דרשני:סימן ה - הדליק בלילה ראשון של חנוכה שתי נרות (Zvi Ryzman)

סימן ה

הדליק בלילה ראשון של חנוכה שני נרות

א.

כתב רבי שלמה קלוגר (בהגהות חכמת שלמה על השו"ע סי' תרעא; שו"ת האלף לך שלמה סימן שפב) וז"ל: "הנה אם הדליק בלילה ראשון שני נרות, אם יצא או לא. נראה לפענ"ד דיצא, דתוספת על הדבר אינו מזיק בכהאי גוונא. כמו שכתב הרמ"א (סי' רסג סעי' א) בהלכות שבת דיכול להוסיף נגד מנין המכוון, ובלבד שלא יפחות עי"ש, והוא הדין בזה".

כוונת החכמת שלמה למש"כ הרמ"א בהלכות הדלקת נרות שבת: "ויכולין להוסיף ולהדליק שלושה או ארבעה נרות, וכן נהגו". דברי הרמ"א נאמרו על מש"כ שם השו"ע: "ויש מכוונים לעשות שתי פתילות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור". ומבואר שלמרות שמספרם של הנרות בשבת הוא שתים דווקא, יכול להוסיף ולהדליק עוד נרות כרצונו, ואין זה גורע בעיקר התקנה להדליק שני נרות. ומכאן למד החכמת שלמה, שהוא הדין אם הדליק בלילה הראשון של חנוכה שני נרות, למרות שעיקר התקנה היה להדליק נר אחד, מכל מקום אין התוספת מזיקה וגורעת בעיקר התקנה.

ובשו"ת דברי ישראל (ח"א סימן רז) פסק כדברי החכמת שלמה גם אם הדליק בליל רביעי של חנוכה חמש נרות, יצא ידי חובה מכיון שאין התוספת גורעת בעיקר התקנה. ומבואר לפי זה, שדברי החכמת שלמה לא נאמרו דווקא בלילה ראשון שהדליק שני נרות, אלא גם בכל יתר ימי החנוכה - אם הדליק נר אחד יותר מחובתו להדליק באותו יום, יצא ידי חובה.

ונשאלת השאלה, האם גם יצא ידי חובה כשהדליק ביום השמיני של חנוכה תשע נרות, וצ"ע.

ב.

על דבריו של החכמת שלמה כתב בשו"ת משנת שכיר (סימן קצט) וז"ל:

"ולפי עניות דעתי יש לפקפק בזה, דבשלמא שם בהדלקת נרות שבת, דעיקר ההדלקה הוי משום שלום בית, ורק דיש כוונה נוספת כנגד זכור ושמור, אז בהוסיף נרות דמתווסף הנאת שלום בית, לא יזיק לן מה שאינו בדיוק כנגד מנין המכוון. וכן במה שכתבו הרא"ש (ראש השנה פ"ד סימן ג) והמרדכי (שם סימן תשכ) דיוסיף [עוד פסוקים בסדר המלכויות בתפילת מוסף של ראש השנה, בנוסף על עשרת הפסוקים שתקנו חז"ל] והכל בכלל הברכה... אלמא דאין קפידה בהוספה. אבל הכא בנר חנוכה דניתקן כל יום כנגד הנס שנעשה בו, וצריך היכרא באיזה יום אנו עומדים, לכן נראה לי פשוט דלא יצא, וצריך לכבות שתיהן ולהדליק מחדש נר אחד".

כלומר, אין כל ראיה ממה שמותר להוסיף עוד נרות שבת מלבד שתי הנרות שמחוייבים, להוספת עוד נרות חנוכה יותר ממה שצריך להדליק. כי דווקא בנרות שבת, שטעם ההדלקה הוא משום "שלום בית" - שיהיה אור בבית בליל שבת. כאשר מוסיף עוד נרות מלבד שתי הנרות שמדליק אחד כנגד זכור ואחד כנגד ושמור, מאחר ועל ידי ריבוי האור מתווספת הנאת שלום בית, אין גרעון במה שמנין הנרות אינו מכוון בדיוק כנגד זכור ושמור, שכן בארבע או חמש הנרות שמדליק נכללים שתי הנרות כנגד זכור ושמור, ומתקיים טעם ההדלקה משום "שלום בית". מה שאין כן בחנוכה, שמנין הנרות מכוון כל יום במספר מסויים בדווקא, נמצא שאם מדליק בלילה הראשון שני נרות, הוא מגרע וגורם לחסרון בהדלקת הנר הראשון, כי עתה אינו ניכר לרואה שעכשיו הוא הלילה הראשון של חנוכה, ולכן אינו יוצא ידי חובה.

