ישיבת מיר

ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית גדולה בירושלים, שמקואה בעיר מיר שברוסיה הלבנה. ישיבת מיר הינה הישיבה הגדולה ביותר בארץ והשנייה בגודלה בעולם (אחרי ישיבת לייקווד). ראש הישיבה הוא כיום הרב אליעזר יהודה פינקל (השני).

תולדות הישיבה[עריכה]

ברוסיה[עריכה]

ישיבת מיר נוסדה בשנת תקע"ה בעיר מיר שברוסיה הלבנה על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, ונמנתה על ישיבות המוסר. לאחר פטירתו של הרב טיקטינסקי כיהן כראש הישיבה בנו הרב אברהם טיקטינסקי. לאחר פטירתו כיהן כראש הישיבה רב העיר הרב יוסף דוד אייזנשטט. בשנת תר"ו נפטר, ותחתיו כיהן בנו הרב אברהם משה אייזנשטט. לאחריו כיהן בנו השני של ר' שמואל טיקטינסקי, הרב חים לייב טיקטינסקי. עם פטירתו בשנת תרנ"ט, החל לכהן כראש הישיבה הרב אליהו ברוך קמאי, שכיהן כרב העיר מיר. חתנו הרב אילעזר יהודה פינקל (הראשון) כיהן כר"מ בישיבה, ולאחר פטירת חמיו בשנת תרע"ז, התמנה לראש הישיבה, ולצדו גיסו הרב אברהם צבי קמאי, בנו של ר' אליהו ברוך. באותה תקופה כיהן כמשגיח רבי ירוחם ליבוביץ. בזמן מלחמת העולם הראשונה כבשו הגמרנים את מיר, והשלטון הרוסי פינה את התושבים, ובכללם את הישיבה, לתוככי רוסיה. רק בשנת תרפ"ב חזרה הישיבה למיר, ואז החלה בתנופת צמיחה מהירה. היא הפכה לאחת הישיבות הבולטות ביותר במזרח אירופה, ומנתה כ-400 תלמידים. בתקופה זו החל ללמד בישיבה חתנו של הרב פינקל, רבי חיים שמואלביץ, כר"מ. בשנת תרצ"ט, עם צירופה של רוסיה הלבנה לברית המועצות, עברה הישיבה לוילנא, ובמהלך מלחמת העולם השנייה החלה לנדוד לנובידורוד וקיידאן, ולבסוף התפצלה למספר בתי מדרש קטנים במספר עיירות.

במזרח הרחוק[עריכה]

בעזרת השתדלותו של העסקן זרח ורפהטיג, קיבלו רבים מבני הישיבה מידי הקונסול היפני בליטא אשרות כניסה ליפן, ובעזרת רכבת חצו את רוסיה והגיעו לעיר קובה שביפן. בהיותם ביפן התעורר פולמוס קו התאריך, שכן עד אז לא היו יהודים מעבר לקו התאריך הבינלאומי. לאחר כתשעה חודשים בקובה, היפנים העבירו את הישיבה לעיר שנגחאי שבסין (שהיתה אז בשליטה יפנית), שם הוסיפה הישבה להתקיים עד תום המלחמה. בהיותם במזרח הרחוק, שהה ראש הישיבה רא"י בארץ ישראל ולא יכול היה להגיע לסין וליפן, ובפועל ניהלו את ענייני הישיבה הרוחניים והגשמיים הרב שמואלביץ והמשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין.

בירושלים[עריכה]

עם תום המלחמה עברו תלמידי הישיבה לארצות הברית, ומשם רובם עלו לארץ ישראל לייסד בה את הישיבה מחדש. בשנת תש"ד ייסד הרב פינקל את הישיבה מחדש בשכונת בית ישראל בירושלים. בשנת תשכ"ה נפטר הרב פינקל, ובנו הרב בנימין ביינוש פינקל כיהן תחתיו, לצד גיסו (חתן הרב א"י פינקל) הרב חיים שמואלביץ (נפטר בתשל"ט) וחתנו של ר' חיים הרב נחום פרצוביץ' (נפטר בתשמ"ז). עם פטירתו בשנת תש"ן, התמנה חתנו נתן צבי פינקל. הרב פינקל הגדיל את הישיבה בצורה משמעותית (לפי ההערכות, גדלה הישיבה בכ-6000 תלמידים במהלך שנות כהונתו). הוא ייסד לה מספר מבנים בירושלים ושלוחות ברמת שלמה ובמודיעין עילית (ישיבת מיר ברכפלד).

הישיבה כיום[עריכה]

עם פטירת הרב פינקל בשנת תשע"ב, התמנה בנו הרב אליעזר יהודה לכהן כראש הישיבה. לצדו מכהנים הרב רפאל שמואלביץ (בנו של ר' חיים) והרב יצחק אזרחי (חתנו של ר' חיים).

רוב תלמידי הישיבה באו מחו"ל בעיקר מארצות הברית ואנגליה. השיעורים בישיבה מועברים בחמש שפות: יידיש, עברית, אנגלית, צרפתית ורוסית.

הישיבה פועלת בשבעה מבנים מרכזיים בשכונת בית ישראל: "הבניין המרכזי" (בו מתקיים, ביו השאר, השיעור הכללי), בנין "בית שלום", בנין "נר גבריאל", בנין "בית מנחם", בנין "פרידמן", בנין "בית ישעיה" ובנין "שלמי שמחה". חלק מהמבנים כוללים גם חדר אוכל ופנימייה.

בישיבה מתקיימות מספר חבורות לימוד, חלקן מכונות על שם מייסדן או העומד בראשן, בהן: חבורת "קסטנר" (בראשות הרב נחום קסטנר), חבוברת "שפיגל" (בראשות הרב שלמה שפיגל), קבוצה ללימוד דף יומי בעיון (בראשות הרב יוסף גוטפרב), תכנית ללימוד עיוני מהיר (ע"פ שיעוריו של הרב אשר אריאלי) בראשות הרב חיים אריה פאם, חבורת "וולמארק" לבני ארצות הברית (בראשות הרבנים ניסן קפלן ומשה אהרן פרידמן), חבורת "בית ישעיה" לתלמידים מאנגלי, מצרפת ומבלגיה, תכנית לתלמידים חסידיים בראשות הרב חיים פינקל, חבורת "פרידמן" בראשות הרב יעקב שמואלביץ, הרב ישעיה פינקל והרב שלמה שפיצר, תכנית ללימוד סדר קדשים ועוד.

בארצות הברית[עריכה]

ערך מורחב - ישיבת מיר ארצות הברית

במודיעין עילית[עריכה]

ערך מורחב - ישיבת מיר ברכפלד

ישיבת בית שלום

ערך מורחב - הרב אשר אריאלי

החל מזמן אלול תשפ"ג, ולאחר מו"מ ממושך, נפתחה בראשות הרב אשר אריאלי 'ישיבת בית שלום', בה ישנן ג' קבוצות תלמידים: ישראלים (ליטאים), אירופאים (חסידים), אמריקאים (ליטאים), כאשר כל אחת מהקבוצות מונה כ 90 בחורים. הישיבה בראשותו, נפרדת מישיבת מיר השוכנת בסמיכות גיאוגרפית אליה, אולם היא מהווה אוטונמיה בפני עצמה, דבר הבא לידי ביטוי בקבלת התלמידים, בזה, נבחנים תלמידיה ונבררים בקפידה בפני אנשי צוות שנסמכו על ידו, אמנם צרכיה הלוגיסטיים והכלכליים משתייכים עדיין לישיבת מיר, ואף המטבח משותף הוא.