יגדל
|
פיוט המונה בחרוזים את שלושה עשר עיקרי האמונה, הנאמר בקהילות מסויימות בכל יום לפני או אחרי תפילת שחרית, ובקהילות אחרות גם, או רק, אחרי תפילת ערבית בשבתות ובחגים.
מחבר הפיוט[עריכה]
בדבר מחבר הפיוט רבו ההשערות: יש מייחסים אותו לרמב"ם, יש מייחסים אותו לרבי שלמה אבן גבירול, יש מיחסים אותו ל"יחיאל ברב ברוך" (הנרמז במילים: "יחיה אל ברב חסדו, ברוך"), יש מיחסים אותו לר' "דניאל בר יהודה" (דיין שחי באיטליה בתחילת האלף השישי) ויש מיחסים אותו ל"עמנואל הרומי" (הנרמז בחרוז ח' במילים: "לעמו אל").
הנוסח והקבלתו לי"ג עיקרים[עריכה]
יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח. נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ:
- מציאות השם.
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ. נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ:
- יחוד השם.
אֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף. לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ:
- אין לו גוף.
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא. רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ:
- קדמות השם.
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר. יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ:
- לו לבדו ראוי לעבוד (אולי צריך לתקן ל"הינו אדון עולם, וכל נוצר יודה גדולתו ומלכותו
(==ליקוטי מהרי"ח בהערות המחבר==[1] - )). שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ:
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד. נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ:
- נבואת משה אבי הנביאים.
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל. עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ:
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר. דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ:
- לא תשתנה התורה.
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ. מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ:
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ. נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ:
- שכר ועונש.
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ. לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ:
- ביאת המשיח.
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ:
ישנם המוסיפים שורות מאוחרות אלו: אֵלֶּה (או: אֵלוּ הֶם) שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה (תיקון: שלושה עשר) העִקָּרִים. (שְ)הֵן (הֵם) יְסוֹד דַּת אֵל וְתוֹרָתוֹ: תּוֹרַת מֹשֶׁה אֶמֶת וּנְבוּאַתוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ:
- ↑ ראה ישורון