דרשני:תספורת ונישואין בלג בעומר (Zvi Ryzman)

תספורת ונישואין בל"ג בעומר

א. כתב הטור (או"ח סימן תצג) "נוהגים בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת. והטעם, שלא להרבות בשמחה, שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר. ויש מסתפרים מל"ג בעומר ואילך, שאומרים שאז פסקו מלמות". וכתב הבית יוסף (שם) "ודע דכשם שמותר להסתפר מל"ג ואילך, כך מותר לישא אשה, דכיון שפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה. וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם. ורבנו [הטור] שלא הזכיר אלא שמסתפרים, נקט חדא מינייהו". וכן פסק הרמ"א (שם סע' א) "מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי". ומבואר כי מיום ל"ג בעומר מותר, הן להסתפר והן לישא אשה.

אולם לא נתברר מה הדין ביום ל"ג עצמו, האם כאשר כתב הטור כי מותר להסתפר מיום "ל"ג בעומר ואילך", כוונתו ליום שאחרי ל"ג בעומר, דהיינו שמיום ל"ד מותר להסתפר, ולא קודם לכן. או שכבר ביום ל"ג עצמו מותר להסתפר, ונחלקו בדין זה מרן הבית יוסף והרמ"א:

לדעת הבית יוסף "מגלחים ביום ל"ד בבוקר, כי מקצת היום ככולו. ולפי זה כל יום ל"ג אסור, ומקצת ל"ד [גם כן אסור]", וכפי שנפסק בשו"ע (סי' תצג סע' ב) "נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר". אולם הרמ"א (שם) הכריע כדברי המהרי"ל, שגם ביום ל"ג עצמו מותר להסתפר ולהרבות שמחה, כדבריו על פסק השו"ע: "ובמדינות אלו אין נוהגים כדבריו, אלא מסתפרים ביום ל"ג, ומרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון".

ואמנם תמה הפרי חדש (שם) על דברי הבית יוסף מדוע אסור להסתפר ביום ל"ג בעומר, והרי זהו יום של שמחה: "תימא דעכשיו נהגו בזה להרבות בשמחה ושלא לומר תחנון, ואע"פ כן אינם מסתפרים אלא עד ל"ד, ויראה תרתי דסתרן. ולפיכך מי שנהג עצמו להסתפר בל"ג אין מוחים בידו".

נישואין ביום ל"ג בעומר [לדעת מרן המחבר]

ב. מפשטות דברי הבית יוסף ש"כשם שמותר להסתפר מל"ג ואילך, כך מותר לישא אשה, דכיון שפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה", נראה כי גם לישא אשה אין היתר אלא מיום ל"ד בבוקר, ולא קודם לכן, כדין התספורת.

אולם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן פד) הביא מנהג קהילות שחילקו בין תספורת לנישואין ביום ל"ג בעומר: "ראיתי בזכור לאברהם דהביא משיירי כנסת הגדולה, דבקושטא ובכל המקומות הללו, אע"פ שאין מסתפרים בל"ג, נושאים נשים ומארסים ומקדשים. אף דמלשון הטור משמע, דחומר מנהג איסור נישואין פשטה טפי בכל העולם, יותר ממנהג תספורת, מ"מ י"ל כמו שכתב החתם סופר שם (או"ח סי' קמ"ב), בענין נישואין בג' ימי הגבלה להאשכנזים, דאף דנהגו שלא להסתפר בהם, בגלילות דשם, משום שנוהגים היתר תספורת ביום ר"ח אייר, מ"מ נהגו היתר נישואין, משום דנישואין הוי מצוה, ולפעמים הזמן דחוק. ומנהג אשכנזים מל"ג ואילך, איננו מנהג קבוע כל כך, והואיל והוא מצוה, אפשר שלא החמירו עיין שם. כן י"ל בנוגע למנהג ספרד, מה שהקילו בנישואין בל"ג בעומר, במקומות הנ"ל, אף שהחמירו בתספורת, משום דהוי לצורך מצוה, ולפעמים הזמן דחוק, וגם איננו מנהג קבוע לכל הספרדים בזה, לאסור בל"ג בעומר, אף בנוגע לתספורת כנ"ל, א"כ שייך בזה ככל מה שכתב החתם סופר במנהג אשכנז כנ"ל". ומבואר איפוא, שגם למנהג הספרדים לפי הבית יוסף שאין מסתפרים ביום ל"ג בעומר, לענין נישואין הקלו לצורך קיום מצות פרו ורבו.

כעין זה מובא בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן ס) כי גם הנוהגים כדעת האריז"ל שלא מסתפרים כל ימי הספירה עד ערב שבועות, מכל מקום נהגו היתר בנישואין ביום ל"ג בעומר, בגלל שיום זה הוא "יום אורה ושמחה גדולה", כדבריו: "רק לענין התספורת אין לעשות על פי האריז"ל גם בל"ג בעומר בסוד השערות שלא נמתק בזה עד חג השבועות. אבל לענין שאר הדברים אין נוהגים אבלות ע"פ האריז"ל בימי ספירת העומר, אמנם בודאי אדרבה, יום ל"ג בעומר הוא יום אורה ושמחה גדולה. על כן בוודאי יש לעשות בו נישואי בנו למזל טוב, והוא ראוי כן גם לבעלי הסוד וחסידות כנזכר. וכן שמעתי בבירור שהגה"ק רבינו בעל דברי חיים זי"ע מצאנז צוה לאחד מגדולי תלמידיו לעשות נישואי בנו בל"ג בעומר".

תספורת בליל ל"ג בעומר

ג. בדברי הרמ"א (שם) לכאורה מפורש כי "אין להסתפר [אלא] עד ל"ג בעצמו, ולא מבערב".

