הפרת נדרים

הגדרה[עריכה]

ביטול נדרים של בתו או אשתו (הסוגיות בנדרים פרק עשירי ואחד עשר). לאב יש זכות להפר נדרים, שבועות ונזירות של בתו כשהיא ברשותו, ולבעל יש זכות להפר נדרים, שבועות ונזירות של אשתו - ביום שמעם.

בדיני נדרים ושבועות.

לדוגמא, הבעל אומר "מופר לך" שלוש פעמים (שו"ע יו"ד רלז-לז).

מקור וטעם[עריכה]

מקורה מפורש בתורה: "ואשה כי תדור נדר לה' וגו'. ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה, וקמו כל נדריה וכל איסר אשר אסרה על נפשה יקום. ואם הניא אביה אותה ביום שומעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה יקום וגו'" (במדבר ל-ה).

בטעמה של ההפרה כתבו הראשונים והאחרונים כמה וכמה דעות:

א) כל הנודרת על דעת אביה ובעלה היא נודרת (שו"ת הרשב"א ח"ד שי (ד"ה וכיוון) לגבי האב, שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד רכז (ד"ה ותלמיד) הביא את צד זה לגבי הבעל, אך הוסיף שנראה לו יותר שהוא מטעם אתי דיבור ומבטל דיבור, כדלקמן), ולמדו זאת חז"ל מכך שהבעל מפר רק נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה, ועל כורחך הטעם הוא שנדרים אלו נוגעים אליו ולכן הוא יכול להפרם (שלמי נדרים בקונטרס מילואים לשלמים שבסופו ד"ה ונ"ל).

ב) מדין ביטול, דאתי דיבור (של ההפרה) ומבטל דיבור (של הנדר) (שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד רכז ד"ה ותלמיד: יותר נראה שמדין אתי דיבור (לגבי בעל)).

ג) מדין זכויות האב בבתו והבעל באשתו (קונטרסי שיעורים נדרים כט בדעת הר"ן).

ד) כח מיוחד שהתורה נתנה לאב ולבעל (גזירת הכתוב) (קונטרסי שיעורים נדרים כט בדעת הרא"ש).

ה) לגבי הפרת הבעל יש צד נוסף - מדין כיבוד אב. ואע"פ שבכל התורה אם אמר לו אביו עבור על דברי תורה לא ישמע לו (וכיצד תשמע לאביה לעבור על נדרה), שאני הכא דגלי קרא. ומכל מקום הוא גזירת הכתוב, שאם לא כן תפר גם האם וגם אב האב, שהרי הבת חייבת גם בכבודם (שלמי נדרים בקונטרס מילואים לשלמים שבסופו (ד"ה והנה) בדעת הרמב"ם).

פרטי הדין[עריכה]

הפרה לאחר זמן, כגון שהבעל אמר "הנדר יהיה מופר לך עוד שעה", הסתפק בשו"ת רעק"א (מהדורא קמא בהגהה שבסוגריים ד"ה אב"ה) האם תועיל, שאפשר לומר שלא תועיל משום שבזמן חלות ההפרה - לאחר השעה - כבר כלתה דיבורו, וכמו קניין סודר ומשיכה שלא מועילים לאחר זמן (ורק קנייני כסף ושטר מועילים לאחר זמן כי מעשי הקניין - הכסף והשטר - עדיין קיימים בזמן חלות הקניין).

הפרה אחר הקמה לא חלה משום שזהו דינה של ההקמה, שהיא מבטלת את האפשרות להפר אחריה ("עצם הדין"), אך הקמה אחר הפרה לא חלה משום שההפרה ביטלה את הנדר, וא"כ לא שייך לקיימו, שכבר אין לו נדר שיוכל לקיים (דהיינו: ההקמה סותרת את ההפרה, אך ההפרה לא סותרת את ההקמה) (גר"ח על הרמב"ם נדרים (היחיד) בתחילתו ד"ה ונראה).

הפרה חלה מכאן ולהבא. וחידש הרוגאצ'ובר שכוונת ההפרה היא כן למפרע, שהבעל רוצה לעקור את הנדר מעיקרו ולבטל את הדיבור שדברה, אלא שדין ההפרה מועיל רק מכאן ולהבא, שיש חילוק בין ההפרה עצמה (שלמפרע) לחלות ההפרה (שמכאן ולהבא) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה הפרה ע"י שליח).

שליח לא מועיל בהפרה (דן בזה מנחת חינוך תו בסופו).

תנאי מועיל בהפרה, ואע"פ שאין בה שליחות, ומילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, כיוון שהקמה היא בדיבור - יש בה תנאי, שבכל דבר שבדיבור מועיל תנאי (גם אם אין בו שליחות) מדין אתי דיבור ומבטל דיבור (מנחת חינוך תו בסופו, ושסח-א [יח] ד"ה ולכאורה).

נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה (נדרים סו:). ובטעם שצריך גם את הפרת הארוס חקר הרוגאצ'ובר האם הוא משום שהאירוסין גורעים מכח האב (שהאירוסין קצת הוציאו את הנערה מרשותו) או משום שהתווסף בה גם כח הארוס (וכח האב לא נגרע, שהאירוסין אינם מוציאים ממנו כלל) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה הפרה (אות נד)).

נערה מאורסה שמת הארוס נתרוקנה הרשות לאב - וחקר ר' שמואל בין שלושה צדדים (חידושי ר' שמואל נדרים עמוד קכח, קמא):

א) האב מקבל את כח ההפרה של הארוס.

ב) כח האב מתפשט על כל הנדר.

ג) בעלותו עכשיו מספיקה, ואינו צריך את כוחו של הארוס.