ומציין המשנת שכיר: "אחר כך ראיתי בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן עה) שכתב גם כן כחילוקי הנ"ל, דדווקא בנרות [שבת] כל מה שמדליק עדיף טפי, וכן בקריאת התורה כיון דאין בו ביטול מלאכה יכולים לקרוא הרבה גברי, וכן בתפילה כל מה שמשבחין בשבחו של מקום מעלי טפי, על כן אין קפידא בהוספה. אבל בעלמא שפיר איכא קפידא".

וכאמור, מסקנת המשנת שכיר היא שלא כדברי החכמת שלמה, ולדעתו יש לכבות את הנרות ולהדליק מחדש את המנין המדוייק של הנרות שצריך להדליק באותו הלילה. והוא מסיים: "ואפשר דאפילו בברכה, דכיון דצריך הכירא ובשעת הדלקה לא היה הכירא, על כן לא יצא כלל. אבל עוד לא החלטתי זאת אם צריך הדלקה בברכה, אבל בלא ברכה פשיטא דידליק מחדש".

ג.

ואכן מצאנו בהלכות הדלקת נרות חנוכה, שיש להקפיד שמנין הנרות שמדליקים יהיה בדיוק כפי שצריך להדליק באותו הלילה.

כתב הטור (או"ח סימן תרעג סע' ב) "שאלו לאחי ה"ר יחיאל, נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש, ולא פירש איזה מהם, אם יכול אחר כך לברור איזה שירצה להיות שמש אפילו הראשון או האמצעיות, או דווקא האחרון, והכי מסתברא. תשובה, נרות חנוכה אין להפסיק בהן, הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה, שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור אותו הנר, ואין שֵם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות". ובדרכי משה (שם ס"ק ד) הוסיף: "יש מקשים מאי נפקא מינה דאין שֵם שמש עליו. ונראה דרצה לומר דאסור לעשות כן דהרי מוסיף על הנרות שמחוייב להדליק וליכא היכרא לימים היוצאים. ולזה אמר, אם תאמר שמש שנהגו בו היתר היכי דמי. לכן פירש שאין זה קרוי שמש, כי הוא מדליק בו הנרות, ואיכא היכרא לימים היוצאים".

ומדברים אלו הוכיח בשו"ת אהל משה (ח"ב סימן סט) שלא כדברי החכמת שלמה: "מבואר דבנרות איכא איסורא בהוספה, מה שאין כן בנרות שבת דעיקר המצוה היא משום שלום בית, וכל מה שמרבה עדיף. ולכן אף על פי שאין המנין מכוון לפי בעלי רמזים, עי' במג"א שם דיש מדליקין ז' נרות ויש אומרים יו"ד נרות, מכל מקום בריבוי בנרות איכא משום מצוה ולא משום ביטולה, ולכן יכול להוסיף. אבל בנרות חנוכה איכא בהוספה משום ביטול עצם המצוה בגלל הרואים".

ובמקום נוסף (ח"ג סימן כא) חיזק האהל משה את דבריו: "מה שהעיר כב' על מה שכתבתי (בח"ב סימן סט) לדחות פסק הגאון מבראדי זצ"ל (החכמת שלמה) באם הדליק בליל ראשון של חנוכה שני נרות דיצא, ולדעתי יש בהוספת הנר משום ביטול כוונה וגם ביטול מצוה משום דהרואה יסבור שלצורכו הדליקה כיון שהדליק יותר מן הצורך, וכת"ר דחה סברא זו משום דשונה הלכה זו שלא נאמר בה בדברי ראשונים הלכה כבית הלל [שמדליק כנגד הימים היוצאים] אלא נהגו כבית הלל, ועיקרא דמילתא היא ההדלקה ולכן ההוספה לא מזיק, ע"כ תוכן דבריו. ובמחילת כבוד תורתו הרמה, לא דק בזה. דעיקר השאלה שדן בזה הגאון מהרש"ק הוא, על מה דפסקינן בשו"ע (או"ח סי' תרעא) דבליל ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך בכל לילה (ועי' בהגהת חכמת שלמה שהביא שם דין זה, ומשם לקוח מה שהדפיסו בספרו האלף לך שלמה סימן שפ). אם כן מאי נפקא מינה אם הלכה כבית הלל או נוהגין כבית הלל, העיקר לדידן שמדליקין בליל ראשון רק נר אחד, יש לדון אם ידליק שני נרות מה דינו. ולדידי יש בזה משום ביטול עיקר הכוונה, והרואה שהדליק יותר מן הצורך יסבור שלצורכו הדליקן ולא למצות נר חנוכה כיון שלא הדליק לפי ההלכה המבוארת בשו"ע, וכן נוהגים".

