זכריה בן יהוידע
|
|
זכריה בן יהוידע היה כהן ונביא בתקופת המלך יואש. זכריה ניסה להוכיח את העם ואת המלך יואש על סטייתם מדרך ה' לאחר מות אביו, אך יואש כעס על זכריה וציווה לסקול אותו למוות בחצר המקדש. הריגתו של הנביא זכריה מוזכרת באגדות החורבן וכן פעמים רבות בקינות תשעה באב.
נבואתו והריגתו[עריכה]
בספר מלכים ובספר דברי הימים מתוארת הצלתו של יואש כילד על ידי יהוידע הכהן הגדול ואשתו, יהושבעת. יואש הוסתר מידי עתליה, אשתו של יורם המלך, שרצתה להרוג את כל מי שהיה עלול לערער על מעמדה כמלכה ולדרוש את כס המלכות. יהוידע המליך לאחר שבע שנים את יואש וסייע לו לעלות לכס המלוכה, ולאחר מכן עשה יחד איתו מהפכה דתית שכללה ברית בין המלך, העם והקב"ה וניתוץ פולחן הבעל.
לאחר מותו של יהוידע, יואש שינה את דרכיו, והעם החל לעבוד עבודה זרה וכן להשתחוות למלך יואש עצמו. זכריה ניסה להוכיח את העם ואת המלך יואש על כך שסטו מדרך ה' ופנו לעבודת אלילים לאחר מותו של אביו, יהוידע. דברי התוכחה שלו עוררו את זעמו של המלך, שבתגובה ציווה לסקול את זכריה למוות.
|
וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם: וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים, וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת: וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל ה', וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ: וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ, כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה': וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא ה' וְיִדְרֹש |
|
| – דברי הימים ב כד, יז | ||
.
חטא העם[עריכה]
במדרש תנחומא[1], מבארים כי חטא העם היה בסגידה למלך יואש, והיא הייתה קשורה לכך שיהוידע הכהן הסתיר אותו בעלייה מעל קודש הקדשים "מהו וישתחוו למלך? שעשאוהו אלוה. אמרו לו: אילולי שאתה אלוה, לא יצאת לאחר שבע שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להם: כך הוא, וקבל על עצמו לעשות אלוה".
מנגד, במדרש שיר השירים[2] מבואר כי יואש הכניס צלם של ממש לבית המקדש, וזכריה עמד כנגדו על מנת למנוע את הכנסת הצלם ולכן הרגו.
הקשר לחורבן[עריכה]
במגילת איכה מוזכר הרג כהן ונביא בבית המקדש "רְאֵ֤ה ה' וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלְﬞלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא". המפרשים[3] מבארים כי מדובר בתשובת ה' על הסיבה לחורבן- הריגתו של זכריה בן יהוידע שהיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה.
בגמרא גיטין נז ב וכן במדרש[4] מובא כי זכריה נהרג בעזרת כהנים, וכי דמו לא כוסה ותסס במשך רנ"ב שנים עד חורבן בית המקדש. כאשר נבוזראדן עלה להחריב את בית המקדש, ראה את הדם התוסס ושאל את העם למקורו. בתחילה ענו לו כי מדובר בדם הקורבנות, אך לאחר שראה שדם הקורבנות לא תוסס באותו האופן, איים עליהם שאם לא יגלו לו יסרקו את בשרם במסרקות ברזל. העם ענה לו כי מדובר בדמו של זכריה שהיה נביא וכהן והוכיח את העם לשם שמיים אך לא שמעו לו והרגו אותו. נבוזראדן החליט לפייס את דמו של זכריה ושחט על דמו שמונים אלף פרחי כהונה, סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה אך הדם לא שקט. לבסוף קרא לדמו של זכריה: "במה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? אתה רוצה שאאבד את כל האומה בגללך? עד שה' התמלא רחמים על עמו והדם נבלע במקומו.
בגמרא מובא כי לאחר המעשה, עשה נבוזראדן קל וחומר בנפשו, שאם על נפש אחת שהרגו ישראל הגיעה אליהם כזו פורענות, קל וחומר שתגיע גם עליו פורענות חמורה על כל הנפשות שהרג. כתוצאה מכך, החליט להתגייר.