המלמד את בן חברו מצילו מדינה של גיהנם

ביכולתו של אדם להציל את חברו שהלך לבית עולמו מדינה של גהינם ואף להכניסו לגן עדן על ידי שמלמד את בנו תורה ומדריכו בדרך הישרה.

מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות, ופגע בפחח אחד שהיה טעון עצים על כתפיו והיה מרהיט בהם כסוס. גזר עליו רבי עקיבא והעמידו. אמר לו: בני, מה לך בעבודה קשה כזאת? אם עבד אתה ואדונך נותן עליך עול, אני אפדך ממנו ואוציאך לחירות, ואם אתה עני אני אעשירך. אמר לו: הניחני אדוני שאיני יכול לעמוד. אמר לו: מבני אדם אתה או מן המזיקים אתה? אמר לו: מת אותו האיש ובכל יום ויום מוסרים אותו לחטוב עצים ונותנים אותו באש. אמר לו: מה היתה מלאכתך בחייך? אמר לו גבאי המס הייתי והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים. ולא עוד אלא שבעלתי נערה המאורסה ביום הכיפורים.

אמר לו: בני שמעת מאותם הממונים עליך שיש לך תקנה? אמר: אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורעניות, ולאותו האיש אין לו תקנה ולא שמעתי כלום פדיון. אלא שמעתי שהיו אומרים לי: אילו היה לך בן שהיה עומד בציבור והיה אומר בציבור "ברכו את ה' המבורך" היו מתירין אותך מן הפורענות. ולאותו האיש אין לו בן אלא שהניח אשתו מעוברת ואינו יודע אם ילדה זכר או נקבה. ואם זכר ילדה, מי ילמדנו תורה? אמר לו: מה שמך? אמר לו: עקיבא; ושם אשתך? - שושמירא; ושם עירך? - אלדוקא.

באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא וביתו. אמרו: ישחקו עצמותיו בגיהנם! שאל על אשתו, אמרו: ימח שמה וזכרה מן העולם! שאל על בנו, אמרו: הרי הוא ערל ואפילו במצות מילה לא עסקו. מיד תפס רבי עקיבא לבנו והושיבו לפניו ללמדו תורה. ולא היה לומד, עד שישב עליו בתענית ארבעים יום. יצתה בת קול ואמרה: על זה אתה מתענה? אמר: הן. וקרא באל"ף בי"ת עד שהוליכו לביתו ולימדו ברכת המזון וקריאת שמע והתפילה, והעמידו והתפלל ואמר: ברכו את ה' המבורך.

באותה שעה התירוהו מן הפורענות. ובא אותו האיש בחלום ואמר לרבי עקיבא: תנוח דעתך שהצלתני מדינה של גיהנם. מיד פתח רבי עקיבא ואמר: ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור.

בספר "יש נוחלין" מביא בשם זוהר חדש, שבא המת אחר כך בחלום ואמר כך: בשעה שאמר בני הפטרה, הקילו לי מדינה של גיהנם. ובשעה שעבר בני לפני התיבה להתפלל בציבור ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל. ובשעה שנתחכם וזכה לתורה, נתנו לי חלק בגן עדן.