זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש... הוא מקרה במשנה מסכת בבא קמא פרק י משנה ד, שמתאר מצב של אדם שעל מנת להציל ממון רב של חברו, הוא מפסיד במודע ממון מועט יחסית שלו. המשנה עוסקת במקרים בהם יוכל המציל לתבוע ממי שהציל עבורו, תשלום עבור הממון שהפסיד לשם כך. המקרה של זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש, מובא במשנה עם מקרה נוסף המייצג דין דומה. לשון המשנה:

"זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר, אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ.

שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ, אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ".

ההבדל בין שני המקרים הוא שהמקרה הראשון מייצג מצב שהציל את ממון חברו בפעולה בידים, אסף את הדבש אל תוך חבית השמן, ואילו במקרה השני, "שטף נהר חמורו וחמור חברו" הציל את חמור חבירו מבלי שעשה פעולה בידיו להפסיד את ממון עצמו - אלא שלפי שעסק להציל חמור חבירו, לא יכול היה להציל את חמורו שלו.