ט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע לאיזו שנה משתייכים פירות האילן לגבי המצוות התלויות בארץ: מעשרות, ערלה ונטע רבעי.

פריחת עץ השקד המתרחשת בסביבות ט"ו בשבט

המניין לתרומות ומעשרות[עריכה]

פירות שחנטו עד ט"ו בשבט משתייכים לשנה הקודמת ופירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט משתייכים לשנה הבאה. אין מעשרים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט. כידוע, בששת השנים שבין שמיטה לשמיטה משתנה סדר המעשרות באופן זה: בשנים - הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית, מעשרים מעשר שני, ובשנים - השלישית והשישית, מעשרים מעשר עני, ומאחר וט"ו בשבט הינו ראש השנה לאילנות, נמצא שאם חנטו הפירות, למשל, בתחילת השנה השלישית של השמיטה, לפני ט"ו בשבט, אף על פי שנקטפו לאחר ט"ו בשבט, דנים אותם כפירות של שנה שנייה לשמיטה, ונוהג בהם מעשר שני, ואילו הפירות שחנטו מט"ו בשבט ואילך נוהג בהם מעשר עני.

ערלה ורבעי[עריכה]

גם לעניין ערלה ונטע רבעי מסתיימת השנה בט"ו בשבט. פירות שגדלו בשלושת שנותיו הראשונות של העץ אסורים באיסור ערלה. רק הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט בשנה הרביעית מאז שנטעו את העץ, אינם אסורים באיסור ערלה. כמו כן, הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט בשנה החמישית לנטיעה, אין חלים עליהם דיני נטע רבעי.

לעניין שביעית[עריכה]

לדעת השל"ה, גם לעניין שביעית, ט"ו בשבט הינו הזמן הקובע את שנתו של פרי האילן, ולכן פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט של שביעית, דינם כפירות שישית ואין בהם קדושת שביעית, ופירות שחנטו עד ט"ו בשבט של שמינית - קדושים בקדושת שביעית.

שיטה זו היא דעת יחיד, וה"חזון איש" דחאה לגמרי, ואין לט"ו בשבט כל חשיבות לגבי דיני שביעית.

הטעם[עריכה]

הטעם שקבעו את ראש השנה לאילן בחודש שבט, מבואר בגמרא: "הואיל ויצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". יש מבארים, שמכיון שחמשה עשר בשבט הוא תחום אמצעי שבין תקופת טבת לתקופת ניסן, ומאחר שעברה חצייה של תקופת טבת, כבר תש כוחה, ואין הקרירות חזקה כל כך, והחנטה הולכת ומתגברת.

סדר ט"ו בשבט[עריכה]

נהגו רבים לערוך "סדר ט"ו בשבט" בו אוכלים פירות ארץ ישראל ומרבים בשירה ושבח על הארץ.

המנהג להרבות באכילת פירות העץ בט"ו בשבט מוזכר כבר במגן אברהם (סי' קלא סקט"ז), "ונהגו לומר עליהם שירות ותשבחות" (רבי יעקב עמדין, סידור בית יעקב, ח"ב עמ' שעא). סדר ערוך לט"ו בשבט נדפס לראשונה בספר 'פרי עץ הדר' (סלוניקי תקי"ג), ובהקדמתו מוסבר עניין זה על פי הקבלה: אכילת האדם מתקנת את חטא אדם הראשון באכילת פירות נגד רצון ה', וכאן האדם בא בראש השנה לאילן ואוכל את הפירות בקדושה.

גם למי שאינו נוהג בדרך כלל על פי מנהגים קבליים, יש מקום רב לערוך את סדר ט"ו בשבט, ולציין בו את שבחה של ארץ ישראל ופירותיה הקדושים. כדברי הב"ח (או"ח סי' רח): "קדושת הארץ, הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ". יש בכך הכרת הטוב לקב"ה על ברכתו וגם חינוך לאהבת הארץ והקשר אליה.

מנהגים[עריכה]

בט"ו בשבט אין אומרים תחנון, וגם בני אשכנז לא אומרים בו את מזמור למנצח.

נהוג לאכול בט"ו בשבט מפירות ארץ ישראל ובמיוחד משבעת המינים, כדי להדגיש את חביבות הארץ ומצוותיה^[1].

המקובלים נהגו לערוך "תיקון ט"ו בשבט" המופיע בספר "פרי עץ הדר". נהגו להניח על השולחן 15 סוגי פירות ולפני אכילת כל פרי לומר שיר המעלות אחד.

יש נוהגים לשמור את האתרוג מסוכות ולאוכלו בט"ו בשבט, ובו מתפללים שה' יזמין לנו אתרוג נאה לשנה הבאה. מנהג זה מובא בספר "בני יששכר" (מאמרי חודש שבט, מאמר ב) בשם רבותיו שיש עניין להתפלל בט"ו בשבט על האתרוג וכן נוהגים קהילות החסידים.

בעקבות העליות הראשונות לארץ התפשט הנוהג לצאת ביום זה ולערוך נטיעות. הקק"ל משתמשת בתלמידי בית הספר כדי ליטוע יערות ביום זה (בעיקר של עצי סרק מחטיים, עצי פרי אי אפשר ליטוע בחורף).

ט"ו בשבט הוא ראשית האביב שבו עץ השקד מתחיל לפרוח. דבר זה מוזכר בשיר ילדים ישראלי "השקדיה פורחת".

קישורים חיצוניים[עריכה]

• נוסח סדר ט"ו בשבט עם תוספות וביאורים מאת הרב נתנאל יוסיפון
• מה עניינו של ט"ו בשבט? סרטון מאת הרב ינון גרוסברג
• תפילה על האתרוג - ט"ו בשבט תפילה לאתרוג נאה לט"ו בשבט

הערות שוליים