ויקישיבה:מיזמים/תורנית/תפילין

שני בתים, אחד של יד ואחד של ראש, ובתוכם כתובות על קלף ארבע פרשיות מן התורה.

בבתי התפילין יש שלושה חלקים עיקריים: בית (קציצה), תיתורא ומעברתא. "בית של יד" הוא: בית אחד שלתוכו מוכנסות הפרשיות של יד. "בתים של ראש" הם: ארבע בתים נפרדים הצמודים זה לזה, שלתוכם מוכנסות ארבע פרשיות של ראש, כל פרשה בבית נפרד. בין הבתים של ראש הצמודים זה לזה עוברים שלושה חריצים, כדי שתהיה ניכרת מבחוץ החלוקה לארבעה בתים. ה"תיתורא" היא: החלק שמתחת ל"בית" ושבולט סביבו. כאשר התיתורא פתוחה, ניתן להבחין בשני חלקים: א. "תיתורא עליונה" - החלק העליון של התיתורא הבולט מסביב לבית; ב. "תיתורא תחתונה" - החלק התחתון של התיתורא, גודלו כגודל התיתורא העליונה, מכסה וסוגר את פתח הבית. ה"מעברתא" היא: החלק הבולט מריבוע התיתורא. לאורך המעברתא עוברת תעלה חלולה, שדרכה מעבירים את הרצועה, ולכן נקרא חלק זה "מעברתא". בשני צידי המעברתא יש חתכים בצורת רבע עיגול, כדי שתהיה לתיתורא צורת ריבוע. במעברתא של יד, בצד ימין, יש חתך גדול יותר כדי שיהיה מקום להכניס בו את הקשר של יד.

בדפנות הבתים של ראש ישנם שני סוגי "שין": א. בדופן הימנית של הבית (מצד המניח) בולטת "שין" של שלשה ראשים; ב. בדופן השמאלית של הבית בולטת "שין" של ארבעה ראשים. בצורת ה"שין" יש מספר מנהגים לפי סוגי הכתב: א. כתב בית יוסף - מנהג האשכנזים; ב. כתב האר"י - מנהג החסידים; ג. כתב ספרדי - מנהג הספרדים והתימנים.

בתיתורא מסביב יש שנים עשר חורים, שדרכם מעבירים את חוט התפירה. מחור לחור בגג התיתורא יש חריצים, אשר דרכם עובר חוט התפירה. החריצים אינם מאפשרים לחוט התפירה, העובר דרכם, לסטות לצדדים, ועל ידי כך נשמר היטב ריבוע התפירות. מלבד ריבוע התפירות, יש להקפיד גם על ריבוע הבית וריבוע התיתורא.

בתוך בתי התפילין מצויות רצועות קלף צרות וארוכות, שעליהן כתובות ארבע פרשיות מן התורה. הפרשיות הן: "קדש" (שמות יג, א-י), "והיה כי יביאך" (שמות יג, יא-טז), "שמע" (דברים ו, ד-ט), "והיה אם שמע" (דברים יא, יג_כא). בכל אחת מפרשיות אלו כתובה מצות תפילין וכלולים בה יסודות אמונת ישראל.

את ארבע הפרשיות לתפילין של יד כותבים על גבי רצועת קלף אחת צרה וארוכה. לאורך רצועת הקלף משורטטים על ידי מרצע שבעה חריצים בקוים ישרים, כדי לסייע לסופר לכתוב בשורות ישרות.

את ארבע הפרשיות לתפילין של ראש כותבים על גבי ארבע רצועות קלף נפרדות. כל פרשה נכתבת על גבי רצועת קלף נפרדת. לאורך הרצועות משורטטים בקוים ישרים ארבעה חריצים.

רצועות הקלף עשויות מעור מעובד של בהמה טהורה.

כדי להכניס את ארבע הפרשיות של ראש לתוך בתיהן, גוללים את ארבעת הקלפים שעליהם כתובות הפרשיות, וכורכים אותם. פעולות אלו נעשות לכל פרשה מארבע הפרשיות בנפרד לפי השלבים הבאים: א. מקפלים את הקלף בסופו קיפול ברוחב של כ-2 ס"מ; ב. מקפלים את שאר הקלף. כך נוצרת גלילה שטוחה (לא גלילה עגולה, כמו בשל יד כמובא להלן), שניתן להכניסה לבית הצר המיועד לה, בשל ראש; ג. סביב רוחבו (גובהו) של הקלף המגולל כורכים שיער עגל; ד. בסיום כריכת השיער אין קושרים אותו בקשר רגיל, אלא מסובבים את כל קצות השערות סביב עצמן מספר פעמים, עד שהשערות נשארות כרוכות מאליהן ואינן נפתחות; ה. על שיער העגל כורכים רצועת קלף; ו. על רצועת הקלף כורכים שוב שיער עגל; ז. את קצות השערות מסובבים סביב עצמן כמובא לעיל.

כל פרשה לאחר גמר גלילתה וכריכתה מוכנסת לביתה לפי הסדר דלהלן: א. גוללים וכורכים את פרשת "קדש לי" ומכניסים אותה לבית הראשון מימין; ב. גוללים וכורכים את פרשת "והיה כי יביאך" ומכניסים אותה לבית השני מימין; ג. גוללים וכורכים את פרשת "שמע" ומכניסים אותה לבית השלישי מימין; ד. גוללים וכורכים את פרשת "והיה אם שמע" ומכניסים אותה לבית הרביעי מימין. סדר זה הוא לשיטת רש"י. לשיטת רבנו תם, סדר מקום הפרשיות בבתים (מימין לשמאל): "קדש לי" - בבית ראשון, "והיה כי יביאך" - בבית שני, "והיה אם שמע" - בבית שלישי, "שמע" - בבית רביעי.

כדי להכניס את הפרשיות של יד לבית של יד גוללים את הקלף, שעליו כתובות ארבע הפרשיות, וכורכים אותו. פעולות אלו נעשות לפי השלבים הבאים: א. מקפלים את הקלף בסופו בצורה מעוגלת; ב. גוללים את שאר הקלף בגלילה עגולה (לא גלילה שטוחה, כמו בשל ראש); ג. סביב אמצע הקלף המגולל כורכים שיער עגל; ד. בסיום כריכת השיער אין קושרים אותו בקשר רגיל, אלא מסובבים את כל קצות השערות סביב עצמן מספר פעמים, עד שהשערות נשארות עומדות מאליהן ואינן נפתחות; ה. סביב רוחבו (גובהו) של הקלף המגולל כורכים רצועת קלף; ו. סביב אמצע הקלף כורכים שוב שיער עגל; ז. את קצות שיער העגל מסובבים סביב עצמן כמובא לעיל. יש הכורכים את שיער העגל גם סביב רוחבו (גובהו) של הקלף המגולל בשלב ג' וסביב רצועת הקלף בשלב ו'. את הפרשיות של יד הכרוכות מכניסים לתוך חלל הבית של יד.

כאמור, לאורך ה"מעברתא" עוברת תעלה חלולה, שדרכה מעבירים רצועת עור צרה וארוכה, המשמשת לקשירת בתי התפילין אל היד ואל הראש. הצד החיצוני והחלק של הרצועה צבוע בצבע שחור, ונקרא: "הצד השחור". הצד הפנימי והמחוספס של הרצועה אינו צבוע בשחור ונקרא "הצד הלבן". רוחב הרצועות של יד ושל ראש, צריך להיות לפי שיעור החזון איש 11 מ"מ, ולפי שיעור הרב חיים נאה 10 מ"מ (ובשעת הדחק 9 מ"מ).