ויקישיבה:מיזמים/תורנית/ונתנה תוקף

פיוט הפותח במילים "ונתנה תוקף", הנאמר בקהילות מסויימות בחזרת הש"ץ בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים.

פיוט זה נאמר על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה, בחרדת קודש ובעמידה, נוכח ארון קודש פתוח.

הפיוט מתאר את מעמד הדין לפני שופט כל הארץ, ואת המשמעות הגורלית של ימי הדין והרחמים.

לפי המסורת, נתחבר הפיוט על ידי רבי אמנון ממגנצה, שחי בימי מסעי הצלב. שורות הפתיחה של הפיוט הן: "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תנשא מלכותך, ויכון בחסד כסאך, ותשב עליו באמת".

רבי אמנון ממגנצא היה מגדולי הדור ומעשיריו ומקורב למלכות ולהגמון. זה ביקשו להמיר את דתו ולעבור לנצרות. ביקש רבי אמנון מן ההגמון להיוועץ עם עצמו משך שלושה ימים, והובא לבסוף בעל כורחו לפניו. אז ביקש רבי אמנון מן ההגמון לקצוץ את לשונו, יען כי העזה לדבר על המרת דת. ההגמון סירב לבקשת רבי אמנון, שכן, לדבריו, הלשון "היטב דיברה"; אולם במקומה ציוה לקצוץ את פרקי אצבעות ידיו ורגליו, וכך, מתייסר ודווה, שלחו לביתו. כשהגיע ראש השנה, ביקש רבי אמנון ממקורביו לשאתו לבית הכנסת, כשלצדו פרקי אצבעותיו שהומלחו כדי שלא ידממו. רבי אמנון הושכב ליד שליח הציבור, וכשהגיע זה ל"קדושה", ביקש ממנו רבי אמנון להמתין עד שיקדש את שם ה'. אחר כך הוסיף בקול: "ובכן לך תעלה קדושה", ומיד: "ונתנה תוקף קדושת היום" והחזיר נשמתו לבוראו. "אחר הדברים והאמת אשר הועלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה ביום השלישי לטהרתו, נראה במראית הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס ולימד לו את הפיוט ההוא 'ונתנה תוקף קדושת היום', ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון ויעש הגאון כך".