דרשני:סימן ח-דיני ברכת ברוך שפטרני ובת מצוה (Zvi Ryzman)

סימן ח

דיני ברכת ברוך שפטרני ובת מצוה

א.

המקור לברכת "ברוך שפטרני" מובא בדברי המדרש (ב"ר פרשה סג אות י) "ויגדלו הנערים וגו', אמר ר' אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה".

ובדברי הראשונים מצאנו כמה נוסחאות בלשון הברכה: רבנו יונתן בהגהות על הרי"ף במסכת שבת (דף כה בדפי הרי"ף) כותב: "ובירושלמי כתב, כשיגיע קטן לי"ג שנה ויום אחד מברך האב ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה". בפירוש התפילות לרבנו יהודה ב"ר יקר (ח"ב עמוד עב) מובא נוסח אחר: "אומר ברוך המקום שהצילנו מעונשו של זה". ואילו בהלכות ספר תורה וקריאתה למהרי"ל (הובא בדברי חמודות על הראש מסכת ברכות פרק ט סימן ה אות ל) כתוב: "מהרי"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר פטרני מעונשו של זה".

הלכה זו נפסקה בשו"ע (או"ח סי' רכה סעיף ב) בדברי הרמ"א: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה", עכ"ל, והוא מדברי המהרי"ל הנ"ל. ומסיים הרמ"א: "וטוב לברך בלא שם ומלכות". ודבר זה צריך עיון, מדוע אמנם לא מברכים ברכה זו בשם ומלכות.

וביאר הדברי חמודות הנ"ל את הסיבה שמברכים ללא שם ומלכות, מכיון שלא נזכרה ברכה זו בגמרא, ואין לברך ברכה בשם ומלכות אלא אם כן הוזכרה הברכה בגמרא, כמו שכתב הרא"ש (פ"ק דקדושין סימן מא). ומכל מקום מביא הדברי חמודות שגם המרדכי סובר כדעת המהרי"ל שיש לברך ברכת ברוך שפטרני בשם ומלכות, וכתב על כך הגר"א בהגהותיו על השו"ע (שם) "וכן עיקר". ולהלן יבואר מנהג העולם שנוהגים כהכרעת השו"ע לברך בלא שם ומלכות בתוספת ביאור וטעם הדברים.

עוד צריך עיון, מדוע כתב הרמ"א את דין ברכת ברוך שפטרני בסימן רכ"ה שהוא "דיני ברכת שהחיינו", ובסעיף ב' שבו הגיה הרמ"א וכתב את דבריו, מובא הדין של ברכת שהחיינו למי שרואה את חברו לאחר ל' יום. ויש להבין מה דבר זה מלמדנו על גדר ברכת ברוך שפטרני.

המנהג הוא לברך ברוך שפטרני בקריאת התורה בפעם הראשונה שהנער עולה לתורה, כדברי המג"א (סימן רכה ס"ק ד, הובא במשנ"ב ס"ק ו) "ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה". ומקורו מנהגו של המהרי"ל "בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך בא"י אמ"ה אשר פטרני". וצריך ביאור טעם מנהג זה, ומה שייכת ברכת ברוך שפטרני לקריאת התורה.

ומנוסח הברכה "שפטרני מעונשו של זה", משמע שצריך הבן להיות סמוך לאביו כאשר האב מברך, אחרת הנוסח היה צריך להיות "מעונשו של בני". ויש לעיין מה הדין כשהאב לא נמצא בסמוך לבנו כאשר מלאו לבן י"ג שנים, האם יכול לברך במקומו ללא הבן, או שימתין עד שיגיע לביתו ויברך כאשר בנו לידו.

ב.

והנה בביאור לשון הברכה "שפטרני מעונשו של זה" כתב המג"א (סי' רכה ס"ק ה) וז"ל: "פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו. ובלבוש פירש איפכא, דעד עתה הבן נענש בעון האב". לפנינו שני ביאורים בנוסח הברכה:

הביאור הראשון, שהכוונה היא שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא בגלל שלא חינך את הבן להתנהג כראוי, אבל מיום שנעשה בן י"ג שנים "מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת" (לשון המשנה ברורה, שם ס"ק ז), ושוב לא יענש האב אם הבן יחטא, ועל כך מברך האב "שפטרני מעונשו של זה". ועי"ש במשנה ברורה שהוסיף: "ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך, מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו, דלא גרע משאר ישראל" וכו'.

והביאור השני שהביא המג"א בשם הלבוש הוא, שכוונת הברכה "שפטרני מעונשו של זה", שעד עתה הבן נענש בעוון האב [ומקור הדברים בילקוט שמעוני (רות רמז תרז) "עד י"ג שנה הבן לוקה בעוון האב"].

ולכאורה לפי ביאור זה של הלבוש לא מובן כלל מדוע צריך האב לומר ברכה זו, הרי אדרבה, הבן היה צריך לברך ברכה זו ולא האב. ומצאתי בספר שו"ת שואלין ודורשין (סימן ה) שמביא בשם הש"ך בפירושו על התורה לפרשת לך לך שהבן הוא זה שמברך "ברוך שפטרני מעונשו של אבא", וביאר בשו"ת שואלין ודורשין הנ"ל שהנידון אם האב מברך ברוך שפטרני או הבן תלוי בשני הביאורים ללשון הברכה. לפי הלבוש שביאור הברכה הוא שעד עתה הבן נענש בעון האב, לכן הבן הוא זה שצריך לברך. אולם לפי ביאורו הראשון של המג"א שהאב נענש עד גיל י"ג אזי האב הוא המברך.

ובאמת לפי הנוסח המקובל אצלינו שהאב מברך את הברכה, כמפורש בדברי המדרש וכל הראשונים שהבאנו, צריך עיון על פירושו של הלבוש שמבאר טעם ששייך יותר לבן. וגם צריך עיון על הש"ך שכתב שהבן מברך, מה המקור לדבריו, שכן לא מצאנו שנהגו בשום מקום שהבן מברך ברכה זו.

ג.

ונראה כמה הבדלים נוספים הנוגעים למעשה בין שני הפירושים שהביא המג"א בכוונת ברכת ברוך שפטרני.

בספר הקטן והלכותיו (ח"א עמוד קפ) מסתפק בדין אדם שלאשתו יש בן שנולד לה מבעלה הראשון ונעשה בן י"ג שנה והוא גדל אצלו בביתו, האם עליו לברך ברכת ברוך שפטרני, למרות שהוא איננו האב הטבעי. ויסוד הספק תלוי בשני הביאורים לברכת "ברוך שפטרני". לפי הביאור הראשון שעד עכשיו נענש האב על חטאי הבן בגלל שלא חינכו, בבן אשתו הגדל אצלו בביתו הרי מוטל עליו החיוב לחנכו [כמבואר בגמרא (גיטין נב, א) "האפוטרופסין עושין להן לולב וערבה וסוכה וציצית" וזהו מדין חינוך, וכפי שמפורש בשו"ע חו"מ סימן ר"צ סע' ט"ו. ואם כן כעין אופטרופוס המחוייב בחינוך הבן, כן בבן אשתו הגדל אצלו יש עליו חיוב לחנכו], ולכן שפיר צריך לברך ברוך שפטרני. אך אם הביאור הוא כדברי הלבוש שעד עתה הבן נענש בעוון האב, ודאי שאין זה שייך כאשר אינו אביו, וכמובן שאינו מברך ברוך שפטרני.

וכמו כן תהיה נפקא מינה בין שני הביאורים, אם אביו מולידו של הבן צריך לומר ברכה זו כשאין הבן גדל בבית האב. לפי הטעם הראשון שנענש "בשביל שלא חנכו", בנידון זה שלכאורה אין עליו חיוב חינוך לא יצטרך לברך. ברם לפי טעמו של הלבוש כן יתחייב לברך.

הבדל נוסף לדינא בין שני הטעמים, הוא בדין המובא בפירוש "שערי רחמים" על ספר שערי אפרים (שער ד' הערה ב') כאשר האב נפטר והסב חי, האם כאשר הגיע הבן לגיל י"ג צריך אבי האב לברך ברכה זו, והביא בשם שו"ת מעשה איש (יו"ד סימן יד) "שאין שום חיוב על אבי אביו לברך בעד נכדו ברכה זו". ברם בפירוש "שערי חיים" על שערי אפרים (שם, אות כד) כתב על דבריו: "לענ"ד צ"ע דהלא קי"ל בשו"ע (יו"ד סי' רמה סע' ג) שחייב ללמוד תורה לבן בנו וכו', וממילא אם לא למדו כראוי הוא נענש, ושפיר שייך לומר ברוך שפטרני וכו' לפירוש הראשון המובא במג"א סימן רכ"ה.