ד.

עוד נפסק ברמ"א (סי' תרעא סע' ז) שהדלקת הנרות צריכה להיות באופן שיהיה ניכר מנין הנרות שצריך להיות באותו לילה, וז"ל: "ומכל מקום המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות אלא אם כן רבים בני הבית, שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין".

ובשו"ע (סי' תרעג סע' א) כתב: "ונוהגים להדליק נר נוסף כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה". ובמשנה ברורה (ס"ק טו) הוסיף בביאור הדברים: "ויניחנו מרחוק, כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין באותו יום ולא יחשבוהו עמהם". והרמ"א כתב שם: "ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבו מדליק הנרות והוא עדיף טפי. ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר". וביאר המשנה ברורה (ס"ק יט) "דבזה מוכח בהדיא לבני הבית שאינו ממנין הנרות".

ומכוחם של הלכות אלו כתב בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן תלד) לדחות את דברי החכמת שלמה: "וחשבתי דאולי יש לחלק, דבנר שבת הענין של שלום בית, ובעי לכל הפחות ב' נגד זכור ושמור. אבל בנר חנוכה הענין לפרסום נס, ובמדליק בליל ראשון ב' נרות ההוספה מקלקלת דיחשבו שכעת זה ב', ואין הדמיון שוה. ועוד הא בסימן תרע"א ס"ז מבואר שאם רבים בני הבית ידליק כל אחד במקום מיוחד, ופה אחד מדליק בעד ב'. וכן בסימן תרע"ג ס"א דיניח מרחוק שיהיה היכר, ועוד דיאמרו דלצורכו הדליק, ואם כן איך יכול להדליק ב' נרות בלילה הראשון. וכן עיין בשו"ת אהל משה (ח"ב סימן סט) דהעיר בזה, דבמוסיף נרות חנוכה איכא בהוספה משום ביטול עצם המצוה בגלל הרואים".

ומסקנת הרבבות אפרים היא: "ואם כן משום זה נראה דיש לדקדק בדיוק כמספר כל לילה ולא להוסיף, כי יצא קלקול מזה. ובדיעבד בוודאי אפשר לסמוך על האלף לך שלמה [חכמת שלמה] בהדליק ב' נרות בלילה הראשון דיצא".

ה.

רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, כתב בספרו מצות נר איש וביתו (סימן ג הערה ט) כי השאלה מה הדין כשהדליק שני נרות בלילה הראשון, תלויה במחלוקת בית שמאי ובית הלל מהו סדר הדלקת הנרות בחנוכה כמובא בגמ' (שבת כא, ב): "בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא. חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסים וטעמא דבית הלל כנגד הימים היוצאים, וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין". ובביאור הלכה (סימן תרעא סע' א ד"ה בלילה) ביאר דעת ההלכה שהיא כדברי בית הלל, והטעם כנגד ימים היוצאים וזה היום שעומד בו נמנה עם הימים שיצאו כבר, והיינו שבזה ידעו ויזכרו הכל כמה ימים יצא בהתמדת הנס, וכשיזכרו זה שהיה הנס משך זמן רב, יש בו פרסומי ניסא ושבח יותר להשי"ת. ועוד, שמעלין בקודש".

ולפי זה כתב הרב שלזינגר: "ונראה בזה עוד נפקא מינה לדינא במה שנסתפק בעל חכמת שלמה דיש לעיין באם הדליק בליל ראשון שני נרות האם יצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה או לא. ונראה דהדבר תלוי בהאי פלוגתא דצריך היכר משום הימים היוצאים, הרי פשיטא דאם יוסיף על המספר שצריך להדליק באותו זמן, הרי לא ניכר אלו ימים היוצאים. אלא אם נאמר כמו שכתב באליה רבה (ריש סימן תרעא) שבלילה ראשון אין צריך היכרא, ולכן יכול להדליק גם יותר מנר אחד, משום שעדיין אין כאן "ימים היוצאים" ורק בשאר הימים יהיו נכונים דברינו. אולם לטעם דיש לו להיות מן "המעלין בקודש", הרי לא איכפת לן במה שמוסיף ובלבד שיהא מוסיף יותר ממה שהדליק אתמול, דרק בזה מקיים ענין זה של מעלין בקודש".

