יהדות אנקונה

בית הכנסת המרכזי - לפני מלחמת העולם השנייה מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

ארון הקודש - 1992

בית הכנסת האיטלקי במבנה בית הכנסת המרכזי אחרי הריסתו מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

אנקונה היא עיר נמל באיטליה שמתגוררים בה יהודים במשך דורות רבים. עדויות ראשונות להתיישבות יהודים באנקונה יש משנת 967.

יהדות אנקונה מפורסמת באישים שיצאו ממנה: הרב יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף הרופא אמטוס לוזיטנוס, הרב משה בסולה, אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona חוקר ספרות איטלקית ומדינאי איטלקי ידוע. בסוף המאה ה-19 מונו לחברים בעירית אנקונה שלושה יהודים בתור נציגי יהדות העיר. וכן ויטו וולטרה (פיזיקאי ומתמטיקאי) שנחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים.

יהודים מספרד ומהלבנט באו לגור בעיר הנמל אנקונה עקב היותה מרכז הסחר בין לאומי בין מרכז איטליה לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. בשנת 1555 הוקם בה גטו. באותה שנה הועלו על המוקד בכיכר העיר 24 אנוסים, אירוע אשר הטביע חותמו בעולם היהודי באותה עת, אשר הכריז על חרם על העיר הוא חרם אנקונה.החל משנת 1569 הגטו היה אחד משני הגטאות בהן הורשו לגור היהודים ב"מדינת האפיפיור" .(השני הגטו של רומא)

בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת המאה ה-20, לאחר ירידת חשיבותו של נמל העיר, התרחשה הגירה של יהודי העיר לשאר הקהילות היהודיות באיטליה. בשנת 1932 נהרס בית הכנסת האיטלקי על מנת לפנות מקום לנתיב תחבורה. ריהוט בית הכנסת הועבר למבנה בית הכנסת הלבנטיני, בו הוא נמצא עד היום.

בשנות השואה 157 מיהודי מחוז מארקה בו שוכנת העיר - 53 מהם מאנקונה - ‏‏^[1] נשלחו לגרמניה - 15 מהם חזרו ^[2]. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300.

יש בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, אך לא מתקיימות בהם תפילות סדירות. הרב האחרון ששירת בעיר היה דר' צ'זרה טליאקוצ'ו (Dr.Cesare Tagliacozzo). בשנים 1941 - 1943 היה רבה של אנקונה הרב אליהו טואף אשר נחשב לסמכות הרבנית העליונה של יהדות איטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה.

בשנת 2005 נפתח לציבור האתר מכונה : Parco del Cardeto . הכולל את בית הקברות העתיק "חיים" (CHAYIM) הנמצא בשיפולי הר קארדטו בו מאות מצבות, בחלקן עם כיתוב הניתן לקריאה, מהמאה ה-15.

תולדות הקהילה[עריכה]

נמצאו עדויות כתובות, לפיהן, ארכיהגמון מרוונה החכיר ליהודי בשם קיאואריני (Ciavarini) חלקת אדמה בעיר. לדעת Maria Luisa Moscati Benigni האדמה יועדה לבית קברות או הרחבת נחלה קיימת שכן מצוי מסמך, ממאתיים שנה, קודם על רכישת קרקע על ידי שני יהודים מטוסקנה אשר אחד מהם שמו היה מנחם מאנקונה (Menachem di Ancona)

בשנת 1279 הייתה רעידת אדמה בעיר. תגובת התושבים באה לידי ביטוי בחיסול היהודים שהיו בעיר. קינה מיוחדת חוברה לזכר הטבח ונהוג היה לומר אותה באנקונה בתשעה באב. אגרת שנשלחה בהמאה ה-13 על ידי עמנואל הרומי מעידה על קיום קהילה בעיר. יהודיה עסקו בבנקאות כמו שאר יהודי איטליה. באזור צפונית מאנקונה חיי היהודים מצפון לאנקונה התנהלו על מי-מנוחות , יש עך כך עדות משנת 1214.