ובביאור ההבדל בין יום ל"ג ללילה שלפניו, כתב הגר"א: "במדרש איתא שמתו עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת, נשארו ל"ד יום ומקצת היום ככולו. וזהו שאמר ואין להסתפר [אלא עד ל"ג], ואמר בבוקר, כמ"ש ביור"ד בסי' שצ"ה ס"א דלא אמרינן מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה". כלומר, לדעת הרמ"א ביום ל"ג עדיין מתו תלמידי רבי עקיבא ונהגו ביום זה מנהגי אבלות, ומכיון שבדיני אבלות ההלכה ש"מקצת היום ככולו", דהיינו כאשר נוהגים אבלות במקצת היום נחשב כאלו נהגו בו כל היום, כך גם ביום ל"ג בעומר, לאחר שעברה שעה אחת מהיום, אינו צריך להמשיך יותר במנהגי האבלות הנוהגים בימי הספירה. ומאחר ודין "מקצת היום ככולו" נאמר רק מתחילת היום, מהנץ החמה, ולא קודם לכן. נמצא כי בליל ל"ג בעומר, נותר על מקומו איסור התספורת והנישואין הנוהג בל"ג הימים הראשונים של ספירת העומר.

וכן פסק המשנה ברורה (ס"ק י) "אין להסתפר [אלא] עד ל"ג בעצמו, דהיינו לאחר שתנץ החמה. והטעם לדידהו גם כן משום דמקצת היום ככולו".

ד. ברם בהמשך דבריו (ס"ק יא) כתב המשנה ברורה: "ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מעדני יום טוב ואליה רבה]". וגם בשער הציון (ס"ק יב) לאחר שהביא את דברי האחרונים [גר"א, לבוש] שנקטו כדעת הרמ"א שאין היתר נישואין ותספורת בליל ל"ג בעומר, כתב: "ומכל מקום אחרי שכמה מקילין גם בערב שלפניו להסתפר [עיין חק יעקב ועיין בשערי תשובה בשם מור וקציעה, וגם המעדני יום טוב ואליה רבה שציינתי אותם בפנים], לא נמנעתי להביא דעתם בפנים". בטעם המקילים להסתפר בליל ל"ג בעומר נאמרו שני הסברים:

[א] הפרי חדש (ס"ק ב) כתב כי הרמ"א "אזיל לטעמיה שביורה דעה סי' שצ"ה פסק דלא אמרינן מקצת היום ככולו בלילה אלא בענין מקצת היום ממש, ולפיכך פסק בכאן שצריך להסתפר בבוקר. אבל מי שירצה לסמוך בכאן על הנהו פוסקים דס"ל דמקצת היום הוי אף במקצת מן הלילה, לא הפסיד כלום להסתפר בלילה, דבכאן הולכים אחר המיקל יותר".

הלכה זו שדין "מקצת היום ככולו" נאמר רק מתחילת היום, מהנץ החמה, ולא בלילה הקודם, שנויה במחלוקת הפוסקים בהלכות אבלות. ולכן דברי הרמ"א שאין להסתפר בליל ל"ג בעומר, נאמרו לשיטתו שדין "מקצת היום ככולו" נאמר רק מתחילת היום, מהנץ החמה, ולא קודם לכן. ומשום כך בליל ל"ג בעומר עדיין נותר בעינו איסור התספורת והנישואין, הנוהג בל"ג הימים הראשונים של ספירת העומר. אך לדעת הסוברים שדין "מקצת היום ככולו" נאמר כבר מתחילת הלילה, לאחר שנהגו באבלות שעה אחת בליל ל"ג בעומר, מותר כבר להסתפר ולשאת אשה.

[ב] בשו"ע הרב (סי' תצג סעי' ה) כתב: "ויש מקומות נוהגים שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכים שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבלות, ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, שלילם כיומם. ולפי מנהגם מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגים אבלות אלא ל"ב יום)".

בניגוד לדברי הפרי חדש, לדעת שו"ע הרב, גם אם נאמר שדין "מקצת היום ככולו" נאמר רק מתחילת היום, מהנץ החמה, ולא קודם לכן, יש להתיר תספורת ונישואין בליל ל"ג בעומר. וזאת משום שטעם איסור התספורת בימי הספירה הוא כדי לנהוג במנהגי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, ומאחר ובתחילת ליל ל"ג פסקו מלמות, גם איסור התספורת והנישואין בספירת העומר, אינו נוהג כבר בליל ל"ג בעומר [ולכאורה יוצא שיש כאן מחלוקת במציאות, האם תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביום ל"ג בעומר או כבר בתחילת ליל ל"ג בעומר, וצ"ע].

אמירת תחנון בערב ל"ג בעומר - האם ל"ג בעומר הוא "יום טוב"

ה. והנה המשנה ברורה (ס"ק ט) פסק שאין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר.

ובדברי שו"ע הרב הנ"ל מפורש כי ההיתר להסתפר בליל ל"ג בעומר, תלוי בכך שלא אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר. וביאור הדברים, כי אי אמירת תחנון בתפילת מנחה קודם ימים מסויימים, נובעת מהיותם "יום טוב" [ואפילו בימי החול], כדברי הגר"א (שו"ע או"ח סי' קלא סעי' ו) בביאור הטעם שאין אומרים תחנון "בט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות וכמו כל ארבעת ראשי השנה [המוזכרים בתחילת מסכת ראש השנה] שהוא יום טוב. ולא בראש חודש, שהם כולם יום טוב ואסורים בהספד ובתענית". ובימים אלו נפסק בשו"ע (שם) שאין אומרים תחנון גם במנחה שלפניו. ובפסקי תשובות (שם אות כו) כתב בשם ספר טעמי המנהגים: "שהטעם מדוע תיקנו להימנע מלומר תחנון במנחה שלפניו הוא, כדי שיזכרו במעריב שאחר כך להזכיר מעין המאורע. ובזה נבין מדוע לדברי השו"ע אי אמירת תחנון במנחה שלפניו הוא רק ענין לראש חודש חנוכה ופורים, והאחרונים הם שהוסיפו להימנע גם בט"ו בשבט וט"ו באב ופורים קטן ול"ג בעומר, כמבואר במשנ"ב (שם ס"ק לב). וכנראה משום גדלות היום העתיד לבוא בערב שנכין עצמנו לכך, ואף כי אין הזכרה בתפילה".

כל "יום טוב" דורש "הכנה" ביום הקודם לו, וכחלק מ"הכנה" זו, אין אומרים תחנון בתפילת מנחה שלפניו. אמנם כל זאת בתנאי, שה"יום טוב" מתחיל כבר בלילה. אבל אם ה"יום טוב" מתחיל רק ביום, אין מבטלים את אמירת התחנון בתפילת המנחה יום קודם לכן, וכפי שביאר בספר שלמי שמחה (סימן עט) מדוע אומרים תחנון במנחה שלפני פסח שני: "כי בלילה אין שום הנהגת יו"ט ודינים, וכל חלות פסח שני לא הוי עד הבוקר. ורק היכא שחלות היום דשמחה מתחלת בלילה הוא דאין אומרים תחנון. ומכאן שאבו המקור דליל פסח שני לא הוי יו"ט כלל, ואמטו להכי עדיין לא חשיב מנחה שלפניו לערב יום טוב, ושפיר סברי הני שטתי דאומרים בו תחנון".

ומעתה אף בל"ג בעומר, אם אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, הדבר נובע מכך של"ג בעומר נחשב "יום טוב", כי כבר בתחילת ליל ל"ג פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, וכמו שנקט מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (ח"ב סי' לט) בתוך דבריו [שיובאו במלואם להלן] "בל"ג בעומר שאין נופלים נפילת אפים במנחה שלפניו, הא מחזיקים הלילה ליום טוב". ברם אם ל"ג בעומר אינו נחשב "יום טוב" כבר מהלילה, כי תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות רק בבוקר, ראוי לומר תחנון בתפילת מנחה שלפניו.

ו. נמצא כי ההיתר להסתפר בליל ל"ג בעומר, תלוי בשאלה האם אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר.

הנוהגים שלא לומר תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, סוברים שכבר בליל ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והתחיל ה"יום טוב", ולכן אין לומר תחנון במנחה שלפניו, ומותר להסתפר כבר בליל ל"ג בעומר, כי התחיל ה"יום טוב". אולם הנוהגים לומר תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, סוברים שתלמידי ר"ע פסקו מלמות רק בל"ג בעומר ביום, ואם כן בלילה עדיין לא התחיל ה"יום טוב", ולכן אין סיבה להימנע מאמירת תחנון במנחה שלפניו, וממילא גם אסור להסתפר בליל ל"ג בעומר, היות וה"יום טוב" מתחיל רק מהיום.

והיינו דברי שו"ע הרב [לעיל אות ד], שבתחילת דבריו כתב: "לפי השיטות הסוברות שתלמידי רבי עקיבא מתו גם ביום ל"ג, אם כן צריך להגיע למקצת היום ככולו, ולכן מותר רק ביום להסתפר ולא בלילה. ולכן גם אומרים תחנון במנחה של יום ל"ב". ואחר כך הוסיף: "ויש מקומות נוהגים שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכים שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבלות, ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, שלילם כיומם. ולפי מנהגם מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג".

והדברים מפורשים בחק יעקב (סי' תצג ס"ק ו) שכתב: "ואין אומרים בו תחנון גם בערב של יום ל"ב, וכ"כ במנהגים בדין התחנון שכן נוהגים במעהרין ובפיהם. ובמהרי"ל כתב המנהג באשכנז שבשחרית אין אומרים תחנה [תחנון], משא"כ בערב אומרים תחנה, ואם כן מה שכתב הרב [הרמ"א] גם כן דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו הוא מהרי"ל על פי מנהגו. אבל לאותם הנוהגים שלא לומר תחנה מבערב, הוא הדין דמותר להסתפר, דהא בהא תליא. וכהאי גונא כתב המעדני יום טוב". ובשו"ת דברי משה (סימן לא) כתב דברים אלו יסודם בדברי רבותינו הראשונים: "ומצאתי דכבר נחית לומר כן בעל תרומת הדשן ז"ל כמו שכתב בשמו תלמידו ז"ל בספר לקט יושר (או"ח עמוד צז) וז"ל, ואמר שמותר לספר הזקן בליל ל"ג בעומר כיון שאין אומר תחינה, עכ"ל. ונראה דכוונתו כנ"ל, דכיון שהמנהג שלא לומר תחינה גם בערב ל"ג ולכן שרי בתספורת גם בליל ל"ג בעומר".

ובסגנון דומה מובא בשם הגרי"ד סולובייצ'יק בספר הררי קדם (סימן קיד) לבאר את יסוד מחלוקת הפוסקים האם מותר להסתפר בליל ל"ג בעומר: "אם היתר התספורת ביום ל"ג בעומר הוא משום מקצת היום ככולו, כי באמת גם בל"ג בעומר מתו, וראוי לנהוג בו אבלות, אלא שמקצת היום ככולו, והו"ל כאילו תמו הל"ג ימים דאבלות במקצת היום, וכעין שיטת המחבר שם לגבי ל"ד בעומר. או משום דהיתר התספורת בל"ג בעומר הוא משום דל"ג בעומר חשוב כיו"ט, וביו"ט שרי להסתפר. ולהצד הראשון, דההיתר הוא אך משום מקצת היום ככולו, אין היתר להסתפר בערב, כי זהו בכלל מקצת היום וכל ההיתר נוהג רק מהבוקר. אבל אם יסוד ההיתר הוא כי קיבלנו את יום ל"ג בעומר ליו"ט, לכאורה פשוט דההיתר הוא משהתחיל יום ל"ג בערב" [וקצת יש לתמוה על הגרי"ד שלא קישר את הדברים לאמירת תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, וצ"ע].

