הערמה על הבכור

תחבולה להפקיע בכור בהמה טהורה מן הכהן ולהקדישו לקרבן שבעליו חייבים בו, על ידי הקדשתו קודם יציאתו מן הרחם.

על אף שאסור להקדיש בכור בהמה טהורה לשם קרבן אחר, שנאמר: "אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו", מכל מקום הואיל והבכור אינו קדוש בקדושת בכורה אלא ביציאתו מן הרחם, לפיכך מותר להערים על הבכור ולהקדישו קודם יציאתו לקרבן עולה שבעליו חייבים בו, שמכיון שהקדישו לעולה קודם שפטר את הרחם, לא חלה עליו קדושת בכורה, הלכך נתפסת בו קדושת העולה, שנאמר: "אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו", ודרשו: משיבוכר לה' אי אתה מקדיש, אבל אתה מקדיש בבטן.

ודווקא לעולה - והדומים לה - יכול להקדישו, משום שקדושת עולה חמורה מקדושת בכור, שהבכור נאכל לכהנים, ועולה כליל לה'; אבל אסור להקדישו לשלמים, שקדושתם קלה מקדושת הבכור, שנאכלים הם לבעליהם, ואינם יכולים להפקיע את הבכור מקדושתו כדי להנות בו.