זוחלין
|
|
בהלכות טומאה וטהרה, זוחלין הוא אחד מהדברים הפוסלים מקווה טהרה. "זוחלין" הוא כינוי למי מקווה, שאינם "אשבורן" (מכונסים ועומדים במקום אחד) אלא זוחלין על מקומם ואינם שוקטים;, מכיוון שמקומם אינו עשוי בצורה שמחזיקה אותם על מקומם, והם יוצאים דרך השיפוע אל מחוץ למקווה.
ההלכה[עריכה]
נחלקו הראשונים האם פסול זוחלין הוא מהתורה או מדברי חכמים.
שיטת רש"י(בחגיגה יאא וראשונים רבים היא שהמקור הוא בתורת כהנים: "אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא) המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן".
שיטת הריב"ש[עריכה]
שיטת הריב"ש היא, שפסול קטפרס הוא שם אחר לפסול הידוע של "זוחלין" במקוואות, שאם המים אינם נחים אלא זוחלין ממקומם, המים פסולים לטבילה, שכן "יכול מה מעיין בזוחלין אף מקווה בזוחלין, תלמוד לומר אך מעיין, מעיין בזוחלין ואין מקווה בזוחלין" (תורת כוהנים פרשת שמיני). דעה זו מוזכרת גם בתוספות[1], והוא דוחה אותה מההוכחה שגם במעיין קיים פסול "קטפרס" למרות שאין בו את פסול "זוחלין".
ההסבר על הפסול של זוחלין, מובא בפוסקים אחרים המפרשים ש"זוחלין אינם חיבור", מים שאינם נמצאים על מקומם בקביעות אינם נחשבים למחובר זה לזה, וממילא אין שיעור של ארבעים סאה למים, שהרי כל טיפה טיפה עומדת בפני עצמה ואינה מחוברת לחברתה.
התוספות חולק על שיטה זו של הריב"ש, והוא מוכיח שפסול זוחלין אינו קשור לקטפרס, שכן במעיין יש פסול "קטפרס", למרות שמעיין מטהר כידוע אף בזוחלין.
פסול זוחלין במעיין[עריכה]
- ערך מורחב - זוחלין
כידוע וכאמור בתוכת כוהנים, למרות שמקווה אינו מטהר אלא ב,אשבורן" (מים מכונסים שאינם זזים ממקומם) מעיין מטהר אף בזוחלין. על פי ההלכה, למעיין נחשב כל מקור נובע מתחת לאדמה, הנובע מששת ימי בראשית. אם כי נחלקו הראשונים בגדר המעיין: לפי הר"ש, מהותו של המעיין הוא מקור מים שגם מקומו נוצר "בידי שמים", ולכן אם אדם הרחיב את מקום התפשטות המעיין על ידי חפירת תעלות הגורמות למעיין להתפשט לעבר מקומות שלא היה בהם מתחילה, אין מקומות אלו נחשבים למעיין אלא למקווה, ומכיוון שכך, הם אינם כשרים לטבילה, שהרי מקווה אינו מטהר אלא ב"אשבורן", מים עומדים על מקומם ואינם זוחלים למקום אחר. לעומת זאת סבורים רוב הראשונים, ביניהם הרמב"ם[2] והר"ן[3], כי בצורה כזו שמקום המעיין הורחב, אין כל פסול בטבילה בתעלות המעיין.
כאשר בזמן שיורדים גשמים מרובים או בזמן הפשרת שלגים, קיים חשש כי רוב מימי המעיין אינם אלו אשר נובעים ממקורו, אלא רובם מי גשמים. באופן כזה, נחלקו האמוראים: לפי רב באופן כזה אסור לטבול בנהר כזה שמימיו זוחלין, שכן רובו מי גשמים ומי גשמים אינם מטהרים אלא באשבורן, ולפי שמואל מותר לטבול במקווה כזה, מכיוון שכל המימות שבעולם מקורם בנהר פרת, שנקרא כך על שם שמימיו פרים ורבים, וכאשר יש גשם הוא מתרחב ומתגדל לא רק מימי הגשמים אלא בעיקר ממקורו שנובע וגדל בכל עת. ונחלקו הראשונים כמי ההלכה, הר"ן פוסק כשמואל שכן ישנה משנה כדבריו, וראשונים אחרים פוסקים כרב, שכן גם אבוה דשמואל סבור כמותו.