ומכל מקום מסיים הרב שלזינגר: "אולם כבר כתבנו לעיל דברור שאין להוסיף לכתחילה גם למאן דס"ל הטעם דמעלין בקודש, כי גם למאן דאמר זה אי אפשר להתעלם מן הסוברים דצריך שיהיו ניכרים על פי הימים היוצאים, ועל כן פשיטא דלכתחילה אין להוסיף ואין לגרוע, ועל כגון דא נאמר כל המוסיף גורע".

ויש להעיר, שלפי המבואר בדבריו, שהטועה והדליק יותר נרות ממה שהיה צריך להדליק, יצא ידי חובה כי שפיר קיים את ה"מעלין בקודש", מאחר שהדליק יותר ממה שהדליק ביום הקודם - יוצא שאם לדוגמא טעה והדליק ביום השני ג' נרות, אזי עליו להדליק ביום השלישי ד' נרות, וכן כל יום להוסיף על מספר הנרות שהדליק [בטעות] ביום הקודם. שהרי אם לא כן, לא קיים את דין "מעלין בקודש".

ודבר זה הוא חידוש גדול מאד, וצ"ע בזה, כי יוצא שביום השמיני הוא צריך להדליק יותר משמונה נרות, וזה לא מסתבר.

וגם בעיקר השאלה, מה הדין כשהדליק ביום השמיני של חנוכה תשע נרות, לא מסתבר שיצא ידי חובה, שהרי לא יתכן שיוסיף על מנין שמונה הנרות שתיקנו חז"ל.

ו.

הרב שלזינגר הזכיר בדבריו את שיטת האליה רבה, שביום הראשון של חנוכה לא צריך "היכר" במספר הנרות.

דברי האליה רבה נסבו על פסק המחבר בשו"ע (סי' תרעא סעי' ג) "נר שיש לו ב' פיות עולה בשביל שנים". וכתב על כך המג"א (ס"ק ב) "ונ"ל דלדידן דמוסיפין בכל לילה לא ידליקו ב' אנשים בנר אחד, דאז לא יהיה היכר כמה נרות מדליקין". ועל דברי המג"א כתב האליה רבה: "ולענ"ד בליל ראשון אין צריך היכר".

ומבואר בדברי האליה רבה, שבלילה הראשון של חנוכה רשאים שני אנשים להדליק בנר שיש לו ב' פיות, כי בלילה הראשון אין צריך היכר כמה נרות הדליק. והיינו כי ההיכר דרוש רק בזמן שמחוייב להדליק מספר מסוים של נרות [מנר שני ואילך]. כדי שהרואים יבחינו במספר המדוייק של הנרות, ואז צריך כל אחד ואחד להדליק באופן שיהיה ניכר כמה נרות הדליק, ושהנרות שלו לא יתערבו עם נרות של אחרים - כי רק כך יבחינו במספר הנרות, ויתפרסם הנס כראוי. אבל בלילה הראשון הרי אין מנין מסוים, אלא עצם ההדלקה היא המצוה ואין צורך להקפיד שההדלקה תהיה ניכרת, ויכול כל אחד להדליק גם בסמוך לחברו.

אולם הפרי מגדים (סי' תרעא אשל אברהם ס"ק ב) חלק על האליה רבה, וכתב שגם בלילה הראשון צריך היכר משום "לא פלוג", ולכן גם בלילה הראשון לא ידליקו שני אנשים בנר אחד עם ב' פיות.

ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ד סימן עג) כתב, שהשאלה מה הדין כשהדליק בלילה הראשון ב' נרות, תלויה במחלוקת זו: "לפי שיטת האליה רבה, שאינו צריך היכר בליל ראשון של חנוכה, ממילא מה שהוסיף אינו גורע כלום. מה שאין כן לפי שיטת הפרי המגדים, שגם בלילה הראשון צריך היכר, ממילא יש לומר שלא יצא, כי בזה שהוסיף אינו ניכר באיזהו יום הוא, וגם בלילה הראשון צריך היכר באיזהו יום הוא".

