הרב אליעזר איגרא

תבנית:אישיות רבנית הרב אליעזר איגרא (נולד בי"א באב תשי"ד, 10 באוגוסט 1954) הוא רב דתי לאומי, דיין בבית הדין הרבני הגדול. בעקבות דחיית הבחירות לרבנות הראשית לישראל משמש ממלא מקום נשיא בית הדין הגדול.

קורות חייו[עריכה]

נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים. אביו, יעקב, היה מנהל בית חינוך עיוורים ולאחר מכן הקים את עמותת "קרן אור" שהפעילה מוסד לילדים עיוורים. אמו, אסתר, היא דור שישי בירושלים. למד בבית הספר הממלכתי-דתי מוריהתבנית:הבהרה ובישיבה התיכונית חורב.

לאחר מכן למד במשך עשר שנים בישיבת ההסדר כרם ביבנה. בין השנים תשל"ב-תשל"ד שירת בצה"ל ולחם במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת ההתשה שלאחריה, בגזרת סיני. לאחר המלחמה עבר הסבה לחיל השריון והועבר לגדוד 71, שם הכיר את המג"ד יוני נתניהו ולמד איתו תורה בחברותא. על כך מספר הרב איגרא: "זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי עם חילוני תורה... זה היה לאור נרות כי לא היה לנו חשמל במוצב. דמותו הותירה עלי רושם עז מאוד. קיבלתי ממנו תעודת הוקרה, ולצערי היא נעלמה לי עם השנים".

לאחר נישואיו בכסלו תשל"ו למד בכולל הדיינים שעל יד ישיבת כרם ביבנה. התגורר בעפרה ולאחר מכן היה ממקימי ההתנחלות פסגות וכולל הדיינות ביישוב, בו למד שש שנים. מגיל 35 ובמשך שנים רבות היה רב היישוב כפר מימון. החל מאלול תשמ"ז (1987) שימש מספר שנים כראש ישיבת עוד יוסף חי בקבר יוסף^[1].

בשנת 1989 התמנה כדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע. בשנת 1998 מונה לאב בית הדין שם. מאז 1999 הוא עומד בראש בית הדין המיוחד לענייני יוחסין באזור הדרום. לקראת הבחירות לרבנות העיר פתח תקווה היה מועמד מטעם הציונות הדתית ומפלגת ש"ס, אך הסיר את מועמדותו. בשנת 2012 התמנה לדיין בבית הדין הגדול בירושלים, במינוי זמני. לימד בישיבת עוד יוסף חי, בישיבת עתניאל ובבית מוריה בבאר שבע.

בשנת 2013 התמודד הרב איגרא למשרת הרב הראשי לישראל‏^[2]. בפברואר 2013 התכנסה קבוצה של רבנים בציונות הדתית, בהם הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב מרדכי שטרנברג, הרב שלמה אבינר והרב מרדכי גרינברג, כדי להצביע על מועמד מוסכם למשרה זו. הרב איגרא זכה ברוב קולות המצביעים‏^[3]. מנגד רבנים אחרים של הציונות הדתית, כדוגמת הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב יעקב מדן והרב נחום אליעזר רבינוביץ הביעו תמיכה ברב דוד סתיו. יומיים לפני הבחירות הודיע על פרישתו מההתמודדות. באותה שנה פרש הרב איגרא מתפקידו כרב של כפר מימון. בשנת 2015 עבר לגור בירושלים בשכונת "משכנות האומה".

בשנת ה'תשע"ו התמנה לחבר של קבע בבית הדין הרבני הגדול‏^[4].

בדצמבר 2023 מונה להרכב מיוחד לדיון במקרי עגינות כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, לצד הרבנים דוד לאו וצבי בן יעקב‏^[5].

ב-2 ביולי 2024 מונה לממלא מקום זמני של משרת נשיא בית הדין הרבני הגדול, עד לבחירת רבנים ראשיים.

ב-8 באוגוסט בעקבות עתירה של הרב איגרא הורה בית המשפט העליון לאשר לרב איגרא את מועמדותו למשרת הרב הראשי לישראל למרות שיעבור את גיל 70 מכיוון ש"מועמד שעמד מבחינת גילו בתנאים להתמודדות על תפקיד הרב הראשי במועד האחרון לקיום הבחירות על פי החוק, יהיה רשאי להתמודד בבחירות גם במועד הנדחות".^[6]

משפחתו[עריכה]

נשוי לרוחמה (לבית נאומבורג), יועצת חינוכית ושדכנית. לזוג תשעה ילדים ועשרות נכדים. בנו הרב אריאל הוא רב היישוב שלומית ור"מ בישיבה תיכונית נווה. בנו, אורי, היה כתב הדתות של גלי צה"ל, וכיום עוסק ביח"צ. בנו, הרב יוסי, הוא ראש ישיבת מדברה כעדן לצעירים במצפה רמון.

אחותו ימימה נשואה לרב חיים גנץ ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב. גיסיו הם הרב אסף נאומבורג, ראש הישיבה התיכונית נווה והרב עמיאל נאומבורג, ר"מ בישיבת נצר מטעי באריאל.

אחיו ישראל נשוי לאחותו של הרב דוד כהן ראש ישיבת חברון כנסת ישראל.

נכדו וחתנו לחמו במלחמת חרבות ברזל.

קישורים חיצוניים[עריכה]

תבנית:ויקישיתוף בשורה

• רשימת המאמרים של הרב אליעזר איגרא, באתר רמבי"ש
• תבנית:ערוץ7
• כל הכתבות על הרב אליעזר איגרא, באתר ערוץ 7

הערות שוליים[עריכה]

הערות שוליים

תבנית:בקרת זהויות