וכי רואה אדם חברו לעולם הבא

בעולם הבא, כל אחד מקבל רק את מה שהכין לעצמו בעולם הזה, ואי אפשר לתת זה לזה מאומה.

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאין להתפרנס. יצא לו מן העיר והתפלל לפני האלקים וניתנה לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו: מהיכן אלו? אמר לה: ממה שפרנס הקב"ה. אמרה לו: אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום. התחיל מספר לה. אמר לה: רק התפללתי לאלקים וניתן לי מן השמים. אמרה לו: איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה במוצאי שבת. אמר לה: למה? אמרה לו: אתה רוצה שיהא שלחנך חסר ושלחן חברך מלא. הלך רבי שמעון והודיע מעשה לרבי. אמר לו: לך ואמור לה אם שלחנך חסר אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה. אמרה לו: לך עמי למי שלמדך תורה. אמרה לו: רבי, וכי רואה אדם חברו לעולם הבא. לא כל צדיק וצדיק יש לו עולם בעצמו, שנאמר (קהלת יב): כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. עולמים - אין כתיב כאן אלא עולמו. כיון ששמע כן, הלך והחזיר.

רבותינו אמרו: הנס האחרון היה קשה מהראשון. כיון שפשט ידו להחזירה, מיד ירד המלאך ונטלה הימנו. למה? שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא ליום אחרון. הוי ותשחק ליום אחרון".

אשת רבי שמעון בן חלפתא נתכוונה לומר לרבינו הקדוש, שכל צדיק וצדיק בונה לעצמו את העולם שיהא לו שם בעולם הבא. בניה זאת נעשית כאן בעולם הזה במצוות ובמעשים טובים שהוא מקיים. ומכיון שכל אחד מכין לו בחייו את העולם הבא כאן בעולם הזה, אי אפשר ליתן שם זה לזה מאומה. כל אחד מקבל רק את עולמו שהכין לעצמו.

בזה יובן גם הפסוק: "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים". לכאורה, סדר הפסוק היה צריך להיות להיפך. בתחילה "וסבבו בשוק הסופדים" ולאחר מכן "כי הולך האדם אל בית עולמו"? ברם, אילו היה כתוב כך, הייתי אומר וסבבו בשוק הסופדים, כי הולך האדם אל בית עולמו. כלומר, עתה משמת הולך הוא אל בית עולמו שיתנו לו שם בעולם הבא. לכן הקדים "כי הולך האדם אל בית עולמו" - פירוש: בעולם הזה הוא הולך לבית עולמו שם, אשר הכין לו בימי חייו כאן. ואחר כך כשמת מכריזים זאת עליו הסופדים.

לדעת הגאון רבי ישראל מסלנט, אשת רבי שמעון בן חלפתא התכוונה לומר לרבינו הקדוש: אמת שאתה קדוש וחסיד גדול מאוד ובנית לך עולם גדול ונפלא לעולם הבא על ידי התורה והמצוות ומעשיך הטובים הרבים והעצומים שבעולם הזה. אבל מכיון שאתה נשיא ועשיר גדול, חסרה לך מעלתו של העוסק בתורה מתוך הדחק. לעומת זאת בעלי, רבי שמעון, לומד תורה מתוך הדחק, ואיך אתה אומר למלא את שולחנו החסר משולחנך? בטענה זו נצחה את רבינו הקדוש ואת רבי שמעון בן חלפתא. הלך רבי שמעון והחזיר את האבן הטובה.