בנימין זאב הרצל

בנימין זאב (תאודור) הרצל

בנימין זאב הרצל (1860-1904) זכה לכינוי "חוזה המדינה". נשיא התנועה הציונית.

תולדות חייו[עריכה]

על פי דבריו של ר' אהרן מרקוס (הובא בדברי הרצי"ה בספר "לנתיבות ישראל"), הרצל היה מצאצאיו של רבי יוסף טאיטצאק, מגדולי רבני סלוניקי.

יחס גדולי ישראל כלפיו[עריכה]

גורמים מסוימים מקרב היהדות החרדית, בעיקר במזרח אירופה, התנגדו לו, שכן היה חלק מתנועת ההשכלה, שגרמה לשמד רוחני בקרב חלקים גדולים מיהדות אירופה. יחד עם זאת, תרומתו זכתה להכרה בהספד שנשא עליו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר היה אז רבה של יפו וה"מושבות" בשנת 1904 . המספד נאמר בטקס האזכרה להרצל במלאות השבעה לפטירתו, ונכנס לספר "מאמרי הראי"ה" תחת השם- "המספד בירושלים" (על שם הפסוק מספר זכריה הפותח אותו ובו עוסק רוב ההספד: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון") וכך הוא הספידו: "והנה בתור עקבתא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים...עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון, ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטיית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה" ^[1].

כריכת מאמר ההמספד שכתב הרב קוק להרצל

כמו כן, התייחסו אליו בהערצה: הרב יצחק יעקב ריינס^[2], הרב צבי יהודה הכהן קוק שאף תלה את תמונתו של הרצל בחדרו^[3], הרב אברהם אליהו קפלן^[4], רבי שלמה הכהן מולינא (בעל 'חשק שלמה' על הש"ס ושו"ת בנין שלמה)^[5], הרב משה כלפון הכהן^[6], הרב יחיאל יעקב ויינברג (בעל שו"ת שרידי אש)^[7], הראשון לציון הרב משה אליהו פניז'ל, הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה), הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יעקב מאיר, הראשון לציון הרב משה חיים אלישר^[8].

עם זאת, היו מגדולי ישראל שהתנגדו להרצל^[9]

רבי שלום דוב בער שניאורסוןכינה אותו "ימ"ש""

המניע[עריכה]

הרצל היה עיתונאי בפאריז, בירת צרפת, בתקופה שבה התרחש אחד האירועים האנטישמיים הקשים: קצין יהודי בכיר, אלפרד דרייפוס, הואשם בבגידה במולדת. בעקבות משפטו הפומבי ואירועים ודומים לו, הרצל גיבש דעה לפיה, על היהודים להקים מדינה יהודית. מכאן, החל להתגבש אצלו הרעיון הציוני-המדיני.

מדינת היהודים[עריכה]

בשנת 1896 הרצל נקט את צעדו הראשון לקידום רעיונותיו . הוא חבר את ספרו "מדינת היהודים" , שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים . בשנת 1898 נסע הרצל לארץ ישראל במטרה להיפגש עם הקייזר הגרמני - שליט גרמניה - כדי שיקדם את התיישבות יהודית בארץ. הוא הפנה אותו לסולטן התורכי - שליט תורכיה- אשר הסכים תמורת ממון רב לאפשר את היישוב היהודי. הרצל הצליח לגייס רק חלק מהממון הנדרש באמצעות חברת "אוצר התיישבות היהודים". הכסף שימש בסופו של דבר להקמת "חברת אנגלו פלשתינה" -לימים "בנק לאומי לישראל".

הקונגרס הציוני הראשון[עריכה]

בשנת 1897 הרצל כינס את "הקונגרס הציוני הראשון" בבאזל. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו, בעיקר במזרח אירופה, בעקבות פרסום ספרו "מדינת היהודים" . הקונגרס היה כינוס פומבי של 220 נציגי יהודים מ-24 ארצות, והווה בסיס להקמת התנועה הציונית.

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת, מכון הר ברכה תש"ע.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב קוק: ההריסה אל המדרגה החדשה - המאמר התפרסם במוסף "הצופה" בסוכות יח' תשרי תשס"ו 21.10.05

הערות שוליים[עריכה]