ויקישיבה:מיזמים/תורנית/שכיב מרע
|
חולה שתשש כח כל גופו עד שאינו יכול להלך על רגליו והריהו מוטל על מיטתו.
חכמים קבעו דינים מיוחדים בענייניו של שכיב מרע.
לדוגמא: מתנת שכיב מרע, אינה צריכה קניין, והרי היא ככתובה בשטר - אם היא מתנת קרקע, וכמסורה ליד המקבל - אם היא מתנת מטלטלים. הסיבה שתיקנו חכמים דין מיוחד זה היא, כדי שלא תיטרף דעתו של החולה עליו, אם ידע שאין תוקף לדבריו.
שכיב מרע ערירי שנתן גט לאשתו כדי שלא תיזקק ליבום או לחליצה לאחר מותו, ולאחר מכן הבריא, אף על פי שמן התורה הגט בטל, מכל מקום חכמים הפקיעו את הקידושין מן האשה על ידי גט זה.
שכיב מרע שביקש כי יכתבו גט לאשתו, יש לבודקו אם הוא שפוי בדעתו. כמו כן יש לבדוק אם הוא שפוי בדעתו גם בשעת כתיבת הגט ובשעת נתינתו. אם נמצא כי בשעה שביקש שיכתבו גט לאשתו או בשעת כתיבת הגט או בשעת נתינתו הוא היה בלתי שפוי - הגט בטל.
אף על פי שאסרו חכמים לגרש בשבת וביום טוב, מכל מקום שכיב מרע שכתב גט לאשתו ולא הספיק ליתנו לה עד שקידש היום, ויש חשש שמא ימות, מותר לו ליתנו לה בשבת או ביום טוב, כדי שלא תיזקק ליבום או לחליצה לאחר מותו, או כדי שלא תיטרף דעתו של החולה עליו, כשלא ימלאו את רצונו. ישנן דעות הסוברות, כי לא התירו לו חכמים ליתן לה את הגט, שכן הגט הוא מוקצה, אלא התירו לו להקנות לה את החצר שהגט מונח בתוכה. ברם, גם לדעתם, אם לא ניתן לגרשה על ידי הקנאת החצר, כגון שהגט מונח ברשות אחרים - מותר לטלטל את הגט וליתנו לה.