יהדות אסטי
|
|
יהדות אוסטי מונה היום יהודים בודדים. יהודיה מסונפים פורמלית לקהילת יהודי טורינו, הדואגת לצרכים הדתיים של יהודי אסטי. ב"אסטי" הייתה קיימת קהילה יהודית עתיקה, כבר מ המאה ה-9 . החל מ המאה ה-17 יהודי הקהילה נחשבו בין אמידי העיר. היום נותר בעיר מבנה בית הכנסת, מ המאה ה-18 , הנפתח רק בעת קיום אירועים דתיים חד-פעמיים. באחד מחדרי בית הכנסת קיים מוזיאון ליהדות (Museo Ebraico) הפתוח לציבור בהודעה מראש.
ליהודי "אסטי", כמו ליהודי פוססנו(Fossano) וליהודי מונקוולו(Moncalvo) היה נוסח תפילה מיוחד, נוסח "אסטיג'יאנו" (Astigiano) או "Appam", שהם ראשי התיבות של הקהילות: אסטי, פוססנו ומונקוולו , המורכבת מבנוסח האיטלקי, האשכנזי והצרפתי העתיק.
תמונות מבית הכנסת[עריכה]
המקור: אתר יהדות טורינו - צילם:Foto Nicol Biddau
תולדות יהודי אסטי[עריכה]
מסמך ראשון המעיד על הימצאות יהודים בעיר הוא משנת 812 . אבל מניחים כי רוב יהודי "אסטי", כמו יהודי "פוססנו" ויהודי "מונוקוולו", הגיעו לעיר בסביבת שנת 1492 . המועד שבו היהודים גורשו מספרד, מהפרובנס בצרפת ומעמק הריין שבגרמניה. רוב יהודי העיר גרו ברובע "סאן סקונדו" (Rione San Secondo) ברחוב אלברטיני (via Aliberti). לקהילה היהודית היה בנוסף לנוסח תפילה המיוחד גם ניב יהודי פיימונטזי.
העדות הראשונה לקיום יהודים בעיר היא משנת 1601 . הבישוף מקומי התלונן על המבנה שהוקם לבית הכנסת, קרוב מדי לכנסייה שלו Santo S. Secondo e di S. Bernardino . מקודם היה מבנה קטן ששימש לבית הכנסת. בית כנסת זה , שהיה ממוקם במרכז השכונה היהודית, שימש לצרכי פולחן דתי אך גם עמד לשירות הציבור למטרות כלליות כמו ביצוע עיסקאות מסחריות או לביצוע פעולות חברתיות של עזרה הדדית. מבית כנסת זה נותרו פריטים מעץ מ המאה ה-16 ו המאה ה-17 . בתקופה שקדמה להקמת בית הכנסת, יהודי העיר נהגו להתפלל באחד החדרים במעון של משפחה, כפי שניתן ללמוד ממסמך משנת 1599 .
יהודי העיר עסקו במקצועות יהודיים טיפוסיים לעידן ימי הביניים: ייצור בגדים מפרוות וצביעת בדים. מקצועות אשר הורשו לעסוק בהם תושבים שנדחקו לשולי האוכלוסייה. עם זאת, היהודים נהנן מהעובדה כי בעיסוק בבגדי פרוות היה להם למעשה זיכיון בלעדי לייצר ולסחור בהן. יהודים גם עסקו במסחר בנכסי דלא ניידי ובבנקאות. עד לפני עשרות שנים היה באסטי בנק פעיל בשם " בנק לוי -מונטלצ'יני" (Banca Levi-Montalcini).
בשנת 1773 שליטי "בית סבויה" הקימו שכונה מיוחדת ליהודים. הם לא הורשו לגור מחוץ לתחומה. גבולותיה נקבעו בין הרחובות : Via Aliberti, Via Ottolenghi, היכן שהיום שוכן בית הכנסת מהמאה ה-18 והמוזיאון היהודי הקטן. בשנת 1791 הגיע הצבא הצרפתי לעיר. המשפחות היהודיות האמידות עברו להתגורר מחוצה לו. עם זאת הרובע המשיך להיות שכונה יהודית. מעריכים כי מספר המשפחות שגרו בגטו היה 38 ומספר התושבים - 136. הייתה נסיגה במצב היהודים עד 1848 אך אז הושלמה "אמנציפציה" וליהודות הושבו מלוא הזכויות. בעיר הוקם בית ספר יהודי ואפילו אטליז כשר נפתח בה. היהודים נטלו חלק בפעילות הציבורית וכך נבחר לסנטור "איזקו הרטום" (Isacco Artom), שהיה המזכיר של הנסיכות. יהודים מפורסמים נוספים היו ממשפחות: זכריה, אוטולנגי ולזרו הרטום. עדין ניתן בשלטים של הבתים שמות משפחה יהודיים כמו: De Benedetti, Clava, Treves, Levi-Montalcini
בשנת 1848 "נפלו" חומות ה"גטו" ועלה הצורך בשיפוץ מבנה בית כנסת. בעל מקצוע מקומי , "קרלו בנצי" (Carlo Benzi), אשר עסק בשיפוץ מבנים בעיר הוזמן לבצע את העובודות . המימון לכך התקבל מהמשפחות היהודיות: הרטום ואוטולנגי, משפחות יהודיות מוכרות עד עצם היום הזה. למטרת הרחבת מבנה בית הכנסת הקיים עד היום, הושג הפינוי של בתים אחדים, הצמודים למבנה בית הכנסת. כך ניתן היה לתחום חצר לבית הכנסת באזור החדש שהתפנה ממבנים ולבנות קומה נוספת לבית הכנסת עבורעזרת נשים.