אם כי, דין זה, כי יש לחשוש לרוב מי גשמים במעיין, הוא רק במקום שבו הנהר לא התפשט מתחילה, אך במקום שהנהר או המעיין התפשט מתחילה, מותר לטבול בו למרות שמתחילה היו בו מים מועטים ועכשיו יש בו מים מרובים[4]
אקטואליה[עריכה]
אחת מהבעיות הנפוצות לפסול "זוחלין", הוא בור ההשקה: לפעמים המים שבבור ההשקה גבוהים יותר מהמים שבבור הטבילה, ואז נוצרת בעיה של זוחלין, שהמים שבבור ההשקה יוצאים ממנו אל בור הטבילה או ההפך, ואז הם פסולים לטבילה, שהרי אסור שמי המקווה יהיו "זוחלין" למקום אחר, כך שלא רק שבור ההשקה אינו מעלה, אלא הוא עלול לגרום חסרונות ופסולים בבור הטבילה.
זריעה בזוחלין[עריכה]
כמו כן, אחת מהבעיות החמורות העומדות בפני אלו המכשירים את המקווה בבור זריעה, היא דעת הפוסקים האומרים, שמכיוון שמים ש"זוחלין" (אינם "אשבורן" מכונסים בהשקט במקום אחד) אינם נחשבים למים כשרים, אז גם כאשר מכשירים מים שאובים או טמאים במים "זוחלין", הזריעה לא תועיל. הסברא בזה היא, שכדי להכשיר מים שאובים, יש להקפיד שיחול בשעת ההכשרה על המים הכשרים שם הלכתי של "מקווה" (מים שנקוו וכונסו ואינם זוחלין ממקומם), ולכם ברור שמים שאינם נשבים למקווה אינם מערבים מקווה[5].
לבעיה זו מצא החזון איש פתרון, שיפתחו את ברז לתוך תחתית מי הבור הגשמים הקרוי "בור זריעה", כך שהמים השאובים "נזרעים" התוך החלק התחתון של המקווה שהוא אינו נחשב ל"זוחלין", ורק הלק העליון נחשב לזוחלין. אך גם פתרון זה אינו מושלם, מפני שיש הסוברים ש"זחילה" בחלק ממי הבור משפיעה על כל מי הבור[6]. ולכן כיום נהוג לזרוע את המים בבור הזריעה, לפני שנפתח החור המעביר את המים למקווה, כך שיש לפחות רגע אחד שבו המים נמצאים בבור הזריעה ואינם נחשבים ל"זוחלין", וברגע זה נזרעים המים השאובים במי הגשמים שב"בור הזריעה" ושוב הם כשרים.
פילטער[עריכה]
בעיה אקטואלית נפוצה, נגרמת על ידי המכשירים המנקים את מימי המקווה כמקובל על ידי מסנן. מכשירים אלו שואבים את המים לתוך המסנן, וכך מנקים אותם. קיימים מספר סוגי מסננים:
- מכשיר המוציא את המים למקום אחר שמחוץ למקווה, שם הם עוברים סינון, ולאחר מכן הם חוזרים למקווה. - השימוש במכשיר זה חמור, שכן במצב זה סביר מאוד לפי רוב הפוסקים שהמים נקראים "זוחלין", מכיוון שהם ננערים ליציאה מתוך בור הטבילה למקום אחר.
- מכשיר המעביר את המים לתוך המסנן שלו, הקיים בתוך בור הטבילה בעצמו, ומוציא אותו תיכף. מכשיר זה פחות חמור, שכן כאשר המים אינם יוצאים מהמקווה הם אינם נחשבים לזוחלין, אך ייתכן (לפי סוג המכשיר) שהמים יחשבו למים שאובים. לרוב הבעיה אינה רצינית, שכן מיד כאשר המים חוזרים למקווה הם עוברים אוטומטית זריעה / השקה כאשר הם חוזרים למימי המקווה.
- מכשיר שאין לו כלי קיבול כלל, הוא רק מושך את המים לתוך המסנן והמים יוצאים מהצד השני של המסנן. בסוג זה אין כל בעיה.
הערות שוליים
- ↑ במסכת חגיגה שם
- ↑ בפירושו על המשניות
- ↑ נדרים ל"ד ע"ב.
- ↑ תבנית:משנה.
- ↑ שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן קט"ו.
- ↑ ראה למשל דעת הר"ש והרא"ש בתבנית:משנה.