חורש

הכשרת הקרקע לזריעה. אחת מל"ט אבות מלאכות האסורות בשבת.

חקירה במהותה[עריכה]

ישנם שלושה צדדים: המלאכה היא ריפוי וריכוך הקרקע, או הכנתה לזריעה, או ייפוי הקרקע (מי טל חורש א: ריפוי או הכנה לזריעה. פרי משה שבת יא-א: ריפוי לזריעה (שני הצדדים יחד), או ייפוי).

אופן עשיית המלאכה[עריכה]

במלאכת חרישה עושים בקרקע חריצים, כדי לזרוק לתוכם את הזרעים, כדי שיקלטו היטב באדמה. בנוסף להכנת החריצים לזריעה, החרישה עושה את האדמה רפויה ותחוחה, והדבר מקל על השורשים להתפשט באדמה, לכן החרישה מועילה גם לשתילים ונטיעות.

וכן המשווה את פניה של הקרקע, כגון שהיו בה גבשושיות וגומות, והוא מזיז עפר מהגבשושיות לתוך הגומות, עובר באיסור חורש, מפני שגם באופן זה האדמה נעשית רפויה, ועוד שכשהיא ישרה קל יותר להכינה לזריעה ונטיעה. וכן העושה גומה קטנה, עובר באיסור חורש, שאפשר לזרוע באותה גומה זרע אחד. וכן המסקל אבנים מתוך שדה, או מזבל אותה, או תולש ממנה קוצים ועשבים שוטים, כיוון שבפעולתו השביח את הקרקע כדי שתהיה טובה ונוחה לזריעה או נטיעה, עובר באיסור של תולדת חורש (שבת קג, א; ירושלמי שבת פ"ז ה"ב).

וכל העושה אפילו פעולה כל שהיא כדי להיטיב את הקרקע לקראת זריעה או נטיעה עובר באיסור תורה, ואם עשה זאת בשוגג חייב חטאת, ואם במזיד חייב כרת (שבת קג, א, רמב"ם שבת ח, א). ואפילו אם עשה חריץ בקרקע שאינו מתכוון לזורעה, כיוון שבפועל השביח את הקרקע והיא עתה נוחה יותר לזריעה או נטיעה, עובר באיסור חורש (אגלי טל חורש ס"ק טז).

גם העושה גומה בעפר שבעציץ אסור משום חורש. וכן אסור לנעוץ חפץ בעפר, מפני שבנעיצתו הוא עושה גומה הראויה לזריעת זרע (מ"ב תצח, צא).

סייגים למלאכת חורש[עריכה]

אסור לטאטא את קרקע החצר, שמא יבוא להשוות גומות ויעבור על איסור תורה. שאם היא קרקע שראויה לזריעה, יעבור באיסור חורש, ואם היא קרקע שמשמשת לחצר, יעבור באיסור בונה.

מי שנדבק טיט לנעליו, לא יקנחם בקרקע, שמא יבוא להשוות גומות (שו"ע שב, ו). ויש מי שמתיר (ט"ז, ע' מ"ב שב, כח).

לא ישפשף ברגלו רוק שעל הארץ, כדי שלא ישווה גומות. אבל התירו לדורסו לפי תומו בדרך הילוכו כדי למעט את מיאוסו, ובתנאי שלא יתכוון למרחו ולהשוות גומות (שו"ע שטז, יא).

ובודאי שאסור לבעוט או להזיז ברגלו אדמה או חול, מפני שהוא מרפה את הקרקע ומשווה גומות.

אסור לשחק בגולות על הקרקע, שמא ישווה גומות כדי שהגולה תוכל להתגלגל ישר. וכן אסור לשחק על הקרקע בכל משחק שמצריך שהקרקע תהיה ישרה לגמרי, שמא יבוא להשוות גומות (שו"ע שלח, ג, מ"ב שח, קנח). ולדעת רבים מחוץ לבית, גם אם הקרקע מרוצפת אסור לשחק בגולות, שיש חשש שלא יבדילו בין קרקע מרוצפת לשאינה מרוצפת.

אין למחות בילדים המשחקים בחול דק ויבש, שהונח בארגז חול כדי שישחקו בו, מפני שכל זמן שהוא יבש אי אפשר לעשות בו גומות, כי כשחופרים בו, החול חוזר ונשפך לגומה. אבל אם החול לח, כיוון שאפשר לעשות בו גומות, אסור לשחק בו (מ"ב שח, קמג). והמרטיב את החול עובר משום לישה (מ"ב שכא, נ). ואם החול לא הוכן למשחק או כדי שישתמשו בו לכיסוי דברי טינוף - הרי הוא מוקצה ואסור לשחק בו (שו"ע שח, לח, מ"ב קמד; שש"כ טז, ד).

גרירת חפצים והסעת עגלה[עריכה]

אסור לאדם לגרור על הקרקע מיטה, כסא וספסל, אם ישנה ודאות שעקב גרירתם ייווצר בקרקע חריץ, מפני איסור חורש. ואע"פ שאין הוא מתכוון לחרוש שם, מכל מקום כיוון שבהכרח עקב גרירתם על הקרקע תעשה פעולה של חרישה, הרי שגרירתם נחשבת כפעולה של חרישה האסורה (כדין 'פסיק רישא').

אבל אם יש אפשרות שגרירתם לא תגרום לעשיית חריץ, מותר לגוררם על הקרקע. ואע"פ שיש סיכוי רב שגרירתם תעשה חריץ, כיוון שאין ודאות שייווצר חריץ וגם אינו מתכוון לעשות שם חריץ, אין בזה איסור. ואפילו כאשר הוא יכול בקלות להרים את הכסא ולצאת מהספק, מותר לו לגוררו על הרצפה, שכל זמן שאינו מתכוון לעשות חריץ וגם אין ודאות שייווצר חריץ, אין בזה איסור. ודבר זה נקרא "דבר שאינו מתכוון" שמותר (שו"ע שלז, א).

מותר להוביל בשבת עגלת תינוק על גבי קרקע, במקום שיש עירוב, אע"פ שברור שגלגלי העגלה יעשו חריצים בקרקע, מפני שאין גלגלי העגלה חופרים והופכים את הקרקע כדרך חרישה או גרירת חפצים, אלא לוחצים את האדמה כלפי מטה, ואין זה נחשב כחרישה מפני שאינו מועיל להכנת הקרקע לזריעה או נטיעה. ואף מותר להטות את העגלה לצדדים, למרות שיתכן שבאופן זה הקרקע תתהפך מעט ולא רק תילחץ כלפי מטה.