טומטום

המושג טומטום איננו מקראי, והוא מוזכר לראשונה במשנה. משמעות המושג היא מלשון אטום וסתום^[1]. ויש מי שכתב, שטומטום קוראים בלשון יוונית אטומיטוס, שפירושו מי שאינו מחותך^[2]. בעברית המודרנית משמש המושג 'מטומטם' לציון סתימה של דרכי המחשבה, והוא מושג מעליב ובלתי מנומס^[3].

הטומטום והאנדרוגינוס מוזכרים בש"ס יחד, ואמנם ביחס למרבית ההלכות הם שווים, אך בכל זאת יש הבדלים ביניהם, הן במהותם הרפואית, והן בחלק מדיניהם, והשימוש המשותף שלהם הוא לעתים רק בגלל שיגרת הלשון^[4].

בערך זה יובאו רק ההלכות המיוחדות לטומטום, וכן דינו לאחר שנקרע, והתבררה זהותו המינית. ההלכות המשותפות לטומטום ולאנדרוגינוס, הנוגעות להיותם ספק זכר ספק נקבה, נידונו בערך אנדרוגינוס.

רקע מדעי[עריכה]

המצב הרפואי טומטום הוא אחד הצורות של 'מין מטושטש'^[5], היינו מצב שבו המין איננו מוגדר, ו/או איננו מלא^[6].

על פי התיאור בחז"ל, מדובר במצב בו המין איננו מוגדר מחמת קרום אשר מכסה את איברי המין החיצוניים, ולכן אין לדעת את מינו, אף על פי שבמהותו הוא זכר או נקבה, וניתן לברר את מצבו כשקורעים את הקרום הזה^[7]. מצב כזה הוא נדיר ביותר, ורופא בן זמננו תיאר ילד ערבי, שהיה לו עור עבה החל מהצלעות התחתונות, ועד השליש העליון של עצמות הירכים, ובאמצע הכרס בגובה הטבור נמצא נקב שדרכו מוציא הילד שתן, ולא היה ברור אם הוא זכר או נקבה^[8].

מצב אחר של טומטום מתואר בחז"ל והוא שהאשכים נראים בשק האשכים, ורק איבר המין מכוסה על ידי קרום. מצב זה מבחינה רפואית מוגדר כזכר.

יש מי שכתב, שברפואה אין אנו מבדילים בין טומטום לאנדרוגינוס, כי כולם ספק זכר או נקבה, עד שיוחלט מה הם לפי מספר סימנים: איברי המין החיצוניים והפנימיים; ההפרשות ההורמונליות; בדיקת הכרומוזומים; נטיותיו והתנהגותו כמבוגר. על כן מבחינה רפואית עלינו לדון בכל המקרים כאנדרוגינוס ולא כטומטום, כי בכולם קיים ספק גם אחרי פתיחת הבטן, כי בדרך כלל בכולם קיימים איברים פנימיים לא מפותחים, גם זכריים וגם נקביים^[9].

תיאור הטומטום בחז"ל[עריכה]

התיאור טומטום הוא מי שאיברי המין החיצוניים שלו אטומים^[10], היינו שמקום הזכרות או הנקבות מכוסה בעור, ויש בו כמין פתח, שדרכו הוא מטיל מים^[11], אבל במהותו האמיתית הוא או זכר או נקבה. יש שרק הגיד מכוסה בקרום, אבל ביציו נראות מבחוץ, ואף הוא נקרא טומטום^[12].

אישים במקרא ובחז"ל הטומטום היה ללא ספק מקרה נדיר ביותר, ומצינו רק תיאורים בודדים של אנשים שהוגדרו כטומטומים: אברהם ושרה היו טומטומים^[13]; יוסף היה טומטום בעת ששהה בבית פוטיפר^[14]; בתלמוד מסופר על טומטום, ממקום שנקרא בירי, שהושיבוהו על כסא, וקרעו את הקרום המכסה אותו, והוליד שבעה בנים^[15].

גדרי הטומטום בהלכה[עריכה]

הגדרתו ההלכתית פעמים שטומטום הוא איש, ופעמים שהוא אשה, היינו ספק איש ספק אשה^[16]. הטומטום שונה מהאנדרוגינוס, שכן האחרון יש לו זכרות ונקבות, והוא ספק לעולם, או שהוא בריה בפני עצמה^[17]; בעוד שהטומטום יש לו איברי זכר או איברי נקבה, אלא שהם מכוסים, ואין אנו יודעים כעת את מינו, ועל כן הוא ספק זכר ספק נקבה^[18].

טומטום הוא ספק מיוחד לכל מקרה, שלפעמים יתברר שהוא זכר, ולפעמים יתברר שהוא נקבה, ולכן צריכה התורה למעטו במקומות שיש צורך במצב וודאי של זכר או נקבה^[19].