הרי לנו נפק"מ בין שני הטעמים לברכת ברוך שפטרני: לפירוש הראשון שהטעם הוא מדין חינוך, צודק ה"שערי חיים" שאם נפטר האב, ואבי האב חייב בחינוך ובלימוד תורה עם נכדו, יברך אבי האב "ברוך שפטרני". אולם לפי הביאור השני של הלבוש שטעם הברכה הוא שעד עתה הבן נענש בעוון האב, ברור שאין טעם זה שייך באבי אבי הבן [הסבא], ואין הוא צריך לברך.

[ולהלן בענף ב' נבאר עוד נפק"מ בין שני הטעמים לענין ברכת ברוך שפטרני כשמגיעה בתו לגיל י"ב שנים].

ד.

כאמור, המנהג הוא לברך ברוך שפטרני בקריאת התורה בפעם הראשונה שהנער עולה לתורה. ונראה בביאור הדברים, דהנה מצינו בדברי הפוסקים שיסוד ברכת ברוך שפטרני שווה לברכת הגומל. וכמו שהביא בשו"ת בצל החכמה (סימן קלב אות טו) כאשר דן האם שייך לברך ברוך שפטרני לאחר שהגיע הבן לי"ג שנים, מדברי ספר קצות השלחן (סימן סה) בביאור בדי השלחן (אות יד) שכתב שיכול לברך ברוך שפטרני בכל זמן שירצה, כמו ברכת הגומל, והוכיח זאת גם מלשון המדרש שהוא המקור לברכת "ברוך שפטרני" (מובא בראשית דברינו) "צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני". ומשמעות "מיכן ואילך" שיכול גם לאחר שהגיע בנו לגיל בר מצוה. וכן מבואר בשו"ת חתן סופר (סימן צז) שנשאל אם יכול האב לברך ברוך שפטרני בברכת המזון כשלא היה בנו בביתו ביום הקריאה, והשיב דשפיר מברך האב ברוך שפטרני כשמזמנין על הבן. והיינו שיכול לברך גם לאחר זמן.

ומסיק בצל החכמה, וז"ל: "על כן נראה דעכ"פ תוך שלושים יום שפיר מברך, כעין המבואר לענין ברכת הגומל, שאם אין כאן עשרה לברך בפניהם ימתין עד שלושים יום אולי יזדמנו לו עשרה שיוכל לקיים המצוה כהלכתה ויותר לא ימתין וכו', על כן נראה דכל תוך ל' יום שפיר מברך".

וכן מבואר בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' ד) שיסוד ברכת ברוך שפטרני הוא כברכת הגומל, שהקשה על המנהג לברך ברוך שפטרני בשעת קריאת התורה, למה אם נעשה בר מצוה קודם ליום הקריאה [כגון ביום ג'] צריכים לחכות עד לקריאת התורה [ביום ה'], ומדוע לא יברכו מיד בעת שמגיע הבן לי"ג שנה. וביאר הדברי מלכיאל: "דברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה שצריך בי עשרה ותרי מינייהו רבנן, ולזה קבעו חז"ל לברך ברכת הגומל בברכת התורה שאז ודאי הוי עשרה, וה"ה לברכת ברוך שפטרני דדמי לברכת הודאה, ולכן צריך לברכה בשעת קריאת התורה", עכ"ד.

ודבריו מוטעמים על פי מש"כ התוס' (ברכות נד, ב ד"ה ואימא) שברכת הגומל "נהגו העולם לברך אחר שקורא בתורה", ולכן אם גדר ברכת ברוך שפטרני הוא ברכת הודאה כמו ברכת הגומל, שפיר מבואר הטעם מדוע נוהגים לברך דוקא בקריאת התורה.

אולם מתוך דברי החתן סופר שהבאנו, שכתב שיכול האב לברך ברוך שפטרני בברכת המזון כשלא היה בנו בביתו ביום הקריאה, מפורש שאין ברכת ברוך שפטרני דומה לברכת הגומל, ואין צריך עשרה וקריאת התורה. וכן הסיק הגר"ש דבליצקי שליט"א בספרו זה השלחן (ח"ב לאו"ח סי' רכה) שברכת ברוך שפטרני לא צריכה ציבור. עם כל זאת כבר סתר את דבריו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן כג ס"ק ד) ופשיטא לו שברכת ברוך שפטרני צריכה עשרה כמבואר ב"דברי מלכיאל" שברכת ברוך שפטרני צריכה עשרה כמו ברכת הגומל.

