הרב יהודה חי אלקלעי
|
|
הרב יהודה חי אלקלעי, היה רב בסרייבו, ממבשרי הציונות.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בשנת תקנ"ח בסרייבו, בירת בוסניה שביוגוסלביה, לאביו רבי שלמה, שהיה דיין, חכם, שליח ציבור ומורה בסרייבו. למד בתקופת נעוריו אצל רבי אליעזר פאפו בעל הפלא יועץ. בשנת תקפ"ה, בהיותו בן 27, נבחר לכהן כרבה של הקהילה הספרדית בזמלין, שמנתה כארבעים משפחות. בשנת ת"ר, בעקבות עלילת דמשק, התעורר למצוא פתרון לבעית הגלות. הוא הגיע למסקנה כי יש לעלות לארץ ישראל ולהקים בה ישוב יהודי מפותח. את השקפותיו בנושא זה פרסם בקונטרס "שלום ירושלים" בשפת הלאדינו, ואחר כך בספרו המפורסם "מנחת יהודה" בעברית. ספריו ורעיונותיו נתקבלו בבוז רב ובלעג, והיו שכינו את ספרו "קונטרס מבולבל ומטורף". למרות הלעג והבוז, המשיך בפעילותו ויצא למסעות לגיוס תומכים ופעילים לתוכניותיו. בשנת תרי"ב ייסד באנגליה אעת חברת "שלום ירושלים", שגדלה במהירות רבה. כמו כן, הוא נפגש עם אישים בכירים, וזכה לתמיכתם, גם הכלכלית. הוציא עוד קונטרסים רבים בנושא ארץ ישראל, שנתקבלו בקרב חלק מעם ישראל בבוז כקודמים, ואילו אצל חלק אחר נתקבלו בהערכה.
כשהוקמה חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח), קרא להצטרף אליה, אך יחד עם זאת, תבע ממנהיגיה לשים במרכז העניינים את נושא העליה לארץ. כשהקימה החברה את בית הספר החקלאי "מקוה ישראל", קיווה שזוהי תחילתו של מהלך של הקמת התיישבות חקלאית בארץ ישראל, אולם משראה שאין בתוכניות החברה לייסד מוסדות נוספים כאלו בארץ, החליט לעלות לארץ ולנסות להגשים את תוכניותיו. בז' בסיוון תרל"א עלה לארץ, וכבר בכ"ט בסיוון הקים חברה בשם "כל ישראל חברים" שכללה ועד מרכזי בירושלים וועד מקומי ביפו, ומטרתה היתה להקים מושבות חקלאיות בארץ בלבד.
משנתגלו תכניותיו לאנשי ה"חלוקה" (קבוצות יהודים שחיו בארץ, בעיקר ממוצא מזרח אירופאי, שלמדו תורה ב"כוללים" והתפרנסו מ"כספי החלוקה" שנאספו מיהודים בחוץ לארץ), ניסו להלחם כנגדו ורדפו אותו, נאלץ לעזוב את הארץ, בין השאר בעקבות הרדיפות, ואז נסגר גם הועד של "שלום ירושלים" בארץ. אולם, גם בחו"ל לא פסק מפעילותו, והוא עורר עשירים יהודים לרכוש קרקעות ביפו, ומנסה שנית להשפיע על חברת כי"ח לפעול בנושא ארץ ישראל.
בקיץ תרל"ד חזר לארץ על אף זקנותו, והתיישב ביפו. הוא פרסם מאמר בעיתון "החבצלת" בו קרא ליהודי פולין לעלות לארץ בטרם יאלצו לסבול גזירות ורדיפות. כשנפטר הרב צבי הירש קלישר, עורר את מקורביו להקים מושבה על שמו. נפטר בד' בתשרי תרל"ט.
ספריו[עריכה]
(לפי סדר הוצאתם)
- דרכי נועם- בלאדינו, עוסק בענייני הלשון העברית ולימודה. בהקדמתו מדבר גם על ענייני שיבת ציון. רעיונות אלו כאמור, עוררו תגובות שליליות.
- שלום ירושלים- קונטרס בלאדינו שבו משיב על התגובות לרעיונותיו.
- מנחת יהודה- ספרו המרכזי, בו פרסם את כל משנתו הלאומית.
וכן מספר חוברות קצרות בנושאי ארץ ישראל וישובה:
- פתח כחודה של מחט
- קול קורא (תשובה לתגובות).
- מבשר טוב
- ספר חיים
- גורל לה'
- משמיע שלום- דברי ברכה לחברת כי"ח על הקמת מקוה ישראל.
- שמע ישראל
- מעודד ענוים- דברי הגנה על "חברת ישוב ארץ ישראל" ומנהיגה הרב קלישר.
- רגלי מבשר
- שיבת ציון
- מנחם ציון
ספריו יצאו לאור במהדורה חדשה ע"י ד"א יצחק רפאל תחת הכותרת "כתבי הרב יהודה אלקלעי", בהוצאת מוסד הרב קוק.
לקריאה נוספת[עריכה]
- ד"ר יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 28-32.
- ד"ר יצחק רפאל, כתבי הרב יהודה אלקלעי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ה, מבוא.