ז. ברם, בדברי שער הציון (ס"ק יב) מפורש, שאין לכרוך את היתר התספורת בליל ל"ג בעומר, באי אמירת תחנון במנחה שלפניו, בהביאו את דברי הגר"א והלבוש שנקטו כדעת הרמ"א שאין היתר נישואין ותספורת בליל ל"ג בעומר, וכתב: "ולפי זה לדידהו אין להקל בלילה שלפניו, אפילו אם נסבור דבערב שלפניו אין אומרים תחנון, וכדעת הרמ"א. וכן כתב במחצית השקל עיין שם". ונראה מדבריו, שאפילו אם אין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, עדיין יש לאסור תספורת בליל ל"ג בעומר.

ובאמת דבריו אינם מובנים, שהרי אם אין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, פירושו של דבר על פי המבואר לעיל בדברי הגר"א [אות ג] - של"ג בעומר הוא "יום טוב", ואם כן מדוע לא הותר להסתפר כבר בלילה, וצ"ע.

ויתכן שמחמת קושיא זו, יש לפרש את דברי הרמ"א "אין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב", שאינם כפשטותם שאסור להסתפר בליל ל"ג בעומר ומותר רק למחרת בבוקר. אלא כוונתו לומר שאסור להסתפר "מבערב" ל"ג בעומר, דהיינו קודם כניסת ליל ל"ג בעומר. אבל משנכנס ליל ל"ג בעומר באמת מותר להסתפר גם לדעת הרמ"א, היות ואין אומרים תחנון במנחה שלפניו, וזה אומר של"ג בעומר הוא "יום טוב", ואם כן מותר להסתפר כבר משעת כניסתו, בלילה.

וכמו שנקט מהר"י אסאד [בהמשך דבריו המובאים לעיל] "ולא מבערב, רצונו לומר קודם הלילה ממש, אז נקרא מבערב וכו', אבל בלילה ממש, היינו ל"ג בעצמו אז מסתפרים, דאם לא כן הוי ליה למימר טפי בלשון קצרה ואין להסתפר עד ל"ג בבקר, וכלשון שכתב המחבר לטעמי' ואין להסתפר עד ל"ד בבקר. אלא ע"כ כוונתו על ל"ג בעצמו, היינו עד הלילה, ואין צריך להמתין עד ל"ג בבקר, רק לא מבערב קודם צאת הכוכבים, אבל בלילה ממש מותר".

ולפי זה אין כל סתירה בדברי המשנה ברורה, כי אכן ל"ג בעומר הוא יום טוב כבר מתחילת הלילה, ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, ומותר להסתפר כבר בלילה, אך לא קודם לכן.

לסיכום: נחלקו האחרונים האם למנהג הרמ"א שמותר להסתפר בל"ג בעומר, הותר להסתפר כבר בלילה.

לדעת הגר"א והלבוש בדעת הרמ"א - היתר התספורת הוא רק מיום ל"ג בעומר, ולא בערב.

לדעת הפרי חדש - מותר להסתפר בליל ל"ג בעומר, בהסתמך על השיטות שדין "מקצת היום ככולו" נאמר כבר מהלילה.

לדעת שו"ע הרב והחק יעקב - מותר להסתפר בליל ל"ג בעומר, מכיון של"ג בעומר הוא "יום טוב" כי תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות כבר מבערב.

לדעת מהר"י אסאד - גם הרמ"א מעולם לא אסר להסתפר בליל ל"ג בעומר, אלא רק קודם כניסת ליל ל"ג בעומר.

ונתבאר לעיל שיש לדון האם המחלוקת בנדון ההיתר להסתפר בליל ל"ג בעומר, תלויה בנדון אמירת תחנון בערב ל"ג בעומר.

נישואין בליל ל"ג בעומר [לדעת הרמ"א]

ח. והנה לעיל [אות ב] נתבאר, כי למנהג הבית יוסף שמותר להסתפר רק מיום ל"ד בבוקר ואילך, נחלקו הפוסקים האם להינשא מותר רק מיום ל"ד בבוקר, או שהותר כבר ביום ל"ג, כדי לקיים מצות פרו ורבו. ומעתה לאחר שנתבארו השיטות השונות בדיני תספורת בליל ל"ג בעומר לדעת הרמ"א, יש לברר מה דין נישואין בליל ל"ג בעומר, האם דין נישואין כדין תספורת, או שיש להבדיל ביניהם. ונחלקו הפוסקים בדין זה.

במושכל ראשון, היה נראה כדברי הבית יוסף [לעיל אות א] שאין הבדל בין תספורת ונישואין. אולם המשנה ברורה (סי' תצג ס"ק יא) כתב: "ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [ל"ג בעומר], וסיים אליה רבה דמכל מקום לענין נישואין לא ראיתי מקילים, כי אם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו". ומפורש בדברי המשנה ברורה, כי יש להחמיר בנישואין יותר מתספורת, ואף המתירים תספורת בליל ל"ג בעומר, יאסרו נישואין.

אולם הדבר תמוה, כפי שהקשה בשו"ת בית ישראל (ח"א או"ח סימן צו) "מאי חזית לחלק בין תספורת לנישואי אשה, דממה נפשך, אם ננקוט כדעה זו שמתו תלמידי רבי עקיבא עד ל"ג בעומר ומל"ג בעומר ואילך פסקו מלמות, אז צריך לאסר קודם ל"ג בעומר הכל, בין תספורת ובין נישואין, ולאחר ל"ג להתיר הכל, בין תספורת ובין נישואין. ואם ננקוט כדעה זו דל"ג ימים מתו, וביום שאין אומרים תחנון לא מתו, אם כן בין לענין תספורת ובין לענין נישואין נקל לפי זה בימים שלא מתו, ומהיכי תיתי לחלק ביניהם".