והנה בדברי הפמ"ג מבואר, שהסיבה לכך שאינו יוצא ידי חובה כשהדליק ב' נרות בלילה הראשון למרות שאינו צריך היכר בליל ראשון של חנוכה, היא משום "לא פלוג" - שלא לחלק בין הלילה הראשון לשאר הלילות שבהן צריך היכר במנין הנרות [ואז כשידליק יותר, מנין הנרות הראוי לא יהיה ניכר].

אולם ניתן להבין שאינו יוצא ידי חובה כשהדליק ב' נרות בלילה הראשון, בגלל שבלילה הראשון של חנוכה אמנם אין דין היכר לדין "מהדרין מן המהדרין", כי כולם מדליקים נר אחד - אך יש צורך בהיכר לדין ה"מהדרין" שכל אחד מבני הבית מדליק, וכאן ודאי צריך היכר שלא ידליקו כמה אנשים ביחד, שאז יראה הדבר כאילו הדליקו יותר מנר אחד.

ואילו החכמת שלמה כנראה סבר כדעת האליה רבה, שאינו צריך היכר בליל ראשון של חנוכה, וממילא מה שהוסיף אינו גורע כלום.

ז.

לבסוף מסייג בשו"ת שרגא המאיר את דבריו: "אבל באמת יש לומר שלכולי עלמא יצא, דגם להפרי מגדים לא כתב כן רק שלכתחילה לא יעשה כן, אבל אם עשה כן יצא, ובזה שהוסיף אין שום גרוע".

למסקנה דומה הגיע גם בשו"ת קנין תורה (או"ח סימן מח) - שלא מסתבר לומר שלא יצא ידי חובה כשהוסיף לאחר שעשה המצוה כראוי, כי לאחר שבירך והדליק נר אחד בלילה הראשון "משעה זו כבר יצא ידי חובה, ולא מסתבר כלל לומר דמשום שאחר כך הוסיף והדליק עוד, נתבטלה המצוה שכבר קיימה, בזה ליכא למאן דאמר. ואפילו אם מתחילה טעה וחשב להדליק ב' נרות, מכל מקום מצוה שקיימה, קיימה... וכל הענין שצריך שיהיה לו היכר כמה מדליק, כל זה להידור ולא לעיכובא".

ח.

והנה בעיקר הנדון בהדליק ב' נרות בלילה הראשון, לכאורה צריך עיון.

כידוע, עיקר מצות הדלקת נרות חנוכה היא נר אחד בכל בית, כדברי הגמרא (שבת כא, ב) "תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד, והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך". ומפורש כי בעיקר מצות הדלקת נרות בחנוכה אין שום הקפדה במנין הנרות, אלא עצם הדלקת הנר בבית היא המצוה, ומניין בנרות הוא ענין של מהדרין ומהדרין מן המהדרין.

ומעתה יש להבין במה הסתפק החכמת שלמה, וכפי שהעיר הרב יצחק יהודה וייס (אורייתא, קובץ חנוכה, עמ' קמב) "כיון דמעיקר הדין מצות נר חנוכה נר איש וביתו, ואין שום קפידא וענין במנין, לא לפחות ולא להוסיף. אם כן בודאי אין נפקא מינה אם מוסיף או פוחת, דמעיקר הדין וודאי יצא, שאין בו שום ענין של מכוון, ומה ספיקו של החכמת שלמה אם יצא או לא יצא"

וביאר הרב וייס: "וצריך לומר דספקו הוא על החלק של ההידור שבמצוה, האם יצא על ידי זה שמוסיף על מנין המכוון, אבל בעיקר הדין בוודאי יצא אף שמוסיף ואינו מכוון. ועל זה מביא ראיה החכמת שלמה מדברי הרמ"א בסי' רס"ג שיכול להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות, בהסתמך על דברי הרא"ש (ראש השנה פ"ד סימן ג) ובמרדכי (שם) כמו שאפשר להוסיף על עשר פסוקי מלכויות ועל ז' קרואים, הגם שיש למנין מכוון, הוא הדין בנדון דידן".

