ויקישיבה:מיזמים/תורנית/חציצה

דבר המעכב מגע בין שני דברים, הפסק בין שני דברים.

בדיני טבילה: כל דבר הטעון טבילה, שיש חציצה בינו לבין המים, לא עלתה לו טבילה.

בדיני נטילת ידיים: "כל דבר החוצץ לטבילה, חוצץ לנטילת ידיים". לכן, יש להקפיד לפני הנטילה שהידיים תהיינה נקיות מדברים הדבוקים עליהם וכדומה, כדי שלא תהיה חציצה בין המים ליד. הנשים מסירות לפני הנטילה את הטבעות מהאצבעות.

בדיני המקדש: א. אסור שתהיה חציצה בין המים לבין ידי או רגלי הכהן בשעת קידוש ידיים ורגליים; ב. אסור שתהיה חציצה בין ידי הכהן לבין הכלי שהוא עובד בו; ג. אסור שתהיה חציצה בין יד הבעלים לבין הקרבן שהוא סומך עליו; ד. אסור שתהיה חציצה בין יד הבעלים לבין הקרבן שהוא מניף אותו; ה. אסור שתהיה חציצה בין יד הכהן לבין הדם או הקומץ; ו. אסור שתהיה חציצה בין רגלי הכהן לבין הריצפה; ז. אסור שתהיה חציצה בין בשר הכהן לבין בגדי הכהונה; ח. אסור שתהיה חציצה בין האימורים לבין המערכה; ט. אסור שתהיה חציצה בין הדם לבין המזבח.

בדיני בכור: בכור שבשעת לידתו היה דבר חוצץ בינו לבין הרחם, אינו קדוש בקדושת בכורה.

בדיני נטילת לולב: יש להקפיד שלא יהיה דבר חוצץ בין ידו לבין הלולב או האתרוג. ברם, אם החציצה נעשית לשם נוי, אינה חוצצת ("כל לנאותו - אינו חוצץ").

בדיני הנחת תפילין: יש להקפיד שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו. החציצה אסורה הן במקום הבתים של התפילין והן במקום היקף הרצועה המקיפה את הראש והיקף הרצועה הקושרת את התפילין לזרוע (בהיקף ראשון). אדם שיש לו תחבושת על ידו או על ראשו, אם הבית של התפילין מונח על בשרו והתחבושת היא רק במקום הרצועות (ואפילו אם היא נמצאת במקום הרצועות הקושרות את התפילין ליד או לראש), מותר לו להניח את הרצועות על גבי התחבושת ולברך.

בדיני שופר: אסור שיהיה דבר חוצץ בין הפה לשופר. ולכן שופר שציפוהו זהב במקום הנחת הפה - פסול.

בדיני שילוח הקן: אם היה דבר חוצץ בין האם הרובצת לבין הביצים או האפרוחים, כגון שהיתה מטלית פרוסה על הביצים והאם רובצת על המטלית, קיים ספק בגמרא האם זה בכלל מה שאמרה תורה (דברים כב, ו): "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים". ופסקו הראשונים, שמשלח את האם, ואם לא שילח - אינו לוקה.

בדיני קבלת הגט: יש להקפיד שלא יהיה דבר חוצץ בין יד האשה לבין הגט. ולכן, עליה להסיר את הטבעות מן האצבעות בטרם קבלת הגט.