ואולי יש לבאר את דברי המשנה ברורה על פי מה שכתב בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קמב) לדייק מלשון הטור [אות א] שכתב "נוהגים בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת", ובהמשך כתב: "ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר", כי "חומר מנהג איסור נישואין פשטה טפי בכל העולם, יותר ממנהג תספורת". ואם כן, הקולא בליל ל"ג בעומר, היא רק במנהג התספורת, שלא התפשט בכל המקומות, ולא במנהג לאסור נישואין בימי הספירה, שהתפשט בכל המקומות, ולכן אין להקל בזה בלילה שלפניו, וצ"ע.

ט. לעומת המשנה ברורה, השו"ע הרב [הובא לעיל אות ד] נקט שאין הבדל בין תספורת ונישואין: "ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכים שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבלות. ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, שלילם כיומם. ולפי מנהגם, מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג".

והדברים מבוארים היטב לפי האמור לעיל, שההיתר להסתפר בליל ל"ג בעומר, תלוי בכך שלא אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר. ומי שנוהג שלא לומר תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, זהו משום שכבר בליל ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והתחיל ה"יום טוב", ולכן אין לומר תחנון במנחה שלפניו, וממילא מותר להסתפר וגם להינשא, כבר בליל ל"ג בעומר, מכיון שהתחיל ה"יום טוב", ואין כל סיבה להבדיל בין נישואין לתספורת. וכן נקט בשו"ת כפי אהרן (סימן נב) שכתב: "ואם מותר לעשות חגיגה זו בליל ל"ג בעומר, נלפענ"ד להתיר פה שנוהגים שלא לומר תחנון במנחה של ל"ב, כמ"ש החק יעקב בסי' תצג סק"ו בשם המנהגים, שכך נוהגים במדינת מעהרין ופיהם, ובשם המהרי"ל הביא דבאשכנז אומרים תחנון מבערב. וכתב החק יעקב דלפי זה מה שכתב הרמ"א שאין להסתפר רק ביום ל"ג בעצמו ולא מבערב, והוא מהמהרי"ל, היינו לבני אשכנז, והמהרי"ל לשיטתו שאומרים תחנון מבערב גם כן. אבל אותם שנוהגים שלא לומר תחנון במנחה של ל"ב, גם בערב מותר להסתפר, וכן כתב בשם המעדני יו"ט".

ומתוך כך הכריע למעשה: "אם כן לפי מה שנוהגים פה שלא לומר תחנון במנחה של ל"ב, גם להסתפר מותר, בודאי אין לפקפק ולהזניח על עשיית חגיגה זו בליל ל"ג בעומר".

ברם ראיתי בדברי הרב הרצוג בשו"ת היכל יצחק (סימן נג) שדן ב"היתר נישואין באור לי"ד אייר [פסח שני] במקרה מיוחד", וכתב בתוך דבריו: "ומה שאומרים תחנון אפילו בארץ ישראל במנחה שלפני פסח שני, אין זה ענין לכאן, שלא הרי מנהגי התחנון כמנהגי הנישואין". ומתבאר מדבריו שאין בהכרח קשר בין דיני אמירת תחנון להיתר נישואין, ואפילו אם אומרים תחנון במנחה שלפני פסח שני, ופירושו של דבר שפסח שני אינו "יום טוב", יהיה מותר להתחתן בו [למרות ימי ספירת העומר]. ואם כן גם לאידך גיסא, יתכן שאין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, ופירושו של דבר של"ג בעומר הוא "יום טוב", ואע"פ כן, אין להקיש מכך שמותר להתחתן בליל ל"ג בעומר, ובאמת אין היתר לכך. אולם עצם הדבר טעון הסבר, מדוע אם ל"ג בעומר נחשב "יום טוב" ואין אומרים תחנון לפניו, יש להחמיר בנישואין בליל ל"ג בעומר, וצ"ע.

י. שיטה נוספת היא דעת מהר"י אסאד [בהמשך דבריו המובאים לעיל], שכתב כי גם האוסרים תספורת בליל ל"ג בעומר, יתירו נישואין, וז"ל: "המחבר כתב רק ואין להסתפר עד ל"ד בבקר, ולא כתב נמי ואין לישא אשה עד יום ל"ד בבקר, כמו דפתח בתרווייהו (וזה דלא כמ"ש הט"ז סק"ב להחמיר בנישואין, טפי מתספורת וצ"ע הא זה מצוה וזה רשות). ע"כ דהנישואין ביום ל"ג מותר גם להמחבר. ומכל שכן להרמ"א דגם תספורת מתיר בל"ג בעצמו בלילה גם כן, כדהוכחנו מדבריו [לעיל אות ו], מכל שכן למנהגינו שאין נופלים במנחה מחזיקים הלילה ליו"ט, ודאי מסתפרים, ומכל שכן נושאין אשה בליל ל"ג לכו"ע". ומבואר שאליבא דכו"ע נישואין מותרים בליל ל"ג בעומר ואין מקום להחמיר בזה.

וכן נראה כי יותר קל להתיר נישואין בליל ל"ג בעומר, שזו מצוה, מאשר תספורת שהיא רשות [בניגוד לדעת המשנה ברורה, שהחמיר בנישואין יותר מתספורת]. ולכן אם לדעת המחבר שאסר להסתפר ביום ל"ג, אבל התיר נישואין, לדעת הרמ"א שהתיר תספורת אפילו בליל ל"ג בעומר [לדעת מהר"י אסאד, כנ"ל] כל שכן שיהיה מותר לישא אשה בליל ל"ג בעומר.