בשנת 1348 התיישבו בעיר יהודים מגרמניה. פליטים אשר נאלצו לעזוב את ארצם בשל הרדיפות בגין האשמת היהודים בפרוץ "המגפה השחורה" שפגעה יותר באוכלוסייה הלא-יהודית מאשר היהודית, בגלל שמירת הבריאות העדיפה של היהודים ‏‏^[3].

בשנת 1427 התקבלה החלטה "כי על היהודים להתיישב כולם ביחד ברחובות רפש ואשפות ולשאת עליהם סימן מיוחד כדי להבדילם מיתר תושבי העיר ‏‏^[4]. יישוב היהודים בעיר הוגבל לרחוב אחד והם נדרשו לשאת אות קלון. בשנת 1490 הוקם בעיר מוסד גמילות החסד הנוצרי Monte di Pieta, במטרה לדחוק את יהודי העיר מעיסקי ההלוואות. בעיר פעל בנקאי יהודי שלמה בונונטורה, אשר נחשב כאחד מעשירי איטליה.

בשנת 1530 האפיפיור קלמנס השביעי עודד יהודים לבוא לגור האנקונה. הוא אישר להם תנאים מיוחדים, בין השאר, מתן פטור מענידת אות הקלון. הוא גם נתן בעיר מקלט לאנוסים שחזרו ליהדות. יוצאי ספרד התארגנו לקהילה נפרדת והקימו בית כנסת משלהם. בשנת 1539 הצטרפו אליהם, בין השאר, יהודי נפולי. הם תרמו לפיתוח המסחר עם הלבנט, נמל אנקונה הפך להיות השער למסחר הביו-לאומי בין איטליה והעורף האירופאי לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. עיקר התחרות הייתה עם נמל ונציה, שהייתה במשך מאות שנים "בעלת המפתח" לסחר הבינלאומי. בעקבות זאת, דונה גרציה, המוכרת כ"אחת הנשים העשירות בעולם", ורשת סוכניה ביססו את מעמדם של עיר הנמל מקור.

האפיפיור הסתמך על העובדה שהם נתינים עות'מאניים ולכן לא חלות עליהם ההגבלות שהוטלו על היהודים. טיעון "פיקטיבי" זה לא החזיק מעמד עם חילופי האפיפיורים ‏‏^[5].

הקמת הגטו[עריכה]

ב-12 יולי 1555 חודשה הפקודה לפיה היהודים יגורו ברחוב אחד בלבד. כך הוקם בעיר אנקונה גטו. החל משנת 1569 האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו זה, וגטו רומא ובאביניון, היום בצרפת. שאר בתי היהודים מחוץ לגטו נהרסו. נאסר עליהם להיות הבעלים של נכסי דלא ניידי, ומסחרם הוגבל למסחר בבגדים משומשים. חודשה הפקודה לפיה הגברים ישאו מגבעת צהובה והנשים - צעיף צהוב. נאסר עליהם להיעזר בשרותי משרתות נוצריות. על היהודים נאסרו לימודים באוניברסיטה, להוציא לימודי הרפואה. אך לרופאים היהודיים נאסר לטפל בחולים נוצרים. עוד איסור מיוחד הוטל היהודים: נאסר לקרוא להם בתואר אדון Signore.

היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזרו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה.

חרם אנקונה[עריכה]

אחד האירועים הקשורים בתולדות יהדות אנקונה קשור בחרם אנקונה אשר הוכרז נגדה לאחר שריפתם של עשרים וארבעה מומרים (23 גברים ואישה אחת) ‏‏^[6]. בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)‏‏^[7] בשנת 1555. האפיפיור ברומא פאולוס הרביעי ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות ואלו נחשבו כנוצרים. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני האימפריה העות'מאנית. אוצר ישראל שחובר בסוף המאה ה-19 מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו"

לאחר שדונה גרציה ודון יוסף נשיא לא הצליחו להציל את יהודי אנקונה, הם הכריזו, בתור נקמה, חרם על נמל אנקונה, שהיה נוח מאד למעגן אניות. האניות שהיו קשורות עם סוחרים יהודים הצטוו להפליג לנמל הקרוב בפיזארו. קהילות ישראל התפלגו: קהילת פיזארו והנספחים אליה עודדו את החרם, אך יהודי אנקונה והקרובים אליה התנגדו לו. יהודי אנקונה חששו פן יעלה החרם את חמתו של האפיפיור ויסכן מאד את מצבם של היהודים במדינת האפיפיור.