[בדרך אגב לכאורה יש סתירה בדברי "בצל החכמה" (ח"ה סימן קלד) שדחה את מש"כ הדברי מלכיאל והקשה עליו מהיכן למד לדמות הברכות האלו זו לזו, ומאידך, הוא עצמו מדמה ברכות אלו אחת לשניה כמו שהבאנו לעיל, שכתב שיכול להמתין מלברך ברוך שפטרני עד ל' יום כמו בברכת הגומל, וצ"ע].

הרי לנו מפורש בדברי האחרונים, שיסוד ברכת ברוך שפטרני שווה לברכת הגומל, שהם ברכת הודאה להשי"ת. וכמו שנתבאר, שאותן הלכות שיש בברכת הגומל יש בברכת ברוך שפטרני: צריך לברך בעשרה בקריאת התורה, ויכול לאומרה עד שלשים יום לאחר יום הבר מצוה.

ה.

אמנם מצאתי ביאור נוסף בענין ברכת ברוך שפטרני בספר מעדני חיים של ידידי הרב חיים כהן שליט"א מניו יורק (סימן מח) על פי דברי הזוה"ק (ריש פרשת וישב) שברכה זו נתקנה כדי לבטא את השמחה העמוקה של האב כשרואה הצלת בנו אחר י"ג שנה שלא נלכד ברשת היצר הרע, והבן אין בו כל כך דעת להבין גודל הנס שלו, אך האב הגדול שמבין גודל הנס, שפיר מברך. ומבאר במעדני חיים שם, שלפי זה מוטעם ומובן היטב מדוע כתב הרמ"א את דין ברכת ברוך שפטרני בסימן רכ"ה שהוא "דיני ברכת שהחיינו", ובסעיף ב' שבו הגיה הרמ"א וכתב את דבריו, מובא הדין של ברכת שהחיינו למי שרואה את חברו לאחר ל' יום. ומכך יש ללמוד ששתי ברכות אלו, "שהחיינו" כשרואה את חברו לאחר זמן רב, ו"ברוך שפטרני", יסודם שווה שנתקנו על השמחה הגדולה שיש למברך, עכת"ד ה"מעדני חיים".

ויתכן לפי סברה זו שגדר ברכת ברוך שפטרני הוא על השמחה, ולא רק גדר של הודאה, שצריך לברך שהחיינו בדיוק בתאריך כאשר מגיע לגיל י"ג, ואין להמתין, משום שהשמחה היא ביום שמגיע לבר מצוה.

אולם תמה אני על המעדני חיים, שהרי באגרות משה (יו"ד ח"ג סימן יד אות ד) משמע שלא כדבריו, שכתב: "הטעם שבן שהגיע לי"ג שנה שנתחייב במצוות וכן בת שהגיע לי"ב שנה אין מברכים שהחיינו הוא, שעל חדוש חיוב המצוה תיקנו לברך שהחיינו, ולא כשבהמצוה ליכא חידוש זמן אלא בהגברא. כי מכיון שישנו בהחיוב מצד קבלת התורה, שגם לקטנים איכא ענין קבלת התורה שאבותינו קבלו לדורי דורות עולם, כבר ליכא ענין חידוש בהגברא, דתיכף כשיסתלקו הפטור מצד קטנות הוא בהחיוב".

ומפורש לדעתו, שברכת שהחיינו לא שייכת כלל כשמגיע הבן לגיל בר מצוה, והיינו משום שסובר כפי דעת הדברי מלכיאל "דברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה", וכמו שגם ביאר "בצל החכמה" שגדר הברכה הוא כברת הגומל, והיינו חיוב הודאה ולא מדין שמחה.

ו.