וכן הכריע למעשה בשו"ת שרידי אש (או"ח סימן לז) שמותר להתחתן בליל ל"ג בעומר: "אם מותר לעשות חתונה בל"ג בעומר בליל שלפניו. הנה אף שבמשנה ברורה (או"ח סי' תצג ס"ק יא) הביא בשם האליה רבה שלא שמע להקל בזה, מכל מקום כיון שאנו נוהגים שאין נופלים על אפים במנחה שלפניו, אם כן לא גרע נישואין שהיא מצוה, מתספורת. ואף שהחתם סופר באו"ח סימן קמ"ב כתב לדייק מלשון הטור שאיסור נישואין נתפשט בעולם יותר מאיסור תספורת, שעל נישואין כתב נוהגים בכל המקומות, ועל תספורת כתב יש מקומות. מכל מקום כיון שאף במקומות שנוהגים איסור בתספורת, מכל מקום מתירים בליל שלפניו, אם כן נישואין נמי. ומה גם שהפרי חדש כתב לענין תספורת, שהרב [רמ"א] כתב לטעמו ביו"ד סי' שצ"ה דלא אמרינן מקצת הלילה אלא בעינן מקצת היום, אבל מי שירצה לסמוך על הפוסקים דאמרינן אף מקצת לילה, לא הפסיד כלום, דבכאן הולכים אחרי המיקל יותר, עי"ש. ומכל שכן בנישואין, שדעת הפרי חדש שם שמי שלא קיים פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו וכיו"ב, לא חיישינן למנהגא ונושא אשה. וכן ראיתי מביאים בשם הגאון מהר"י אסאד, שמביא סימוכין להיתר נישואין בליל ל"ג בעומר אפילו לפוסקים לומר תחנון במנחה שלפניו, ומכל שכן לדידן שאין נופלים על אפים במנחה שלפניו".

ומפורש בדבריו, שיש יותר סיבה להתיר נישואין בליל ל"ג בעומר, מאשר תספורת. ראשית, כי בנישואין מקיים מצוה [לעומת תספורת שהיא רשות]. ונימוק זה של "מצוה" מהווה סיבה נוספת לומר "מקצת היום ככולו" כבר מהלילה, ולומר שכבר פסקה האבלות בליל ל"ג בעומר. ובפרט יש להקל למנהגינו שאין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר כי בליל ל"ג בעומר מתחיל ה"יום טוב" שתלמידי ר"ע פסקו מלמות, וממילא אין לאסור נישואין בליל ל"ג בעומר שכבר התחיל ה"יום טוב" של ל"ג בעומר. וכדברי מהר"י אסאד פסק גם בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רז) שכתב "מי שרוצה להקל לעשות נישואין בליל ל"ג בעומר יש לו על מי לסמוך, ובפרט למי שלא קיים עדיין מצות פרו ורבו".

יא. לאחר העיון בשיטות הפוסקים לעיל, שיטת המשנה ברורה, נותרה עדיין תמוהה.

מסברא נראה להשוות בין דיני תחנון, תספורת ונישואין, ואם ל"ג בעומר נחשב "יום טוב", ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, לכאורה אין לאסור תספורת ונישואין. ברם המשנ"ב הבדיל בין הנדונים, וכפי שתמהנו לעיל [אות ו], שפסק (ס"ק ט) מצד אחד שהמנהג לא לומר תחנון גם במנחה שלפני ל"ג בעומר. ופירוש הדבר שכבר בליל ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והתחיל ה"יום טוב". ואם כן היה צריך להיות שמותר להסתפר כבר בליל ל"ג בעומר. אולם מצד שני פסק המשנ"ב (ס"ק י) ש"אין להסתפר [אלא] עד ל"ג בעצמו" ולא בלילה שלפניו. וכדבריו בשער הציון (ס"ק יב) שאין לכרוך את היתר התספורת בליל ל"ג בעומר, באי אמירת תחנון במנחה שלפניו.

וגם יש לתמוה על המשנה ברורה (ס"ק יא) שלענין תספורת כתב כי "יש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב ל"ג בעומר", ומשמע מדבריו שניתן לסמוך על דבריהם בשעת הצורך. ואילו לענין נישואין כתב "לא ראיתי מקילים, כי אם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו", וגם כאן צ"ב מדוע חילק בין תספורת לנישואין, וממה נפשך, אם ל"ג בעומר הוא "יום טוב" יש להקל בלילה שלפניו הן בתספורת והן בנישואין, ואם אינו נחשב "יום טוב" יש להחמיר בלילה שלפניו הן בתספורת והן בנישואין, וצ"ע.

ועוד הקשה בשו"ת דברי משה (סימן לא) על המשנה ברורה: "אדרבה לכאורה פשיטא דבנישואין יש להקל בזה יותר דהא הוי מצוה, משא"כ תספורת שאינה אלא רשות, וכאשר נחית לחלק הכי בהדיא מרן החתם סופר (או"ח סי' קמב) בענין נישואין בשלשת ימי הגבלה, וכתב דאף דנהגו שלא להסתפר בהם בגלילות דשם משום שנוהגין היתר תספורת ביום ראש חודש אייר, מ"מ נהגו היתר נישואין משום דנישואין הוי מצוה ולפעמים הזמן דחוק. ונראה עוד להוכיח דנישואין קל בזה מתספורת, דהנה היכא שעבר ונשא אשה בימי העומר שנוהגים בהם איסור פסק בשו"ע (סעי' א) שאין קונסין אותו. ואולם המסתפר בימי העומר האסורים, מבואר בכנסת הגדולה דנהגו לקנסו ולהענישו, וכן פסקו האליה רבה ומחצית השקל ובפמ"ג ובקיצור השל"ה, וכן סתמו להלכה בשו"ע בעל התניא ובמשנה ברורה. הרי חזינן דהחמירו בתספורת טפי מנישואין, וע"כ צ"ל דהיינו מכיון שיש בזה צורך מצוה". ואם כן תמוה מדוע החמיר המשנה ברורה בנישואין בליל ל"ג בעומר יותר מתספורת, והרי בנישואין מקיים מצוה, וזהו טעם להקל יותר מאשר תספורת, שהיא רק רשות, וצ"ע.

לסיכום: המשנה ברורה הכריע כדעת האליה רבה, שאין להקל לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר.