הדעה המקובלת היא כי החרם נתן את אותותיו באנקונה רק לזמן קצר, העיר שותקה והמסחר נדם. בחוף לא עגנו יותר אניות והמצב הכלכלי הורע. אך החרם לא ארך זמן רב. הנמל בפיזארו לא יכל לשמש תחליף הולם לנמל העמוק והרחב של אנקונה. בינתיים גם האפיפיור מת והחרם חדל להיות אפקטיבי. עם זאת קיימת דעה אחרת לפיה החרם היה אחד הגורמים אשר גרמו לירידה במעמדו של הנמל שהיה לו בעבר, אליו לא חזר לאחר ביטול החרם ‏‏^[8].

בשנת 1588 התאוששה הקהילה היהודית בעיר, תחום הגטו הורחב ולפי המשוער שני-שליש מהסחר בעיר היה בידים יהודיות. אך בשנת 1659 גזר האפיפיור אלכסנדר השביעי שאין להרשות ליהודים להחזיק עסקים מחוץ לגטו. כן נאסר עליהם לעזבו משקיעת החמה עד עלות השחר.

ב-29 בדצמבר 1690 אירעה בעיר רעידת אדמה הקהילה היהודית ניצלה, ובשל כך נקבע יום זה, כ"א בטבת, כיום פורים מקומי ‏‏^[9]. בשנת 1797 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר וחומות הגטו נהרסו.

דמוגרפיה[עריכה]

המספר המשוער של היהודים לפי השנים היה כדלקמן:

• 1600 - לא ידוע
• 1700 - 2,500
• 1789 - 1,400
• 1803 - 1,600
• 1871 - 2,336
• 1900 - 1,700 מתוך אוכלוסייה של 30,000
• 1928 - 1,000
• 1938 - 1.177
• 1946 - 460
• 1972 - 320
• 2007 - 300

חכמי אנקונה[עריכה]

הספר נופת צופים - מהדורה משנת 1863

בין חכמי אנקונה ניתן למנות:

• המאה ה-15 - יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף - מחבר הספר "נופת צופים" שנת רל"ז (1477)
• המאה ה-16 - הרופא אמטוס לוזיטנוס ומשה בסולה
• המאה ה-17 - ר' יחזקאל פרובינציאלי אשר תשובותיו נכללות בספרים: "פחת יצחק" ו"עפר יעקב" של ר' נתנאל בן אהרן סגרי ור' יוסי רפאל פרמי, שחיבר 300 שו"ת
• המאה ה-18 - יוסף פיאמטה (Fiammeta) שהדפיס תפילות וזמירות בשם "אור בקר" וכן שני כרכי שו"ת וחתנו שמשון מורפוגו ששימש אחריו בכהונה וחיבר שו"ת ודינים.
• המאה ה-19, יצחק פיאנו מרומא, חיים אברהם ישראל מרודס מחבר בית אברהם" ו"אימרות טהורות", יעקב שבתאי סיניגאליה (Senigaglia) מחבר הספרים: "אביר יעקב", "מתת יעקב" ו"נזיר שמשון" , אברהם וויואנטי ויצחק רפאל טדסקי (Tedeschi)- וישעיה רפאל אזולאי - בנו של חיד"א

אישיות מפורסמת נוספת מבין יהודי אנקונה היה ויטו וולטרה (1860- 1940), פיזיקאי ומתמטיקאי אשר נחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים. ידוע בעיקר עבור תרומותו לביולוגיה המתמטית ותאוריית המשוואות האינטגרליות

מוסדות הקהילה[עריכה]

בית הכנסת האיטלקי שנהרס בשנת 1932- מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, באזור הגטו הישן, ליד הנמל: בית הכנסת האיטלקי ובית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה). המבנה המקורי של בית כנסת איטלקי נהרס בשנת 1932 בשל סלילת כביש. שני בתי הכנסת הם ערוכים לרוחב. משני הצדדים שתי שורות ספסלים כפולים - גב אל גב, המקבילים לספסלי הקרי ונשענים אל ריקות האורך. לדעת יעקב פינקרפלד עיצוב זה נגרם בשל המבנה הרוחבי של האולם.