אולם דברים אלו תמוהים, כי ביום הראשון אין כל דין הידור שהרי חייב להדליק רק נר אחד, ואם כן במה הסתפק החכמת שלמה, והרי את עיקר המצוה ודאי קיים, וגם אם הוסיף והדליק עוד נר, לכאורה אין בכך גריעותא במה שכבר הדליק וקיים את עיקר המצוה, וכפי שתמה הקנין תורה [המובא לעיל אות ו] "שלא מסתבר כלל לומר דמשום שאחר כך הוסיף והדליק עוד, נתבטלה המצוה שכבר קיימה". ואדרבה, החכמת שלמה היה צריך להסתפק דווקא באופן שהדליק ביום השני ג' נרות, שאז כבר חל דין ה"מהדרין", וצ"ע.

ט.

עוד יש לתמוה בעיקר דבריו של רבי שלמה קלוגר, דלכאורה יש בהם סתירות מיניה וביה.

החכמת שלמה הביא ראיה שהמדליק בלילה הראשון שני נרות, יצא ידי חובה, מדין המוסיף על נרות שבת [מלבד ב' הנרות כנגד זכור ושמור] - וקבע שתוספת על הדבר אינו מזיק". וראה זה פלא, החכמת שלמה עצמו כתב על דברי הרמ"א [הובאו לעיל אות א] ש"יכולין להוסיף ולהדליק שלושה או ארבעה נרות, וכן נהגו", וז"ל: "אבל עיין בילקוט ראובני בשם המדרש בפרשת תרומה (ד"ה עורות תחשים) בפסוק (שמות כה, ה) עורות תחשים, וזה הלשון, אחד עשר יריעות, שכל המוסיף גורע... מוכח דהמוסיף על ענין מכוון גורע ואין להוסיף על ענין מכוון, ועיין מה שכתבתי בזה בחיבורי על התורה בפרשת תרומה בשנת תרי"א".

ומבואר בדברי המהרש"ק, שלמד מדברי חז"ל שאין להוסיף על מנין היריעות שכיסו את אהל מועד, כי כאשר נאמר בתורה מנין מסוים ליריעות, הרי שכל המוסיף על המנין גורע - וכמו כן אין להוסיף על כל מנין מכוון שתקנו חז"ל וכל המוסיף גורע. ומעתה יש לתמוה מדוע שלא נאמר גם על מנין נרות החנוכה שנקבע בדקדוק על ידי חז"ל כדעת בית הלל כנגד הימים היוצאים - שאם בהדלקתו הוסיף נרות על מנין הנרות שהיה אמור להדליק באותו לילה, הרי זה בבחינת "כל המוסיף גורע", וצ"ע.

ועוד יש לתמוה על דברי החכמת שלמה, ממה שכתב בעצמו בהגהותיו לשו"ע (סי' תרעה) "נסתפקתי באם היו כל העולם משתמשים [להדלקת נר חנוכה] רק בנר שעוה וחלב ולא היה מנהגם להשתמש בשמן זית, ועתה הדליק אחד בשמן זית, אם נאמר דבזה לא שייך לומר דהרואה אומר לצורכו הוא דנקט לה, דאין דרך בנר כזה לצורכו, או אף בכהאי גוונא גזרינן דלא פלוג רבנן בתקנתן, וצ"ע לדינא". ומתבאר בדבריו, שרק בגלל שהמדליק נרות חנוכה באופן משונה מהמנהג המקובל במקומו, יש להסתפק שמא בזה אין לחשוש שהרואה יבין שהדליק את הנרות לצרכיו הפרטיים, שהרי הדלקתו המשונה מראה על כך שהדליק בגלל המצוה. משמע, שאם הדליק נרות אחרים באופן הרגיל שבו מדליקים כולם נרות, ודאי יש לחשוש שהרואה יסבור שהדליק את הנרות לצרכיו הפרטיים ולא לשם מצוה.

ומכאן הסיק האהל משה [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ד] "ומינה ק"ו בן בנו של ק"ו, אם כל העולם מדליקים בליל ראשון רק נר אחד, ואיש אחד הדליק שני נרות, יש לומר דלא יצא, דאיכא בזה משום ביטול כוונת המצוה, וגם משום הרואה, כמובן לכל בר דעת".

נמצא שדברי המהרש"ק סותרים עצמם, שמצד אחד, משמע שאין להדליק נרות באופן שיש לחשוש שהרואה יסבור שהדליק את הנרות לצרכיו הפרטיים ולא לשם מצוה. ואילו בדין המדליק שני נרות בלילה הראשון, נקט בפשיטות שיכול להדליק, ואף שיש חשש שהרואה יסבור שהדליק את הנרות לצרכיו הפרטיים ולא לשם מצוה, וצ"ע.