ויקישיבה:מיזמים/תורנית/מתנות עניים

מתנות שהקציבה התורה לעניים מיבול העם.

נאמר בתורה (ויקרא יט, ט - י): "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור, ולקט קצירך לא תלקט, וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם"; וכן כתוב (דברים כד, יט): "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה".

פסוקים אלו באים ללמדנו, שהקוצר את שדהו יניח לעניים חלקים מיבולו, והם: א. "פאה" - מעט קמה בקצה השדה; ב. "לקט" - שבלים הנושרות בשעת הקצירה וזקוקות לליקוט; ג. "שכחה" - עומר שנשכח בשדה בשעת הקציר.

כן גם הבוצר את כרמו יניח לעניים: א. "עוללות" - אשכולות בלי כתף ובלי נטף, כלומר, שענביהם מועטים ורק בודדים נמצאים באמצע השרביט או בקצהו; ב. "פרט" - גרגרים בודדים של ענבים הנפרטים בשעת הבציר ונושרים מאשכולותיהם. "פרט" בכרם הוא כ"לקט" בשדה.

כן נוהגות בכרם, ואף בעצי פרי אחרים, מצות "פאה" ומצות "שכחה", שנאמר (דברים כד, כ): "כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך", ופירשו חכמים: "לא תפאר" - לא תיטול תפארתו ממנו, כלומר, שלא תיטול את כל הפירות שהם פארו של האילן, אלא תניח פאה; "אחריך" - זו שכחה, שדין שכחה הוא למה שלאחריו; ומכאן שיש לזית דין פאה ודין שכחה, והוא הדין לשאר האילנות; וכן נאמר בכרם (שם שם, כא): "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך", ודרשו: "אחריך" - זו שכחה.

כל אותם חלקי היבול שהתורה ציותה להניח לעניים מהקציר, מהבציר ומהקטיף, נקראים "מתנות עניים".

נמצאנו למדים שיש ארבע מתנות לעניים בכרם: פרט, עוללות, פאה ושכחה; שלש מתנות בתבואת השדה: לקט, שכחה ופאה; ושתי מתנות באילנות: שכחה ופאה.

מלבד המתנות הללו, הנוהגות בכל השנים, חייבים להפריש מכל התבואה והפירות בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה - "מעשר עני", כלומר: עשירית ממה שנשאר בתבואה ובפירות לאחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון, שנותנים אותה לעניים. על מעשר זה נאמר (דברים יד, כח - כט): "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך, ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו".