב. אדם יכול לסבור שמצוות התורה נועדו כדי שיהיו לו חיים טובים יותר, בכדי להנעים את חייו. שאנשים ירגישו בנוח זה עם זה. אולם מרן הרב זצ"ל מלמד אותנו שאמנם עניין התורה כולל גם עניינים אלו, אך הוא הרבה למעלה מזאת, יש בעיסוק בתורה ובקיום המצוות עניין מצד עצמו, מצד הסגוליות שבדבר, יש עניין בעצם ההידבקות בתורה עצמה.

כאשר עם ישראל מכריז 'נעשה' קודם ל'נשמע', הוא אומר בפה מלא שהוא רוצה את התורה לא רק מצד ההדרכה המעשית, לא רק מפני שהוא 'מרוויח' משהו מעשי, אלא כדי להיות שייך לתורה, להידבק בה, באותיותיה, להיות שייך וקשור לד' יתברך. ביום הזה 'יום מתן תורה' מופיע עם ישראל במלוא חשקו ורצונו, ומתגלה גדולתה של התורה.