חוב
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם חייב לשלם לחבירו ממון, בשטר או בעל פה.
לדוגמא, הלווה חייב למלווה את סכום ההלוואה, בין במלווה בעל פה ובין במלווה בשטר.
בדינים שונים[עריכה]
השבת אבידה - חידש הקרית ספר (גזילה ואבידה פי"ח) שחיוב השבת שטר חוב הוא רק מדרבנן, משום שאין גופו ממון.
בקניינים שונים[עריכה]
במקור למכירת שטרות יש מחלוקת גדולה בראשונים האם היא מדרבנן (תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני, רי"ף שם, רמב"ם מכירה פרק ו) או מדאורייתא (ר"ת בתוס' שם).
בטעם הדעות שאי אפשר למוכרו מדאורייתא יש שלושה הסברים (קובץ שיעורים בבא בתרא שפט):
- משום שאין לשטרות מעשה קניין.
- משום שאי אפשר להקנות חוב (את שני הצדדים הללו הביא גם פרי משה קניינים לד-ג ד"ה ויש).
- משום שהחוב הוא דבר שלא בא לעולם (וכן כתב האורים ותומים סו, והוסיף שלפי זה לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - המכירה תועיל מדאורייתא. אך במערכת הקניינים (ה ד"ה אבל) חלק על טעם זה, משום שלדעתו במכירת שטרות אינו מוכר את הכסף שיגבה, אלא את הזכות והשעבוד, שהלוקח יוכל לגבות בלי המוכר, והזכות הזו כבר באה לעולם).
ונפרט כעת את דינו של כל קניין - האם הוא מועיל להקנות גם שטר חוב:
חליפין - לראב"ד שטר חוב נקנה בחליפין, ולרמב"ן לא (דן בזה ספר המקנה ו-ב בתחילתו).
קניין אגב נחלקו הראשונים אם שטר חוב נקנה בו (שו"ע חו"מ ו-י: נקנה, רמ"א שם בשם ר"ח ורא"ש: לא נקנה, והרמ"א חו"מ רמח-כו הביא מחלוקת בזה. דן בזה ספר המקנה א-יא ד"ה אם, ו-ב), וכן נחלקו המפרשים האם מלווה על פה נקנה בו (ספר המקנה א-יא ד"ה אם).
יאוש - הפני יהושע סובר שלא מועיל יאוש בחוב שנגזל, והקצוה"ח (קסג) כתב שיאוש גמור כן מועיל בו, ורק במקרה שאינו יאוש גמור, כגון שמתייאש רק משום שמתיירא שהלווה עני או אלים ולא ישלם, היאוש לא מועיל (דן בזה ספר המקנה טז-יד בתחילתו).
ירושה - חוב שחייבים למוריש (כגון שהמוריש הלווה בחייו) עובר בירושה (שו"ע חו"מ רעח-ג).
לקנות תמורת המלווה - הרמב"ם כתב שאפשר לקנות תמורתו בתור קניין כסף (אע"פ שלקדש בו אי אפשר (קידושין ו:)), והראב"ד חולק עליו (מכירה ז-ד, האריך בזה פרי משה קניינים כד-ג).
המקדש בשטר חוב של אחרים, חקר ר' שמואל האם הוא מקדש בכסף שבשטר (כאילו נתן לה את הכסף אע"פ שעדיין לא בא לידה), או בזכות של הכסף, שהחוב הוא דבר השווה ממון לימכר בשוק (מקדש בשווה כסף ולא בכסף) (חידושי ר' שמואל קידושין ה-ה (עמוד קלד)).
מעמד שלושתן - ע"ע.
כתיבה ומסירה - ע"ע.
פרטי הדין[עריכה]
מוחזק - בספק פירעון הלווה מוחזק, אך בספק מחילה המלווה מוחזק (קונטרס הספיקות ז-ב).
דבר שאינו ברשותו - נחלקו הראשונים האם חוב נחשב ברשותו, ויש בזה ארבע דעות:
- אינו ברשותו של המלווה ולכן אינו יכול להקדישו (רי"ף בבא קמא ריש פרק ד, וכן כתב ספר המקנה ב-ז (ד"ה בתשובת) שמלווה על פה נחשב אינו ברשותו ולכן אי אפשר להקנותו בשום קניין).
- הוא ברשותו ואפשר להקדישו (בעל המאור בבא קמא ריש פרק ד, והקובץ שיעורים בבא בתרא תקכב דן במחלוקת הרי"ף ובעל המאור הנ"ל).
- אינו ברשותו ואעפ"כ יכול להקדישו (המרדכי בבא בתרא תקסה).
- אם הלווה כופר בו - המלווה אינו יכול להקדישו, אך אם אינו כופר בו או מעכבו - יכול להקדישו (מאירי בבא קמא סח: (ד"ה זה שאמרו) בשם חלק מהראשונים).
דבר שלא בא לעולם - חוב שעדיין לא הגיע זמנו לגבות, אעפ"כ נחשב בא לעולם, ולכן מועילה בו מחילה (שער המלך מכירה כב-ט בשם מהרי"ק, דן בזה ספר המקנה יב-ז ד"ה השעה"מ)[1].
קטן לא יכול להקנות שטר לאחר. לקצוה"ח הוא בכל השטרות, אך לשו"ע ולנתיבות המשפט הוא דווקא בשטר ראיה, אך שטר חוב שירש מאביו יכול להקנותו לאחר (חו"מ רלה).
הפקעת הלוואתו של גוי, דהיינו שהישראל פטור מלפרוע את חובו לגוי (בבא קמא קיג.), יש בזה שלוש שיטות באחרונים (הביאם ודן בדבריהם קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יד ד"ה מכל):
- החוב מתבטל (מהרש"ל).
- החוב נשאר, אלא שפטור מלפרוע אותו (מהרש"א ושערי יושר).
- אין פטור, אלא שכאשר הישראל אומר "הנני מפקיע את החוב" הוא מתבטל (תומים ושער המשפט).
חזקת שטרך בידי מאי בעי שנאמרה על שטר מלווה, חקרו ראשי הישיבות בטעמה (גר"ח סטנסיל קטו, שטו, קובץ שיעורים בבא בתרא תרב, תרג):
- חזקת אומדנא, שאילו היה פורע לא היה משאיר את השטר ביד המלווה. וזה בירור המציאות האמיתית - שבאמת עדיין לא פרע את החוב (ובשיעורי ר' אלחנן (בבא בתרא ד ד"ה ולפ"ז) הוסיף שאינה ודאית, אלא רק מרעת את הטענה שפרע, ולכן משלם - שאין ספק (האם פרע) מוציא מידי ודאי (שהיה חייב)).
- התחייבות לשלם כשהשטר ביד המלווה. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות - האם באמת פרע את חובו או לא - עדיין לא ידועה לנו.
כתב ידו (בלי עדים) גובה מנכסים בני חורין (בבא בתרא קעה:).
ראה גם[עריכה]
- [[שעבודא דרבי נתן, שמיטה (בסעיף "שמיטת כספים").]]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בערך דבר שלא בא לעולם בסעיף "בקניינים שונים" (ד"ה מחילה) דנו האם מחילה מועילה בדבר שלא בא לעולם.