ויקישיבה:מיזמים/תורנית/ראש השנה

שני ימי דין החלים ב-א' וב' בתשרי.

בערב ראש השנה נוהגים להתיר נדרים. רמז לכך מצאו חכמים בפסוק: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" - סופי תיבות (מתחילת הפסוק): אלול. בהכנסנו לימי הדין, אנו מתירים את הנדרים שנדרנו עד כה ומבטלים את אלו שנידור מהיום והלאה, אם לא נזכור את הביטול בשעת הנדר, כדי שמעתה והלאה לא נכשל בחטאים של אי קיום נדרים.

מכבסים לצורך הכנת בגדים ליום טוב, מסתפרים, מתרחצים ומכינים את הבית לחג כבכל ערב יום טוב. בהנהגות אלו, אנו מראים שאנו בטוחים בחסד ה' שיוציא את משפטו בצדק בעת הדין בראש השנה.

נוהגים לטבול במקווה כדי להכנס ליום הדין בטהרה. יש שנוהגים ללבוש בראש השנה בגדים לבנים.

ימי ראש השנה הם ימי דין: "הכל נידונים בראש השנה וגזר דינם נחתם ביום הכיפורים". ה' דן את כל באי העולם וקובע את גורלם לעתיד. במשפט ה', נידון האדם על כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, אם אמנם הלך בדרך התורה והמצוות ועבד את בוראו באמונה, או שחלילה, חטא ולא מילא את תפקידו ויעודו הרוחני.

התשובה מתקנת את החטאים ומקרבת את האדם לבוראו. בתפילות ראש השנה מצויים קטעים רבים העוסקים בהמלכת ה' על עולמו ועל כל ברואיו. כאשר האדם מכיר בעובדה שה' ברא את העולם, מולך עליו ומנהיג אותו, הוא מתקרב לה'. בכוחן של התשובה וההכרה בגדלות הבורא ובמלכותו, לשנות את גזר הדין לטובה.

מצוה מן התורה לתקוע בשופר בראש השנה. התורה מגדירה את ראש השנה כ"יום תרועה יהיה לכם" ו"שבתון זכרון תרועה". חז"ל פירשו את המקראות הללו כעוסקים בחול ובשבת. כלומר: כאשר ראש השנה חל באחד מימות החול, הרי הוא "יום תרועה" - שכן תוקעים במהלכו בשופר; ואילו כאשר ראש השנה חל בשבת, שאז אין תוקעים בשופר, הרי הופך "יום תרועה" ל"זכרון תרועה".

בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם - אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

השופר עשוי מקרן של איל. אחד הטעמים שניתנו לכך: להזכיר את האיל אשר נאחז בסבך בשעת עקידת יצחק, כדי לעורר סנגוריה על ישראל. כמו כן השופר כפוף ומתעקל - כדי לרמוז על הצורך בכפיפת ברך, בהנמכת קומה ובכניעת הגו, הנדרשים מאתנו ביום הדין.

זמן קיום מצות תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה. נשים פטורות ממצות תקיעת שופר, כי היא מצות עשה שהזמן גרמה, כלומר: מצות עשה התלויה בזמן. למרות זאת, נשים רבות מקיימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.

על התוקע לעמוד בעת התקיעות ולא להשען על השולחן וכדומה.

על כל אחד מהשומעים לשמוע היטב את כל הקולות היוצאים מהשופר ולכוון בלבו לצאת ידי חובת מצות שופר.

שתי ברכות מברך התוקע לפני תקיעת שופר. הברכה הראשונה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר"; והשנייה: ברכת "שהחיינו". בני העדה האשכנזית נוהגים לברך "שהחיינו" בשני ימי ראש השנה. בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" רק ביום הראשון. אולם, אם היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, מברכים "שהחיינו" ביום השני.

בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למלים היוצאות מפי התוקע ולאחר סיום הברכה לענות "אמן".

בסעודות הלילה בראש השנה, נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים, לסימן שתתחדש עלינו שנה טובה, שכן "סימנא-מילתא". ראה ערך סימנים.

ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, לפני שקיעת החמה, נהוג לומר את תפילת "תשליך". ראה ערך: תשליך.