אולם לעומתו חבל פוסקים שהתירו, וכל אחד נימוקו עמו:

לדעת שו"ע הרב ושו"ת כפי אהרן - מאחר ואין אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר, משום שכבר בליל ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והתחיל ה"יום טוב", לכן מותר הן להסתפר והן להינשא.

ואילו לדעת מהר"י אסאד, השרידי אש והחלקת יעקב - יש להתיר נישואין בליל ל"ג בעומר יותר מתספורת משום קיום מצות פרו ורבו.

נישואין בערב שבת כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת

יב. כאשר ל"ג בעומר חל בערב שבת, כתב המשנה ברורה (סי' תצג ס"ק יא) "לענין נישואין לא ראיתי מקילים, כי אם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו. אכן כשחל ל"ג בעומר בערב שבת והוא לו שעת הדחק לעשות ביום, אפשר שיש להקל לו לעשות בלילה שלפניו".

והנה רבי שלומה קלוגר כתב בשו"ת האלף לך שלמה (סי' של] "נשאלתי באחד שהיה צריך לעשות נישואין לבתו ביום ל"ג בעומר, אך חשש פן תפרוס נדה דהוי סמוך לוסתה, אם ימתין עד ל"ג בעומר, וחל יום ל"ג בעומר ביום ראשון, אם מותר לעשות נישואין בערב שבת סמוך לערב. והוריתי דיעשה נישואין בערב שבת סמוך לערב, והוא דהרי הרמ"א כתב דמותר להסתפר ביום שישי לכבוד שבת, והנה תספורת ונישואין דין אחד להם כמו שכתבו האחרונים, עיין בדבריהם דכל דמותר לספר מותר להינשא, אם כן הכי נמי אם מותר לספר ביום שישי, מותר נמי לישא. ואין לומר דשם הוי לכבוד שבת, דהרי גם זה הוי צורך מצוה, דנישואי אשה מצוה, וגם זה בכלל עונג שבת, דעונת ת"ח מלילי שבת ללילי שבת, לכך מותר לישא בו. ועוד, הרי כתב הפרי חדש דמי שלא קיים פריה ורביה מותר לישא לגמרי בימי הספירה, רק דכתבו האחרונים דאין אנו נוהגים כן, וא"כ כיון דמדינא מותר רק דאין המנהג כן, כל כהאי גוונא לא שייך מנהג, דזה דבר דאינו שכיח שיארע יום ל"ג בראשון בשבת ויזדמן כן שלא יהיה אפשר להמתין עד יום ראשון, כל כהאי גוונא מוקמינן ליה אדינא, כיון דלא קיים פרו ורבו מותר לישא בימי הספירה כמו דמותר לספר", והוא מסיים: "כן נמי ראוי להקל בזה, ומותר לישא בערב שבת סמוך לערב". ומבואר בדבריו שיש להשוות דיני תספורת לדיני נישואין, וכשם שהותרה תספורת בערב שבת שלפני ל"ג בעומר משום מצות כבוד השבת, כן הותר לישא אשה בזמן זה לצורך מצוה.

ברם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן כג) דחה את הדימוי בין תספורת לנישואין בערב שבת, וכתב: "אבל באמת לא דמי, דשם ההיתר [להסתפר] משום כבוד שבת, כדאיתא במועד קטן דף י"ט גבי אבלות כשחל שמיני של אבלות בשבת ערב הרגל. ועי' בשו"ע (יו"ד סימן ת) ובאחרונים שם לענין רחיצה וגילוח בערב שבת כשחל יום שלשים שלו בשבת. ומשמע שאם חל ביום ראשון לא התירו, מכל מקום הכא באבלות ישנה הקילו, ומשם נלמד דין זה וכמבואר בפוסקים. וכל זה שייך בתספורת, אבל בנישואין לא שייך זה". ומסיים: "ואולי יש לצדד דכיון שבערב שבת לא יעשו רק החופה, והחופה מנהגינו לעשותה במקום מעבר רבים, ואינו נישואין גמורים עד שיתייחדו וכמבואר בפוסקים, ואירוסין שרי בימי הספירה. וסעודת נישואין עושים במוצאי שבת שהוא ל"ג בעומר. ובכל זאת נראה שאין להתיר בזה רק בשעת הדחק גדול, שיש לצרף שיטת המקילים בשעת הדחק לישא בימי הספירה. ומי שמיקל שלא בשעת הדחק גדול, אין לו יסוד לסמוך עליו".

חידוש נוסף בנדון נישואין בערב שבת ל"ג בעומר, הביא הרב יהודה ליב צירלסון, בספרו מערכי לב (חלק התשובות סימן יג) ב"מכתב חוזר בשם אגודת הרבנים", שבו נאמר: "בכדי לעמוד על המשמר שלא יהרס חלילה התקנה הנשגבה של איסור העמדת חופות בערב שבת, מצאנו לנכון להודיע, אשר בשנה הזאת (התר"ץ) אף שבעש"ק חל ל"ג בעומר, בכל זאת עומד האיסור במקומו, אלא שיש להתיר העמדת חופות ביום חמישי, ל"ב בעומר, מהשעה החמישית בערב עד חצות הלילה של ל"ג בעומר. קולא כזו היא כל שכן מהא שהתיר הרמ"א כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון להסתפר בערב שבת, ל"א בעומר, לכבוד שבת, והכי נקטינן להלכה, דהרי אין לך כבוד השבת גדול מזה של ביטול העמדת חופות בערב שבת בשביל ההצלה הברורה מחילול שבת גמור בפררהסיא".

• • •

איסור תספורת ותגלחת בספירת העומר - שלא להרבות בשמחה בימים אלו

יג. והנה לכאורה היה נראה כי גדר איסור הנישואין והתספורת בימי ספירת העומר, הוא משום שיש לנהוג מנהגי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא בימים אלו, כמשמעות דברי הבית יוסף (או"ח סי' תצג) בביאור טעם המתירים להסתפר בראש חודש אייר: "לפי שראש חודש הוא כמו יום טוב, ואין לנהוג בו דבר שהוא משום אבלות". ומשמע שהנישואין והתספורת בימי הספירה, נאסרו כשם שאַבֵל אסור בתספורת ונישואין. וכן מפורש בדברי ערוך השלחן (סי' תצג סע' ג) שכתב: "וכן נהגו במדינות אלו שלא להסתפר בימים אלו והוא גם כן עניין אבלות", ובדברי שלחן ערוך הרב (שם סע' א) "נוהגים שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת, שמתאבלים על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו".