לאור כל האמור לעיל, נראה לומר שבשורש מהות ברכת ברוך שפטרני, עולים כל הדברים שנתבארו בקנה אחד. ובזה מתחברים סוף הדברים בראשיתם:

כמו שנתבאר, ברכת ברוך שפטרני היא ברכת הודאה ושבח להשי"ת, וכן ברכה על השמחה שהגיע הבן למצוות, וכוללת בתוכה צירוף של שבח והודאה לה' הן מצד האב והן מצד הבן, כמבואר לעיל שנקטינן להלכה את שני הטעמים שהביא המג"א לבאר את נוסח הברכה. ואם כן יש כאן הודאה של האב, כפי הביאור הראשון שהאב מודה על שנפטר מהעונש שהיה מחוייב כאשר הבן חטא בגלל שלא חינכו כראוי, וכן יש הודאה של הבן, כפי ביאורו של הלבוש, שהבן נענש בעוון האב וכעת הוא מודה על שנפטר מעונש זה.

ומכיון שמהות גדר הברכה היא צירוף של הודאת הבן והאב צריך שיהיה הבן נוכח בעת שמברך האב את הברכה, כמו שכתב רבנו אביגדור (מגדולי הראשונים) בפירושים ובפסקים שלו על התורה (פרשת תולדות פסק כ) וז"ל: "וצריך לעמוד על בנו לשום ידו על ראשו ומברך ברכה זאת וכו' וכן נהגו הצרפתים". ומפורש בדבריו שהאב צריך לעמוד על יד בנו בעת שמברך את הברכה, ולא זו בלבד, אלא שצריך גם להניח היד על ראש הבן. ודבריו מובנים לפי המבואר, שגדר חיוב הברכה הוא פועל יוצא של האב והבן יחדיו, ולכן צריך שיהיה הבן סמוך לאב בשעת הברכה.

[ולא כמו שהסיק להלכה בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימנים קלב-קלג) שאם כי לכתחילה צריך האב לומר ברכה זו ליד ובפני בנו [שכן אומר "עונשו של זה", ולכן בנו צריך להיות שם], אין זה לעיכובא, ואם אי אפשר, כגון כאשר האב נמצא בעיר אחרת בעת שהבן נהיה בן י"ג שנה, יכול האב לעלות לתורה באותו מקום בו הוא נמצא ולברך].

ומצאתי סימוכין להגדרה זו, שמהות גדר סברת ברוך שפטרני היא צירוף של הודאת הבן והאב, בדברי שו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קמב) וז"ל: "ולע"ד נראה, שאם האב אינו מברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, כמנהגינו, טוב הדבר שהבן כשמברך ברכת התורה ששייך לקורא ולציבור להרבה פוסקים, יכוון להוציא אביו, והוא מוסיף על הברכה שהקב"ה נתן התורה, והוא שפטר אותו מעונשו של זה, ודומה לברכה הסמוכה לחברתה שאינה פותחת בברוך ומ"מ שם ברכה עלה", עכ"ד. ומבואר כיסוד דברינו, שמהות גדר הברכה היא צירוף של הודאת הבן והאב, ועל כן יש בברכה זו חיוב על האב כלפי הבן וחיוב של הבן כלפי האב.

ואמנם לפי דברי תשובות והנהגות מבואר היטב בתוספת ביאור מנהגינו לברך בלי שם ומלכות, מכיון וחיוב הברכה הוא צירוף של הודאת הבן והאב, כאשר עולה הבן לתורה ומברך את ברכת התורה, בכך הבן משלים בברכתו את ה"שם ומלכות" שלא אמר האב כשבירך ברוך שפטרני.

ומבואר היטב לפי זה, מכיון של מהות גדר ברכת ברוך שפטרני הוא ברכת הודאה ושבח להשי"ת של האב והבן, הרי שברכה זו דומה במהותה לברכת הגומל שהיא שבח לה' הגומל לחייבים טובות, וכפי שהבאנו מדברי הפוסקים לעיל שמיסוד זה נובע המנהג לברך את הברכה בקריאת התורה, ומסתעפות מכך ההלכות שיש בברכת ברוך שפטרני כבברכת הגומל, שצריך בעשרה בקריאת התורה, ויכול לאומרה עד שלשים יום.

ועם זאת גם מיושב ומוטעם מקום הלכה זו של ברכת ברוך שפטרני בסימן רכ"ה בשו"ע בסמיכות להלכות ברכת שהחיינו שמברך על ראיית אדם שלא ראהו זמן רב, שכן בברכה זו יש גם ענין של שמחה והודאה. ויש להוסיף, שאמנם מקום ההלכה של ברכת ברוך שפטרני בשו"ע הוא בסוף ההלכות של ברכות שהחיינו על דברים פרטיים אישיים, כגון הרואה את חברו לאחר ל' יום. ולאחר ההלכה של ברכת ברוך שפטרני מובאים בשו"ע ההלכות של ברכת שהחיינו על פירות חדשים. ולפי המבואר הדברים מוטעמים היטב, שכן ברכת ברוך שפטרני שהיא שילוב בין חיוב האב והבן היא אכן ברכה שמהותה פרטי ואישי, ולכן נקבעה במקומה, ורק אחר כך מוזכרים ההלכות בנושא אחר, ענין ברכת שהחיינו על פירות.

ענף ב'

בת מצוה וברכת ברוך שפטרני בבת

ממוצא שני הטעמים שהביא המג"א בביאור ברכת ברוך שפטרני, האם זו הודאה על שנפטר האב מלהענש כשחטא הבן בשביל שלא חנכו, או שהברכה היא שנפטר הבן ממה שעד עתה נענש בעון האב" - נובע דיון גדול ששקלו וטרו בו רבותינו גדולי הדורות האחרונים – מדוע לא מברכים ברכת ברוך שפטרני כשמגיעה הבת למצוות בגיל י"ב שנים, ומכך הסתעף נדון נוסף: האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה, כשם שחוגגים את בר המצוה, והאם סעודה זו נחשבת לסעודת מצוה.

ראשיתו של דיון זה הם דברי הפרי מגדים באשל אברהם (או"ח סי' רכ"ה סק"ח) וז"ל: "והנה למה לא יברך בנקיבה י"ב שנים, לפירוש הלבוש דבנים נענשים בשביל אב, לא שנא זכרים ונקיבות. ולמ"ד חינוך, יש לומר דאין מחויב לחנך בתו קטנה, עי' מג"א סי' שמ"א סק"א".

ומבואר בדבריו שהשאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל י"ב שנים תלויה בשני הטעמים שהביא המג"א בביאור ברכת ברוך שפטרני: לפי הטעם הראשון שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בגלל שלא חנכו, מובן מדוע אין מברכים על בת, מכיון שאין חיוב לחנך בת כמו שכתב המג"א בסימן שמ"א שחיוב חינוך הוא רק לבן. אולם לפי הטעם השני שכתב הלבוש, שהברכה היא על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב, יוצא שצריך לברך גם בבת, מפני שגם הבת נענשת בעוון האב.

והנה דעת הגאון רד"ל בהגהותיו על דברי המדרש פרשת תולדות (פרשה סג אות יג) שאם הטעם בברכת ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן, הוא הדין שגם בבת צריכים לברך, עכת"ד. ובאמת דבריו צריכים עיון, שהרי הטעם שהביא הוא הטעם הראשון במג"א שהאב נענש בגלל שלא חינך את הבן, ולפי זה כבר כתב הפמ"ג שבבת מכיון שאין האב מחויב לחנכה אין חיוב ברכה, והיאך זה כתב הרד"ל שלפי הטעם הראשון במג"א צריכים לברך גם על בת, וצע"ג.

אולם בספר כף החיים (סימן רכה אות טו) כתב שלפי שני הטעמים שהביא המג"א, אין לברך ברכת "ברוך שפטרני" בבת, וז"ל: והא שאין מברכין על הנקיבה בהגיעה לתחילת י"ג נראה לי הטעם, משום דדרך העולם הבת ניזונת מבית אביה עד הנישואין, ואם כן כיון שהיא תחת ממשלתו לזונה ולהשיאה, יכול להוכיחה גם כן, ואם כן לא נפטר עד הנישואין, עד אשר תהיה תחת ממשלת בעלה ואז הוא חייב להוכיחה. ולטעם השני של הלבוש משום שהיא נענשת בחטאו, נראה בבת שיש לה ג"כ מזל של בעלה שבת פלוני לפלוני, אפשר שיגבר מזל הבעל ולא תענש בחטא האב, ועל כן לא תקנו לברך".

וכן דעת הגאון רד"ל (בהמשך דבריו בהגהותיו לדברי המדרש, שם), שאין לברך ברכת ברוך שפטרני בבת, מטעם אחר, והוא משמעות לשון המדרש (שהבאנו בראש הדברים) שעיקר הברכה של "ברוך שפטרני" הוא מאחר "שצריך האב להטפל בבנו עד י"ג שנה", והיינו שהכוונה היא על חיוב האב ללמוד עם בנו תורה, ואם כן לפי זה אין חיוב לברך ברוך שפטרני בבת, כי אין מצות לימוד תורה לבת.

