ויקישיבה:מיזמים/תורנית/כרת

עונש בידי שמים על עבירות מסויימות.

בבירור עניינו המדוייק של "כרת" נחלקו הדעות:

יש אומרים, כי "כרת" הוא: מות אדם קודם זמנו. בברייתא מובא: מת בחמישים שנה, זו היא מיתת כרת. ורבה מוסיף: מחמישים ועד שישים שנה, זו היא מיתת כרת.

ויש מפרשים, ש"כרת" היינו שייכרת שמו במות זרעו. וכן מובא בגמרא: יש לו בנים - קוברם, אין לו בנים - הולך ערירי.

ויש אומרים, כי בעונש "כרת", "תיכרת הנפש ותאבד לגמרי, ולא תזכה לחיי העולם הבא".

ויש מבדילים בין שלשה מיני כרת: האחד, שנאמר בו "ונכרת האיש", שאם הוא צדיק ורובו זכויות, אבל גברה עליו תאוותו ונכשל בעבירה של כרת, יכרתו ימיו וימות קודם שיגיע לימי הזקנה, כלומר, לגיל שישים; אבל יהיה לו חלק לעולם הבא, והוא העולם שאחרי תחיית המתים; השני, שנאמר בו: "ונכרתה הנפש", שאם מלבד החטא של כרת - עוונותיו מרובים מזכויותיו, עונש הכרת מגיע לנפש החוטאת לאחר שתיפרד מן הגוף והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות, ולזה אין כרת בגופו, אלא פעמים יחיה ויגיע לימים רבים, אבל נשמתו נכרתת מחיי גן עדן; והשלישי, שנאמר בעובד עבודה זרה ובמגדף: "הכרת תכרת הנפש ההוא", ודרשו: "הכרת" - בעולם הזה, "תכרת" - לעולם הבא, כלומר, שגופו נכרת מחיי העולם הזה, ונפשו נכרתת מחיי גן עדן ומחיי העולם הבא.