אולם אם אכן זהו גדר איסור הנישואין והתספורת בימי ספירת העומר, לא מובן מדוע ישנם כל כך הרבה מחלוקות וחילוקי מנהגים בדיני נישואין ותספורת בל"ג בעומר ובלילה שלפניו, כמבואר לעיל, והרי בדיני אַבֵלות אין הבדל בין איסור נישואין ותספורת, כמשמעות דברי הרמב"ם (הלכות אבלות פ"ו ה"ב) "ואלו דברים שאַבֵל אסור בהן כל שלושים יום, אסור בתספורת ובגיהוץ ובנישואין ובשמחת מרעות", ולא מצאנו שיש יותר קולא בנישואין מחמת שיש בזה קיום מצוה יותר מתספורת. וכמו כן תמוהה שיטת המשנה ברורה, כמבואר לעיל.

ולכן נלע"ד מכל האמור לעיל הוכחה נוספת למה שביארנו בהרחבה בשיעור תספורת וגילוח בספירת העומר, שגדר איסור התספורת והתגלחת בספירת העומר הוא, כדי לא להרבות בשמחה בימים בהם נפטרו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא, כמפורש בדברי הטור (או"ח סימן תצג) "נוהגים בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, והטעם שלא להרבות בשמחה, שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא", והיינו שבעקבות פטירת תלמידי רבי עקיבא נהגו שלא להרבות בהם בשמחה, אך אין זה בגדר מנהגי אבלות.

ומעתה ברור איפוא כי האיסור מדיני אבלות שונה במהותו מגדר "מיעוט שמחה". לדיני אבלות, יש כללים בשו"ע יורה דעה בהלכות אבלות, מה שאין כן במנהג "שלא להרבות בשמחה", אין דברים מוחלטים, וצריך לדון בכל פרט לגופו של ענין, האם ראוי להימנע ממנו בימי ספירת העומר כי יש בזה ריבוי שמחה, או שאין בדבר ריבוי שמחה ואין בו איסור בימי הספירה, ולכן מצינו כל כך הרבה מחלוקות וחילוקי מנהגים בדיני נישואין ותספורת בל"ג בעומר ובלילה שלפניו, כי יש לדון בכל דבר לגופו, האם יש בזה ריבוי שמחה האסורה.

יד. אם כנים הדברים, מבוארת שיטת המשנה ברורה שהחמיר בנישואין בליל ל"ג בעומר יותר מתספורת. ואף שבנישואין מקיים מצוה, וזהו טעם להקל יותר מאשר תספורת שהיא רק רשות, ברם היות וגדר איסור התספורת בספירת העומר הוא כדי לא להרבות בשמחה בימים בהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא, הרי שיש סברא לומר כי בנישואין יש יותר ריבוי שמחה מאשר תספורת, ולכן אדרבה, בנישואין יש יותר סיבה להחמיר ולאסור בלילה שלפני ל"ג בעומר, ואין תימה איפוא, שבתספורת משמע מדברי המשנה ברורה שיש מקום להקל בשעת הצורך, ואילו בנישואין אין כל היתר.

ומעתה גם לא יקשה היאך פסק המשנה ברורה שאין אומרים תחנון במנחה שלפניו, ולכאורה משמע מזה שכבר בליל ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והתחיל ה"יום טוב", ואם כן היה צריך להקל כבר לישא אשה בליל ל"ג בעומר. אמנם לאור המבואר לעיל שגדר איסור התספורת והתגלחת בספירת העומר הוא כדי לא להרבות בשמחה, מובן מדוע למרות שכבר בליל ל"ג בעומר מתחיל "יום טוב", מכל מקום יש להחמיר ולאסור נישואין בליל ל"ג בעומר, שכן בנישואין יש יותר ריבוי שמחה מאשר תספורת, ולכן בתספורת יש מקום להקל בשעת הצורך, אך בנישואין אין כל היתר.

ומוטעמים דברי הפוסקים שהתירו נישואין בערב שבת כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, היות ועיקר האיסור אינו מדיני אבלות אלא מנהג שנהגו שלא להרבות בשמחה בימי ספירת העומר, ועל כן יש יותר מקום להקל בזה בשעת הצורך.

סוף דבר: לדעת מרן המחבר אין להסתפר אלא מיום ל"ד בעומר בבוקר ואילך, ולענין נישואין יש המתירים אף ביום ל"ג, כדי לקיים מצות פרו ורבו.

ובדעת הרמ"א שמותר להסתפר בל"ג בעומר, הכריע המשנ"ב כדעת הגר"א והלבוש, שאין להסתפר בליל ל"ג בעומר, אולם ציין לדעת המקילים להסתפר כבר בלילה [ודבריהם הובאו לעיל בהרחבה].

אמנם לענין נישואין כתב המשנה ברורה שאין להקל לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר. אולם יש שהתירו נישואין [ודבריהם נתבארו והובאו לעיל בהרחבה].

ועוד נתבאר כי לדעת המשנה ברורה אין אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר. ואף שמשמעות הדבר שיש לל"ג בעומר דין "יום טוב", צידד המשנה ברורה להחמיר ולאסור נישואין בלילה שלפני ל"ג בעומר ואילו בתספורת התיר בשעת הצורך, היות וגדר איסור התספורת בספירת העומר הוא כדי לא להרבות בשמחה בימים בהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא, ואם כן בנישואין שיש יותר ריבוי שמחה מאשר תספורת, אין מקום להקל כבתספורת.