הרוגי בית דין

אנשים שהומתו על פי פסק בית דין.

הרוגי בית דין שמתו ברשעם ללא עשיית תשובה - לא נתכפרו במיתתם.

אין קוברים את הרוגי בית דין בקברות אבותם, לפי שאין קוברים רשעים על יד צדיקים. משום כך, שני בתי קברות מיוחדים היו מתוקנים לצורך המומתים על ידי בית דין, אחד לנהרגים ולנחנקים - שהן מיתות קלות, ואחד לנסקלים ולנשרפים - שהן מיתות חמורות, כדי להפריד בין אלה שנתחייבו מיתות חמורות ובין אלה שנתחייבו מיתות קלות.

ברם, לאחר שנרקב בשרו של המומת, מעבירים את עצמותיו מבית הקברות המיוחד, שבו נקבר, לקברות אבותיו.

אין קרוביהם של הרוגי בית דין מתאבלים עליהם, כדי שבזיונם יהיה כפרה להם, או לפי שאין ראוי להתאבל על רשעים.

מכיון שאין אנינות אלא בלב, משום כך קרוביהם של הרוגי בית דין אוננים עליהם, ומותר להם לשאת צער בלבם על מותו של קרובם, שכן אף הקב"ה מצטער על מיתתם של הרשעים.

קרובי המומת באים לאחר מותו ושואלים בשלום הדיינים ובשלום העדים, כדי להראות שאין בלבם על הדיינים ועל העדים כלום ושדין אמת דנו, שכן לא הדיינים והעדים המיתו אותו, אלא שעל פי דין תורה נתחייב מיתה, והוא בחטאו גרם לעצמו את מיתתו.