בירור מצבו הגדרתו המינית של הטומטום יכולה להתברר, שאם יקרע ונמצא זכר, הרי הוא זכר וודאי, ואם יקרע ונמצא נקבה, הרי היא נקבה וודאית^[20]. ויש מי שכתב, שכשנקרע הטומטום אין הוא נעשה זכר או נקבה למפרע, אלא מכאן ולהבא^[21].

בזמן שהטומטום עדיין מכוסה בקרום, הרי הוא ספק זכר ספק נקבה, ונותנים עליו חומרי האיש וחומרי האשה בכל מקום^[22].

מי שביציו ניכרות מבחוץ , אלא שהגיד מכוסה על ידי קרום, הרי הוא זכר וודאי^[23], ונתמעט רק ממצות ראיה^[24]; יש מי שסבור, שאין לחלק בין טומטום שביציו מבחוץ או מבפנים, ובשני המקרים אינו כזכר גמור^[25]; ויש הסבורים, שגם במקרה זה איננו וודאי זכר, אלא ספק זכר, ספק אנדרוגינוס, אף על פי שמידי ספק נקבה יצא^[26].

דינו כערל טומטום מצד זכרותו הוא ספק ערל, ולכן פסול בדברים שערל פסול בהם, כגון לאכול תרומה^[27], לאכול קדשים^[28], לאכול קרבן פסח^[29], וכן לעניין קידוש מי חטאת^[30].

דינו כסריס טומטום מצד זכרותו, מחלוקת תנאים אם הוא סריס או לא^[31]. ולהלכה - יש הסבורים, שאין חוששים בו שהוא סריס^[32]; ויש הסבורים, שחוששים בו שהוא סריס^[33]. לדעת החוששים שהוא סריס, כשנקרע ונמצא זכר, הרי הוא סריס, אף אם אין בו סימני סריס^[34]; ויש הסבורים, שדווקא טומטום שלא נקרע הוא ספק סריס, אבל כשנקרע ונמצא זכר, אם אין לו סימני סריס, אין הוא סריס^[35].

פרטי דינים[עריכה]

בענייני אורח חיים[עריכה]

ברכת כהנים יש מי שכתב, שטומטום כהן אינו עולה לדוכן^[36]; ויש מי שהסתפק בכך^[37].

ברכת הזימון טומטום אינו מזמן בברכת המזון כלל, אפילו לא למינו, שלכשיקרע ימצא זה זכר וזו נקבה או להיפך^[38], אבל אם יש שם שלושה אנשים אחרים, יכול הטומטום להצטרף, שאינו גרוע מנשים^[39].

תקיעת שופר טומטום אינו מוציא אחרים בתקיעת שופר, ואפילו את מינו אין הוא מוציא^[40].

טומטום חייב בשמיעת שופר^[41], ומכל מקום לא יברך^[42], ומוציא הוא את עצמו^[43].

מגילה טומטום אינו מוציא אחרים בקריאת המגילה, ואפילו את מינו איננו מוציא^[44], וכן אינו מוציא אפילו את עצמו במקרא מגילה^[45]. אין אשה יכולה להוציא טומטום חובת קריאת המגילה^[46]; ויש הסבורים, שטומטום מוציא אחרים ידי חובת מגילה, ואפילו אנשים^[47].

בענייני יורה דעה[עריכה]

מילה טומטום אינו בר מילה כלל, אבל אם נקרע ונמצא זכר, מחוייב במילה^[48].

טומטום שנקרע ונמצא זכר - יש שפסקו שמילתו דוחה שבת^[49]; ויש שפסקו שאין מילתו דוחה שבת^[50].

יש הסבורים, שטומטום אינו חייב מעיקר הדין לקרוע את העור כדי למול עצמו, ואפילו מי שביציו מבחוץ^[51]; ויש הסבורים, שחייב לקרוע כדי למול^[52].

פדיון הבן כהן טומטום שיש לו בכור, אינו צריך ליתן פדיונו לכהן מספק^[53].

בענייני אבן העזר[עריכה]

פריה ורביה טומטום פטור ממצות פריה ורביה, כי אינו יכול להוליד^[54].

אשת איש טומטום אינו בן ביאה, ולכן אינו בגדר חיוב אשת איש^[55].

ייחוד האיש מתייחד עם הטומטום^[56], וכן האשה מתייחדת עם הטומטום^[57].

'לא ילבש וגו' טומטום חייב בלאו של 'לא ילבש גבר שמלת אשה'^[58].

קידושין וגירושין קידושי טומטום עד שלא נקרע הם קידושי ספק, וצריך גט מספק^[59]. וכן טומטום שנתקדש, הרי אלו קידושי ספק^[60]. ולעניין גט, יש הסבורים שאין צורך בגט^[61], ויש שכתבו שגם טומטום שנתקדש צריך גט^[62].

טומטום שקידש ונקרע, ונמצא זכר או נקבה, התברר למפרע מה היה מינו, וקידושיו וודאיים^[63].

