הרב שלמה פישר
|
|
הרב שלמה יהודה יהונתן פישר הוא מגדולי הרבנים בציבור החרדי בישראל, לשעבר דיין בבית הדין הרבני בירושלים. מראשי ישיבת איתרי. מחבר הספרים "בית ישי" על סוגיות בש"ס ודרשות על התורה ומועדים.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בירושלים בכ"ט בשבט תרצ"ב, לר' אהרן ודבורה פישר. התייתם מאביו בגיל צעיר. בהקדמה לספריו הוא מציין לטובה את הרב יחיאל מתתיהו דיוויס שגידל אותו ואת אחיו וטיפל בהם במסירות. אחיו הוא הרב ישראל יעקב פישר, שהיה הראב"ד של העדה החרדית בירושלים.
בצעירותו למד בישיבת מיר בירושלים, אצל הרב אליעזר יהודה פינקל. על פי עדותו, הוא זכה לקירבה מיוחדת לרב פינקל, שביקש ממנו לומר דברי תורה בפניו בימי שישי.
הרב פישר כיהן כדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. הוא דן בענייני גירושין וגיורים במשך שנים בהרכב יחד עם הרב זלמן נחמיה גולדברג.
בשנות השבעים מינה אותו הרב מרדכי אליפנט, מייסד ישיבת איתרי, כראש הישיבה. כדי להקדיש את מירב זמנו ללימוד הוא מתגורר במשך השבוע בישיבה ומגיע לביתו רק לימי שישי ושבת. במשך רוב שעות היום והלילה הוא לומד בחברותא עם בחורים ואברכים תלמידי הישיבה, וכן עם אנשים מחוצה לה. בשנות התשעים הוא נענה להפצרותיו של הרב אליפנט והחל למסור בישיבה שיעורים שבועיים.
בשנת תש"ס פרש מתפקידו כדיין ומאז הוא מקדיש את זמנו ללימוד תורה ולתלמידי הישיבה.
בשנת תשמ"ח זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית. בשנת תשס"א זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית על ספרו "דרשות בית ישי".
בנו הגדול הוא הרב אהרון פישר. בנו השני הוא הרב מאיר פישר, פעיל בהוראת יהדות בתל אביב, ובנו הצעיר הוא הרב אברהם ישעיהו פישר מוהל ידוע ומרצה. חתנו הוא הרב חיים קוק, ראש ישיבת "תורת רפאל" בירושלים. בתו חנה קהת היא מייסדת ארגון קולך.
דרך לימודו[עריכה]
דרכו כלמדן מבוססת על בירור של מושגי יסוד ועל בקיאות רחבה. הוא ממליץ על עיון מרובה בספרי האחרונים. הוא מרבה לעסוק בספרי בעל קצות החושן ורבי עקיבא איגר, ואף קיים בביתו שיעור שבועי בספריהם.
בשיעוריו ובכתביו הוא משתמש במונחים ייחודיים, כגון המונח 'משל': הסברת העקרון ההגיוני העומד מאחורי דין מסוים באמצעות המשלתו לזה העומד מאחורי דין אחר, שבו הוא מובן וברור יותר. מושג אחר הוא 'צורה וצביון': חשיבותה של צורת המעשה כמבטאת את תוכנו וכמכריעה את מעמדו ההלכתי גם אם לאמתו של דבר תוכן זה אינו קיים בו[דרושה הבהרה].
דרכו באגדה דומה לדרכו בהלכה. בדרשותיו הוא מלבן את משמעותם של רעיונות יסוד תוך שימוש במקורות מגוונים, לרבות תורת הקבלה, שאותה למד מפי הרב מרדכי שרעבי. בדרשותיו ניכרות ידיעותיו בפילוסופיה ובתולדות עם ישראל. הרב פישר התבטא על סגנונו זה, שהוא על פי דרך הדרש שבתורה.
מושג מרכזי במשנתו ההגותית הוא 'כלל ישראל', שאינו מסתכם באוסף הפרטים המרכיבים אותו, אלא ישות בפני עצמה. התורה והמצוות ניתנו, בראש ובראשונה, כחוקים החלים על עם ישראל כעם. מכאן האופי המשפטי של ההלכה, הקיים גם במצוות הנראות לכאורה כ'דתיות' טהורות[דרושה הבהרה]. מתוך כך, יש להבין הערמות הלכתיות שונות לא כפתרון של בדיעבד, אלא כביטוי מובהק לאופי החוקתי של ההלכה, המעניק לגיטימציה גמורה לפיקציות משפטיות.
ספריו[עריכה]
- בית ישי - דרשות על התורה, ירושלים, תשס"ד
- בית ישי - חידושים וביאורי סוגיות, ירושלים, תשס"ה
- עריכת הספרים "קובץ ביאורים" ו"קובץ שמועות" (בתוך: קובץ שיעורים חלק ב') משיעורי הרב אלחנן וסרמן (תחת הכינוי ישי"ש)
- ההדרת ספר "אור ה'" של רבי חסדאי קרשקש
- ההדרת "ביאור הגר"א לספרא דצניעותא" (מהדורה שונה מהדפוס הרגיל)
- ההדרת "ביאור הגר"א על תורת כהנים"
- עריכת הספר "מתת מלך" מהרב יחיאל מתתיהו דיוויס
- עריכת הספר "נחלת יצחק" מהרב יצחק (זיידל) סמיאטיצקי
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אודות הרב באתר ישיבת איתרי
- שיעורי הרב באתר ישיבה
- שיעורי הרב פישר באתר ישיבת מעלה אדומים