הושחרו שיניו מפני תעניותיו
|
|
הושחרו שיניו (של רבי שמעון) מפני תעניותיו לפי שדרך גנאי דבר על רבו - הוא משפט מתוך מעשה המובא בגמרא מסכת נזיר דף נב עמוד ב.
המעשה עוסק בהלכה בהלכות טומאת רביעית דם המת. רבי הביא הלכה בשם רבי עקיבא, ורבי שמעון הגיב שברור שרבי עקיבא פסק בנושא המדובר שהוא טמא, והוסיף "אם משמת (רבי עקיבא חזר בו), איני יודע" כלומר, ברור לי שרבי עקיבא טמא, והוסיף בדרך צחות, שאולי רבי עקיבא חזר בו אחרי פטירתו, לומר שודאי לא חזר בו רבי עקיבא.
כיון שהשתמש בלשון גנאי "אם משמת..." הצטער על כך צער עצום, והתענה תעניות רבות, עד כדי כך שהושחרו שיניו מפני התעניות.
המעשה כלשונו בגמרא, עם פירוש רש"י[עריכה]
"...ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דהדר ביה - לאפוקי רביעית דם דלא הדר ביה דאמר ליה רבי לבר קפרא לא תשנה רביעית דם בחזרה שהרי למודו של ר' עקיבא בידו ועוד המקרא מסייעו ועל כל נפשות מת לא יבא ר"ש אומר: "עד ימיו היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע". - תנא: הושחרו שיניו מפני תעניותיו
רש"י:
ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי - עצם כשעורה. דלדברי הכל לא מיטמא נזיר על אהילו וא"ת רביעית דם דלא מיטמא באהילו וקתני לר"ע מיטמא נזיר באהילו דאיהו משמע ליה מעל כל נפשות מת לא יבא כדאמרינן לעיל (דף לח.) מנין לרביעית דם שמטמא באהל כו': לא תשנה רביעית דם בחזרה - שחזר בו ר"ע דודאי לא חזר בו שלעולם היה סבור שרביעית דם הבאה מב' מתים מטמא באהל: שהרי למודו בידו - למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח וחכ"א כשהוא בא ממת א' ה"ז מטמא באהל אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג: עד ימיו - כלומר, כל ימיו היה מטמא ר"ע - שמא משמת חזר בו: הושחרו שיניו - של ר"ש: מפני תעניותיו - לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר אם משמת חזר בו: