הקפאה

הפיכת נוזל למוצק על ידי קור.

דין הקפאה והפשרה בשבת[עריכה]

יש מן הפוסקים הראשונים שסוברים שהדבר אסור מדברי חכמים. שכמו שאסרו חכמים לרסק את השלג והברד כדי להופכם למים (שבת נא, ב), משום שיש בזה כעין מוליד דבר חדש, כך יש לאסור כל פעולה שהופכת דבר מוצק לנוזלי. ולכן אסור לחמם רוטב מוקפא ולהופכו לנוזלי (התרומה והרא"ש). אולם לדעת רוב הפוסקים, האיסור לרסק שלג או ברד אינו מפני שנוצר כאן דבר חדש, אלא מפני שריסוק השלג נעשה בידיים, וזה דומה לפעולה של סחיטת פירות. אבל אם הרוטב הקרוש הופך לנוזלי על ידי פעולה עקיפה של חימום, אין בזה שום איסור.

וכך נפסק בשולחן ערוך (שיח, טז), שמותר לחמם רוטב קרוש אף שיהפוך לנוזלי. ולפי עקרון זה מותר גם להכניס מים למקפיא כדי להופכם לקרח. וכך נוהגים יוצאי ספרד.

והרמ"א כתב שנהגו להחמיר, אבל בשעת הצורך אפשר להקל. וכן נוהגים יוצאי אשכנז. ולגבי ציר של דגים, כתבו כמה פוסקים שאף למנהג האשכנזים מותר לכתחילה לחממו ולהופכו לנוזלי, שהואיל ורגילים לאוכלו גם כשהוא קרוש, אין שינוי גדול בהפיכתו לנוזלי. וכן הדין לגבי כל רוטב שרגילים לאוכלו גם כשהוא מוקפא (שש"כ א, לז, עפ"י הגרש"ז אוירבאך).

לגבי קרח, למנהג הספרדים ברור שאפשר להכינו בשבת. ולמנהג האשכנזים, כתבו כמה פוסקים שלכתחילה אין להכינו בשבת, שאין להפוך מים נוזלים לקרח מוצק. אבל ביום חם כשהקרח נחוץ מאוד, מותר להכינו בשבת (שש"כ י, ד). אולם יש מקלים בזה למנהג האשכנזים גם ביום שאינו חם. משום שהקרח אינו עתיד להתקיים באופן עצמאי כמוצק, ומיד כשיוציאוהו מהמקפיא יהפוך לנוזל, ולכן גם למנהג האשכנזים מותר להכינו לכתחילה שאין כאן הולדה של דבר חדש (ציץ אליעזר ו, לד; ח, יב).

לכל הדעות מותר להכניס קוביות של קרח לתוך כוסות מים או מיץ, מפני שבאופן זה אין ניכר שהופכים מוצק לנוזל, כיוון שהקרח נמס לתוך המשקה שבכוס (מ"ב שיח, קה). (פניני הלכה שבת)