ברם בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סימן כט ס"ק ג) לאחר שהביא דברי הפמ"ג לתלות דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשתי הטעמים של המג"א, כתב שלפי דברי התוספות ישנים במסכת יומא (פב, א ד"ה בן שמונה) והמאירי (נזיר כט, א) שיש חיוב לחנך את הבת [שלא כמו שהביא הפמ"ג בשם המג"א בסימן שמא] נמצא שגם לפי טעמו של המג"א שברכת ברוך שפטרני היא על שנפטר מכך שעד עכשיו היה נענש האב כשחטא הבן בגלל שלא חנכו, יש לברך ברכה זו גם בבת, מכיון שגם בבת יש דין חינוך, כדעת הראשונים הנ"ל. ואם כן נמצא מעתה שלפי שני הטעמים בברכת ברוך שפטרני צריך לברך על בת כשמגיעה לבת מצוה. ולכן מסיק היביע אומר להלכה, שיש לומר ברכת ברוך שפטרני על בת ללא שם ומלכות.

אולם גם אם נאמר שיש חיוב לחנך את הבת, בקובץ כרם שלמה (כרך ג קונטרס ט, עמ' טו) הביא בשם רבי טיעה וויל בנו של הקרבן נתנאל שכתב: "דהעיקר הוא בשביל חינוך התורה, ולא שייך זה בבת דכל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ, א). וכן משמע קצת במדרש רבה פרשת תולדות דקאי לענין לימוד התורה. ונלענ"ד דבעבור זה נהגו לברך ברכה זו בשעה שהבן עולה לתורה, ומנהגן של ישראל תורה הוא".

ב.

לפי זה הוסיף ביביע אומר (שם), שיש מקום לומר שהסעודה שעושים לרגל "בת מצוה" ביום שהגיעה לי"ב שנים היא סעודת מצוה, כיון שהוא שמחה לאב שהשתחרר מהעונש המוטל עליו לחנך בתו. והביא שם שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה או"ח סימן כח) שסעודה שעושים לרגל בת מצוה היא סעודת מצוה. ותמכו יתדותיהם בדברי הבן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכתב: "והבת ביום שתכנס למצוות, אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה באותו יום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכווין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות", עכ"ל. ודייקו מדבריו, שאף שכתב שלא נהגו [בזמנו] לעשות לה סעודה, נראה שדעתו שהדבר תלוי במנהג, "ואם כן בזמן הזה שנהגו לעשות סעודה, יפה הם עושים", עכת"ד היביע אומר והישכיל עבדי.

אולם, הרבה פוסקים חלקו על דבריהם, ובראשם האגרות משה (ח"א או"ח סימן קד) שכתב שאין דין סעודת מצוה בחגיגת בת מצוה ואפשר להחשיב זאת כשמחה של יום הולדת בעלמא, וזה לשונו: "בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצוה, הנה אין לעשות זה בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה, כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי רשות אף בנבנו על תנאי, והצערעמאניע של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת. וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיווער. ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי, אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא".

וכן העלה לדינא ידידי ורעי הגר"א יפה שלזינגר שליט"א בספרו באר שרים (סימן סב) שאין לברך ברכת ברוך שפטרני על בת, ואין זו סעודת מצוה. ובדבריו שם פקפק על מש"כ יביע אומר וישכיל עבדי למצוא סימוכין מדברי הבן איש חי כנ"ל, וכתב שהסתמכו על יסוד רעוע, שכן אדרבה, ממש"כ הבן איש חי שלא נהגו לעשות סעודה, מוכח שהמנהג הוא לא לעשות סעודת מצוה].

ומסיים הבאר שרים בדברים נוקבים: "ומה שבאו מקרוב חדשים והנהיגו מנהג זה, עם כל זה לא יקנה שביתה בבתי החרדים לדבר ה', ועל כן צדקו מאד דברי הגר"מ בספרו אגרות משה שכתב שהוא דבר הבל, ורק כסעודה שעושים לכל יום הולדת ואין בו ריח של סעודת מצוה", וציין לדברי הגאון רבי אהרן וואלקין מפינסק בשו"ת זקן אהרן (ח"א סימן ו) שיצא בחריפות גדולה לאסור מכל וכל את המנהג שהתחדש בימיו לערוך סעודות "בת מצוה" בבית הכנסת, ועיקר טעמו בגלל החשש שיש בכך דמיון למנהג הגויים שעושים כן בבית תיפלתן ולמנהג הרפורמים.

