חצר קובעת למעשר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
פירות שהוכנסו מן השדה או מן הגינה אל החצר, אסורים הם אפילו באכילת עראי עד שיעשרום.פירות טבל שנגמרה מלאכתם (ראה: גמר מלאכה), אסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי, עד שיפרישו מהם תרומה ומעשרות; במה דברים אמורים, כשבדעת בעליהם להוליכם לשוק למכירה, אבל אם בדעת בעליהם להביאם לחצרו, אף על פי שנגמרה כבר מלאכתם, מותר לאכול מהם אכילת עראי עד שיוכנסו לחצר[1]; הוכנסו לחצר, נקבעו הפירות לחיוב מעשרות, ואסור לאכול מהם עד שיעשרום.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הטעם שבמוליך לשוק אסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי משעה שנגמרה מלאכתם, ולא הותר לאכול מהם עד הגיעו לשוק, לפי שלא בדעתו תלוי הדבר, כי שמא יזדמנו לו לקוחות מיד, קודם שיצא לשוק, ויתחייבו הפירות במעשרות, שהרי "מקח קובע למעשר"; מה שאין כן במוליך לחצרו, בדעתו תלוי הדבר, ולכן מותר לו לאכול מהם אכילת עראי עד שיכניסם לחצרו.