טומטום, שביציו ניכרות מבחוץ - יש הסבורים, שאף על פי שאינו ראוי לביאה, חופתו חופה, כיוון שראוי להיקרע^[64], ויש חולקים^[65]. וטומטום שאף ביציו אינם מבחוץ, אין לו חופה כלל, ולכן אין אשתו נשואה כלל^[66].

אשת טומטום יש הסבורים, שהבא על אשת טומטום פטור משום אשת איש, אלא שאם היו מזידים מכים אותם מכת מרדות^[67]; ויש מי שכתב, שחייב מיתה^[68].

יבום וחליצה טומטום פוטר את אשת אביו מן היבום, שאף הוא בכלל הדרשה 'ובן אין לו' - עיין עליו'^[69].

טומטום חולץ ולא מייבם, לפי שהוא ספק; ואם נקרע ונמצא זכר, נחלקו הדעות בין התנאים^[70]. להלכה - יש מי שסבור, שאם רצה חולץ, ואם רצה מייבם^[71]; ויש אומרים, שאינו חולץ ומייבם, כי הוא ספק סריס^[72].

בענייני חושן משפט[עריכה]

עדות טומטום פסול לעדות מחמת ספק אשה, ואין לחייב ממון בעדותו; אבל אם עדים כשרים מחייבים לאחד ממון, או בדיני נפשות, ובאו עדים שהם טומטומים, והזימו או הכחישו את הכשרים, וודאי אין מוציאים ממון על ידי הכשרים, ואין הורגים על פיהם; ואם ביציו מבחוץ דינו כזכר^[73].

טומטום שהוא קרוב או פסול, פוסל עדים כשרים אחרים בצירופו, שמא הוא זכר^[74].

ירושה אם אין שם יורש אלא הטומטום, הרי זה יורש את הכל^[75].

בכור אדם שנולד טומטום, אף על פי שאחר כך נקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שניים בירושה. וכן בן פשוט שנולד טומטום, ואחר כך נקרע ונמצא זכר, אינו ממעט בחלק בכורה. כיצד, הרי שהיו לו בן בכור, שני פשוטים, וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר, הבכור נוטל רביע הממון, וכאילו אין עמו אלא שני פשוטים בלבד, והשלושה רבעים הנשארים חולקים אותו לשני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכור בשווה^[76].

בענייני הלכות עתידיות[עריכה]

קרבן פסח טומטום פטור מקרבן פסח, כיוון שהוא ספק ערל^[77]. וכן אינו אוכל קרבן פסח, משום ספק ערלות^[78].

מי שיש לו זכר טומטום, אינו מעכב את אביו או את רבו לעשות קרבן פסח^[79].

קדשים טומטום אסור לאכול בקדשים, אפילו קדשים קלים, לפי שהוא ספק ערל^[80].

תרומה טומטום אינו אוכל בתרומה, משום ספק ערל^[81].

כהן טומטום שנשא בת ישראל, אינו מאכילה בתרומה^[82].

שמחה טומטום פטור משמחת יום-טוב באכילת בשר קדשים^[83], אבל במצות שמחה בשאר מיני שמחה, הרי הוא חייב מספק^[84].

חגיגה טומטום פטור ממצות חגיגה ברגלים^[85], ואפילו אם ביציו מבחוץ, פטור הוא מחגיגה^[86].

משכב זכור הבא על הטומטום אינו חייב עליו סקילה כדין הבא על הזכר, אלא מכים אותו מכת מרדות^[87].

בן סורר ומורה טומטום, גם כשנקרע ונמצא זכר, אינו נעשה בן סורר ומורה^[88], ואם נקרע קודם התראה - חייב, ונידון כבן סורר ומורה^[89]; ויש אומרים, שגם אם נקרע קודם התראה, אינו נידון כבן סורר ומורה^[90].

טומאת מת טומטום שטימא עצמו למת, ונקרע ונמצא זכר, אינו לוקה, כי אין זו התראה כלל^[91].

מום טומטום אם הוא נחשב כבעל מום באדם ובבהמה, מצינו בכך דעות חלוקות^[92].

טומאת זב וזבה טומטום נותנים עליו חומרי האיש וחומרי האשה, מטמא בלובן כאיש, ובאודם כאשה, וטומאתו בספק. לכן אם נגע בתרומה אין שורפים אותה, אלא אם כן ראה אודם ולובן כאחד^[93]. יש מהאחרונים שכתב, שהטומטום מטמא בשניהם כשיראה דרך ערוותו, ובאנדרוגינוס מטמא בדם דרך נקבותו, ובלובן דרך זכרותו^[94]; ויש מי שכתב, שגם באנדרוגינוס לא משנה מהיכן רואה^[95].

קרבן עולה טומטום שעבר על מצות עשה שהזמן גרמא, ואחר כך נקרע ונמצא זכר, אפשר שראוי להביא עולה שמכפרת על עשה^[96].

הערות שוליים