ויקישיבה:מיזמים/תורנית/סוכה

מבנה מכוסה בסכך. מצות עשה מן התורה לשבת בימי חג הסוכות בסוכה, שנאמר (ויקרא כג, מב - מג): "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים".

מה היו אותן סוכות, בהן הושיב הקב"ה את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים? יש אומרים כי הכוונה לסוכות ממש - מבנים ארעיים, שבהם שוכנים נוודים במדבריות; ויש אומרים כי הכוונה לענני הכבוד, שבהם הקיף ה' את בני ישראל בצאתם ממצרים; ויש אומרים שבתחילה היו אלה, אכן, סוכות ממש, ואחר כך - ענני כבוד.

אם באה מצות הסוכה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", מדוע, אם כן, לא נקבעה מצוה זו בחודש ניסן, חודש בו יצאו בני ישראל ממצרים? - בטור (או"ח סימן תרכה) מובא: "הסוכות, שאומר הכתוב, שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפן בהם כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו, ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציונו לעשות סוכה באותו זמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך. לכן, ציוה אותנו שנעשה בחודש השביעי (תשרי), שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה".

את הסוכה מקימים מתחת לכיפת השמים, במקום גלוי, ולא מתחת לאילן או לבית או למבנה אחר.

אורכה ורוחבה של הסוכה, צריכים להיות לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים. גובהה של כל דופן צריך להיות לפחות עשרה טפחים. אסור שגובה הסוכה יעלה על עשרים אמה.

הסכך צריך להיות עשוי מגידולי קרקע תלושים, אך לא מדבר המקבל טומאה, כגון: שברי כלים, קרשים שנעשו מהם בעבר כלים, סולמות, ארגזים וכדומה; וכל שכן שאין מסככים בכלים עצמם. כמו כן, אין מסככים בפירות ובירקות.

ישנם שלושה דינים כלליים בענין זה: א. "גידולו מן הארץ", כלומר: הסכך צריך להיות מדברים הצומחים מן הארץ; ב. "תלוש", שאינו מחובר לארץ או לאילן; ג. "אינו מקבל טומאה".

מקימים תחילה את הדפנות, ורק אחר כך מניחים עליהן את הסכך. אם הניחו את הסכך על עמודים ולאחר מכן הקימו את הדפנות, הסוכה פסולה. פסול זה נקרא: "תעשה - ולא מן העשוי".

"צלתה" - של הסוכה צריך להיות - "מרובה מחמתה". לכן, רוב שטחה של הסוכה צריך להיות מכוסה בסכך, באופן שהצל שיטיל הסכך יהיה מרובה על אור השמש שיחדור מבעד למקומות הריקים מסכך. סוכה ש"חמתה מרובה מצלתה" - פסולה.

הסכך צריך להיות מפוזר על פני כל שטחה של הסוכה באופן שלא יהיה חלל ריק, שגודלו שלושה טפחים או יותר.

אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. כלומר: אין לסמוך את הסכך שעל גבי הסוכה בדברים המקבלים טומאה, כגון: צינורות מתכת, סולמות וכדומה. בדיעבד, אם תמכו את הסכך הכשר בדבר המקבל טומאה, הסוכה כשרה.

את הסוכה יש לנאות, שנאמר: "זה אלי ואנוהו", ודרשו חז"ל: "התנאה לפניו במצוות - עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה...".

הסכך, הדפנות והקישוטים - אסורים בשימוש כל שמונת ימי החג, כולל שמיני עצרת - שמחת תורה. בחוץ לארץ, גם ביום התשיעי, כ"ג בתשרי, שהוא יום טוב שני של גלויות, אין להשתמש בסוכה ובקישוטיה. השימוש אסור במשך כל ימי החג גם אם נפלה הסוכה או שנפלו הקישוטים. בשבת וביום טוב הסוכה וקישוטיה הם מוקצה. ולכן, אף להזיזם - אסור. בחול המועד, אין איסור מוקצה, ולכן, אם הסוכה נפלה מותר לתקנה ואם נפלו הקישוטים מותר להחזירם למקומם, אך, כאמור, אין להשתמש במשך כל ימי החג בסוכה או בקישוטיה.

בעת הישיבה בסוכה, יש לכוון שציוונו הקב"ה לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד שבהם הקיף ה' את בני ישראל בצאתם ממצרים כדי להגן עליהם מהשרב ומהשמש.

מן הפסוק (ויקרא כג, מב): "בסוכות תשבו שבעת ימים", אנו למדים, כי במשך שבעת ימי חג הסוכות אדם צריך לדור בסוכה ביום ובלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה.

אוכלים, שותים וישנים בסוכה. אין ישנים מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי. אכילת עראי, מותרת מחוץ לסוכה. מי שאינו אוכל אפילו אכילת עראי או שאינו שותה אפילו מים מחוץ לסוכה - הרי זה משובח.

בכל ימי החג מברכים לפני האכילה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה". בני עדות המזרח מברכים את ברכת "לישב בסוכה" רק לפני אכילת פת יותר מ"כביצה". בני העדה האשכנזית מברכים גם לפני אכילת מאכל העשוי משאר חמשת מיני דגן, אם הוא יותר מ"כביצה". אם קובעים סעודה על מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, גם בני עדות המזרח מברכים את ברכת לישב בסוכה.

במצות סוכה חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, וכלל הוא ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות עשה התלויות בזמן) נשים פטורות". ילדים, החל מגיל חמש - שש, מחנכים אותם במצות סוכה.

משום כבוד מצות סוכה, אין להכניס כלים שאין דרך האדם להביאם לחדר שהוא אוכל בו, כגון, סירים המשמשים להכנת האוכל וכדומה.

בליל יום טוב הראשון של החג - ובחוץ לארץ גם בליל יום טוב השני - חובה לאכול "כזית" פת בסוכה. רצוי לאכול יותר מ"כביצה". זמן קיום מצוה זו הוא עד חצות לילה. יש לאכול את הפת בתוך פרק זמן של "אכילת פרס".

לפני האכילה בליל יום טוב מקדשים על היין. בנוסח הקידוש מברכים את ברכת "לישב בסוכה". אין לברך שוב את ברכת "לישב בסוכה" לפני אכילת הפת.

אוכלים בסוכה עד סוף יום הושענא רבה ונפרדים מן הסוכה ברגשות קודש. יש שאומרים תפילה מיוחדת בשעה שיוצאים בפעם האחרונה מן הסוכה.

בחוץ לארץ, אוכלים בסוכה בשמיני עצרת, כ"ב בתשרי (כי יום זה נחשב כספק היום השביעי של סוכות). אין מברכים לפני האכילה את ברכת "לישב בסוכה".

עצי הסוכה נחשבים כתשמישי מצוה. לכן, לאחר חג הסוכות כאשר סותרים את הסוכה, אסור לפסוע על הסכך ולא לזרוק אותו למקום שידרכו עליו וכדומה.