בבתי הכנסת לא מתקימות תפילות סדירות בבית הכנסת (משנת 1999 לפחות). קהילת אנקונה אחראית גם על בתי הכנסת בעיירות הסמוכות אורבינו וסיניגאליה.

פארק בית הקברות[עריכה]

בעיר יש שני בתי עלמין יהודיים, מונטה קארדטו, העתיק, משנת 1462, וטאוורנל, בית העלמין החדש. בית העלמין העתיק נמצא על ההר ממנו מראה מרהיב עין על הים. הוא נחשב לאחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים והטיפוסיים באירופה. הוא הוקם בשנת 1428 והורחב בשנים 1462 ו-1711. יש בו 1,058 מצבות מהן 700 במקומם המקורי. רק 300 מהן זוהו. המצבה העתיקה ביותר שזוהתה היא של "ישי פינטו" משנת 1552.

בשנת 2005 הושלמו פעולות השיחזור השימור של בית הקברות "חיים" (CHAYIM) העתיק על מונטה קארדטו. לפי הסכם בין העיריה לבין הקהילה. האתר מכונה : Parco del Cardeto . במבנה סמוך רוכז מידע על היהודים הקבורים בו וכן ציורים המתארים את הפארק. מתקיימים בו אירועי תרבות.

משפחת אנקונה[עריכה]

אנקונה וסביבותיה נתנו את שמן למשפחות יהודיות ולא-יהודיות. אלו הן משפחות אשר במקור מוצאן מאזור מארקה. לדוגמא, משפחת אנקונה : Ancona או D'ancona היא משפחה אשר העמידה דמויות מוכרות במדע ובמדיניות במאה ה-19 כמו. אחת הידועות היא אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona שחי בין השנים 1835-1914 בפיזה ובפירנצה. הוא היה חוקר ספרות איטלקית ועסקן מדיני. היה בין מקימי המפלגה הליברלית האיטלקית בשנת 1860. מונה לפרופ' לספרות איטלקית בפיזה והיה חבר באקדמיות איטלקיות שונות.

שמות המשפחה^[2] אשר מקורן מאזור מארקה הם: Ascoli, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, Cingoli, Corinaldi, Da Fano, D'Ancona, Della Pergola, D'Urbino, Fano, Jesi, Macerata, Mondolfo s Montebarocci, Montefiore s, Osimo, Pesaro, Pergola, Recanati, Senigaglia, Sinigallia, Tolentino, Urbino

שכיות החמדה[עריכה]

התמונות צולמו בבית הכנסת הנטוש בשנת 1999

• 

  התקרה מעל הבמה במרכז בית הכנסת

• 

  הכתר מעל ארון הקודש

• 

  עמודי ארון הקודש

• 

  דלתות ארון הקודש

• 

  זר ארון הקודש

• 

  דלתות ארן הקודש

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• אוצר ישראל ערך "אנקונא"
• אנקונא עיר עתיקה באיטליה, על שפת הים האדריאטי - דעת אנציקלופדיה יהודית
• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

קישורים חיצוניים[עריכה]

מיזם פסח- שיפור ויצירת ערכים הקשורים לחג הפסח.

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

תזאורוס לוגי - יצירת רשימה של מושגי רפואה וחינוך המקשרת בין לשון חז"ל לשפתנו.

התנגשות ערכים - שילוב ערכים מאנציקלופדיה תורנית מרוכזת לתוך ערכים קיימים.

תיקון ערכים - עבודה על ערכים מתוך ספרים חיצוניים כך שיתאימו לתבנית האתר.

קישור מקורות - יצירת קישורים למקורות. כל איזכור מקור יכול להפנות לתצוגה של אותו מקור. בשיתוף עם פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר אילן.

• הקהילה היהודית באנקונה, איטליה, בית התפוצות
• דר' יעקב הרוזן, דון יוסף נשיא בונה טבריה, "סיני" ל', תש"ב.

• אתר פארק בית הקברות
• ancona campo degli ebrei cardeto - סיור בבית הקברות היהודי העתיק
• Campo degli Ebrei - Ancona - תמונה ומיקום