חמולת "מחבראה" ביטא

חמולת "מחבראה" ביטא, כפר הערכי בדרום הרי חברון, טוענת שהיא מצאצאי העם היהודי. לפי המסורת שבידם הם משבט היהודי מח'ייבר שגורשו על ידי "מוחמד", מייסד דת האיסלם, ממקום מושבם בחצי האי ערב. מוחמד החליט לעשות כן במטרה למנוע קשר אפשרי בין הנאמנים לו לבין היהודים שנשארו באזור שכבש במדבר ערב. נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסויים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות. בינתיים התברר כי לחמולה יש גם מנהגים נוספים העשויים לקשור אותן לעם היהודי (ראו להלן).

קיימות אפשרויות נוספות היכולות להביא לידי השערה כי חלק מתושבים הערבים בדרום הרי חברון הם ממוצא יהודי. ברחבי אזור דרומא התגלתה תופעה מיוחדת. במאה ה-9, לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי שבטי ערב בראשות מנהיגם מוחמד, כל הקהילות הגדולות באזור דרום הר חברון, שהיו באזור בתקופת המשנה והתלמוד נעלמו. עד היום אין תשובה ברורה להיכן נעלמו היהודים שהתגוררו באזור. את מקומם של בתי-הכנסת תפסו מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה - המוסלמים, ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני האסלאם אולי בגלל פחד ושמא בגלל ערעור הביטחון בסְפר עם כניסת האסלאם. קיימת גם אפשרות שחלק מהיהודים נשארו במקומת והתאסלמו.

בשנת 1986 סקר צוות של קצין מטה לארכאולוגיה את הכפר וגילה חלקי מבנה ציבורי שהוא בית כנסת או כנסייה. צבי אילן המשיך בבדיקה ויחד עם דוד עמית גילה משקוף ועליו חריטת מנורת שבעת הקנים. בשנת 1988 גילה דוד עמית משקוף בעל שתי מנורות רוזטה מעל פתחו של בית ישן. בכך אושש את קיומו של בית כנסת במקום מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל.

צבי אילן מעלה את האפשרות כי החמולה בכפר המכונה "מאסלמה" דהיינו המאוסלמים וכן "מחמארה" - האדומים, שלגביהן יש מסורות שייחסו להם מוצא יהודי ומנהגים יהודים, אוסלמו בתקופה הכיבוש הערבי. "אם הדבר נכון, ייתכן שהם צאצאי היהודים שהשתמשו בבית הכנסת" .

פגישה עם בן צבי[עריכה]

היהודי הראשון שפגש בבני החמולה הזו היה חוקר ארץ ישראל ומי שלימים ישמש כנשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. בן צבי הגיע לבקר בארץ במסגרת מחקריו עוד הרבה קודם קום מדינת ישראל.

דבר קיומה של החמולה היה ידוע אז. יצחק בן צבי ביקר בחברון בשנת תרפ"ח, הוא פגש שם כמה מזקני חברון ממשפחות פג'יו ומשפחת קסטל והתענין אצלם על חמולות יהודיות בהר חברון. לבקור הזה הוא מביא אוסף שלם של מסורות יהודיות על יישובים בדרום הר חברון שבהן חיות קבוצות של יהודים. בעיקר קבוצה החיה בכפר יטא.

בכפר יטא הוא פוגש את האנשים מחמולת "מחבראה" והם מספרים לו את סיפורם. ראש החמולה מספר שהם הגיעו שהגיע מחייבר שבחצי האי ערבשבו חיו יהודים עד לפני כ 200 שנה.

יטא וחברון יושבים על הדרך המזרחית, שקטעים ממנה נותרו עד היום הזה. היא מוליכה לחצי האי ערב. בדרך הזאת ברחו תושבי ארץ יהודה בדרכם לגלות. ספורים רבים סופרו על מוחמד שפגש רבים מהיהודים האלה וערך בהם טבח גדול. בדרך הזאת ניסו היהודים לחזור ארצה. בדרכם הם אף עברו, על פי התאור, במקום הנקרא 'נבי אהרן'. אחד מהחוזרים אף הצטרף למושבה ראשון לציון והפך שם לשומר.