ואף בשו"ת באר משה (ח"א סימן י) הסיק שאין להחשיב הסעודה שעושים לבת בהגיעה לגיל י"ב שנים כסעודת מצוה, ולמעשה גם אין לברך על בת "ברוך שפטרני". וכן מסיק בשו"ת קול מבשר (ח"ב סימן מד) ויסוד הכרעתו דברי הרד"ל שהבאנו, שבגלל שהברכה היא על חיוב לימוד התורה שחייב האב ללמד את בנו כמשמעות דברי המדרש שהוא המקור לברכה, אם כן לגבי בת שאין חיוב ללמדה תורה, אין כלל ברכה זו, וממילא אין זו סעודת מצוה.

[ובשו"ת שרידי אש (חלק ג' סימן צג) כתב: "ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת המצוה מ"מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ פיינשטיין בספרו אגרות משה או"ח שאין לחגוג חגיגה זו בבית הכנסת ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים, כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לבית הכנסת. ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות, שבת וטהרת המשפחה) הטיפול בחינוך הבנים וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה ובשמירת מצוות והיותה שקודה לתת עיניה באיש שהוא ת"ח ויר"ש. וכל הדברים האלה הם טעמים גדולים להתיר חגיגה זו אפילו לשיטת הגר"א שהנהו מחמיר מאד בעניינים אלו"].

ועוד הוסיף באגרות משה (או"ח ח"ג סימן צז) ביאור "מדוע אין מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן, דגם הבת הא מתחייבת עתה במצוות", וכתב: "והנכון לע"ד, משום דאין ניכר חילוק בבת במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה, ולא דמי לבן שניכר טובא, שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלושה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה, אין עושין סעודה ושמחה, אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש".

ג.

והנה לעיל [סוף ענף א] נתבאר שמהות גדר ברכת ברוך שפטרני היא ברכת הודאה ושבח להשי"ת של האב והבן, וברכה זו דומה במהותה לברכת הגומל שהיא שבח לה' הגומל לחייבים טובות, והבאנו מדברי הפוסקים שההלכות שיש בברכת ברוך שפטרני שוות להלכות שבברכת הגומל שצריך בעשרה בקריאת התורה, ויכול לאומרה עד שלשים יום.

ובאמת מעתה מבואר היטב מדוע אין לומר בבת ברכת ברוך שפטרני, שהרי מכיון שאין קורין לאשה לתורה אין ענין ברכת ברוך שפטרני שייך בה, כשם שברכת הגומל נשים אינן אומרות מהאי טעמא, וכן פסק להלכה בשו"ת אגרות משה (ח"ה סימן יד) וז"ל: "הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה (עי' שו"ע או"ח סי' רי"ט במג"א ס"ק א) וכיון שאיש מחוייב לברך, וודאי שגם אשה מחוייבת לברך. אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשיה, שיברך החייב לברך דווקא בעשרה וביום הקריאה ובשעה שקראוהו לתורה, ורק אם אי אפשר לו שיקראוהו לתורה, מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה בתורה, והא אף שלא שייך זה לברכת התורה, כמנהג בברכת הגומל. וכן בברכת ברוך שפטרני מענשו של זה, שמברך אבי הבן כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בר מצוה, שזה לא שייך באשה בזמנינו שאין קורין אשה לתורה".

נמצא מעתה שאמנם האשה במהותה שייך שיהיו חייבים לברך עליה ברוך שפטרני כשמגיעה לי"ב, ורק אין מברכים משום שבמציאות אי אפשר לברך ברכה זו מכיון שברכה זו נתקנה לומר בקריאת התורה. והיינו כברכת הגומל, שאף שאשה מחוייבת לברכה, איננה יכולה בגלל שאינה עולה לתורה. וזאת היא כנראה הסיבה מדוע לא נוהגים עתה לומר ברוך שפטרני לבת בגיל הבת מצוה.