אחרי מלחמת ששת הימים[עריכה]

המקרה המפורסם ביותר שמצביע על הקשר של בני החמולה עם היהדות התרחש מיד לאחר מלחמת ששת הימים. מוכתר הכפר קרא להם והורה להם ללכת לישראלים וכבני מוצא יהודי לבקש שיחברו את כפר יטא לחשמל ולמים. חמולת "היהודים" בראשותו של חייבר היתה חמולה חזקה ומגובשת. באותה תקופה נערכו בכפר קרבות-שליטה בין כמה חמולות. אחת מהחמולות פנתה לקבוצת היהודים שהגיעה זה עתה מחייבר והציעה להם אחיזה בכפר בתמורה לעזרה שיושיטו להם במאבקים הפנימיים. על פי מה שמספרים ראשי החמולה, היהודים קבלו את ההצעה. הם מסייעים לכבוש את הכפר ובתמורה הם אכן מקבלים חלק מהכפר כדי לישבו. "אנחנו הצאצאים שלהם", ספרו התושבים לבן צבי. בסופו של דבר הם התערבו בחמולות המוסלמיות והחלו ללמוד ממעשיהם. הופעל עליהם לחץ חברתי אדיר ולאט לאט הם התאסלמו. רובם נישאו למוסלמיות והפכו למוסלמים לכל דבר.

מראה שונה[עריכה]

"הדבר המענין הוא המראה שלהם", אומר קליין, "הם שונים לגמרי מהכפריים באזור". הם גם שונים מאד במנהגיהם. למרות שחלק מהם כאמור שומרים על מספר מנהגים, רבים מהם ניסו להסתיר את מוצאם היהודי. זקניהם, בעיקר זקנות החמולה היו מדליקות נרות במוצאי יום המנוחה המוסלמי, הלוא הוא ליל שבת, הרחק מעיני השכנות המוסלמיות. ומידי שנה, כאמור, בראשית החורף נהגו להדליק שמונה נרות במשך שמונה ימים. איש מהם כבר לא ידע מדוע. זקני החמולה היו מדליקים במנורת הזהב בת שמונת הקנים, זוהי המנורה שאותה הראו, בזמנו, למושל חברון ובזכותה חוברה יטה לרשת החשמל בישראל.

למרות שהם ניסו להסתיר כל העת את מוצאם היהודי, היו גם גילויים מענינים של סולידאריות עם העם היהודי. בתש"ח, התעורר הרגש היהודי אצל שני מוכתרים שהיו בכפרים הסמוכים לקיבוץ נגבה וגם הם מאותו מוצא יהודי חייבר. הם עזרו לבני הקיבוץ במלחמת השחרור, בעיקר במודיעין על האויב הערבי. לאחר מכן הם חזרו לעזה, שם זיהו אותם הערבים כיהודים שהסגירו את הערבים לידי האויב הציוני. שני המוכתרים נתלו בכיכר העיר.

גילוי מדרשת חברון[עריכה]

אתר "שופר נט" מספר לפני חמש עשרה שנה, חוקרי מדרשת חברון ניסו לתהות על השרשים היהודיים של החמולה. באתר מובא סיפורו של אריה קליין: "כשנכנסנו לכפר במכונית, זיהו אותנו בני הכפר כישראלים וישר שאלו אותנו האם אנו מחפשים את חמולת "אל יאהוד" וגם כיוונו אותנו לשכונה שלהם. זיהינו את מקום מגורי אנשי השבט, עלינו לביתו של ראש החמולה הזקן שסגר את הדלת ובמסתרי מסתרים הוא הוציא ממקום מחבואו את אותה חנוכית זהב טהורה מרהיבה העוברת מדור לדור והראה לנו אותה". מכאן פנו המבקרים למקום הידוע כאחד הבנינים הכי מרכזיים של בני החמולה. "המקום הזה היה למעשה בית כנסת עתיק" - אומר אריה קליין. "זקני החמולה שמרו על עוד כמה מנהגים יהודים. הם גם לא אכלו בשר גמלים, כמנהג היהודים. אבל לבסוף הם נעשו עוינים כל כך, עד אשר כפר יטה היה הכפר הראשון שאליו לא נכנסו אפילו כחות צה"ל אחרי פרוץ ה"אינתיפאדה", מפחד המחבלים שהיו בו", מספר קליין.

בדרך לגיור[עריכה]

בטאון "שופר" מסםר כי יש גם נצני סוף טוב לכל הספור המיוחד הזה. בירושלים של חנוכה תשס"ו, הרחק מעין רואים, עושים שלשה אחים מבני החמולה ההיא את דרכם חזרה ליהדות. הם החליטו לחזור בחזרה. אחד מהם, שעבד כפועל בנין באזור ירושלים, גוייר כבר ומתגורר באחד היישובים הרחק מאד מהכפר שלו. שני אחיו הצטרפו אליו רק לאחרונה. הם מסרבים להחשף בינתים, מחשש שיבולע להם, אבל כשספורם ייחשף הוא עוד יעורר התענינות רבה.

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• צבי אילן, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור , 1991.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• על אודות ה"חמולה ממוצא יהודי" באתר "שופר נט"