בעת הכיבוש הגרמני, בשנת 1943, נלקחו מגטו 30 יהודים למחנות ההשמדה. רק 3 מהם חזרו. מאז מספרם פחת, בעיר נשארו בודדים והקהילה לא הוקמה מחדש.
סיור בגטו[עריכה]
תחום הגטו נקבע בין הרחובות : Via Aliberti, Via Ottolenghi, היכן שהיום שוכן בית הכנסת מהמאה ה-18 והמוזיאון היהודי הקטן
המחסור בשטח לבניה ברובע היהודי גרם לכך שלא יהיה בתחומו חצרות ובנינים יהיו קומות מרתף וקומות עליונות. אפשר להבחין בתופעה זו גם היום. מקרה מיוחד הוא הבית של משפחת הרטום, בסוף רחוב אליברטי (Via Aliberti). היות ומחלונות המבנה אפשר להשקיף על הככר המרכזית של העיר, הצטוו דיירי הבית להשאיר את החלונות סגורים ולשלם תשלום מיוחד כאשר ביקשו לפתוח אותם. בין שני החלונות צוייר ציור בעל אופי דתי נוצרי, כך שההולכים ברשות הרבים יוכלו להבחין בבית מגוריהם של היהודים.
מבנה בית הכנסת[עריכה]
בית הכנסת של "אסטי" אינו מגיע לפאר של בתי הכנסת בטורינו, אלסנדריה או קסלה מונפרטו (Casale Monferrato) שנוצנים לצופה הרגשה של סגנון מרשים מקורי. במבט הנוכחי, בית הכנסת נראה כבעל חזית פשוטה ב"סגנון נאו קלסי", עם מבנה של שער בעל ארבע עמודים ב"סגנון יוני" מעליהם משקוף ובו חרוטה הכתובת בעברית " קרוב ד', לכל-קוראיו" (לכול אשר יקראוהו באמת [1].) - ([[ספר תהילים]] קמ"ה, י"ח). ( ראה בצילום משמאל)
בכניסה יש פרוזדור, בצד שמאל, כניסה למקהלה ולבית הכנסת הקטן (Piccolo Tempio) ובו לוחות זכרון, בסוף הפרוזדור בצד ימין יש מדרגות העולות לעזרת הנשים. ממול יש מרחב מרובע, מחולק לשלושה מרכזים עם מושבים, אשר עליהם מודבקות פיסות מתכת, עליהם רשום שמו של המתפלל.[2] המתפללים הקבועים, בעלי המושבים, הם אלה הממנים את האחזקה של בית הכנסת. במרכז בית הכנסת מוצב שולחן במה, אשר עליו מניחים את ספר הקריאה בשעה שבאים לקרוא מתוכו בפני הציבור. בחזית ארון הקודש פרי עבודתה של האומנית Giuseppe Maria Bonzanigo שיוצר בשנת 1809 . (ראו צילום למעלה). ארון הקיר מורכב משמונה חלקים מפוסלים ומקושטים. בבית הכנסת ניתן למצוא את המימצאים הבאים:
- מנורת שבעת הקנים.
- ארון הקודש.
- תבליט השלחן עם לחם הפנים.
- במת נר התמיד.
- כיורים לנטילת ידים.
- תבליטי הפירות.
- כתובת האומרת :"זֶה-הַשַּׁעַר לַה'; צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ." - תהילים קי"ח, כ'
בפינה של בית הכנסת יש פרוכות לספר תורה, כמנהג הספרדים, עם רקמות מכסף משנת 1700
המוזיאון[עריכה]
בחדר, בו היה ממוקם בית כנסת קטן, לימי החורף, Tempietto, ניתן לבקר במוזיאון לחפצי יודאיקה המיועדים לשימוש טיקסי ולשימוש דתי . בין השאר ניתן למצאו במקום:
- חנוכיה - ובה שמונה קנים בתוספת קן לשמש.
- שופר - קרן שור שבו משמיעים תקיעות.
- נר תמיד מנורה יצוקה מכסף.
- תיבה מעץ - עליה נהגו לקרוא מספר התורה.
ביקורים במוזיאון יש לתאם מראש.
נוסח "אסטיג'יאנו" (astigiano) או "Appam"[עריכה]
ראשי התיבות Appam מורכבות מראשי התיבות של הערים בהם היו הקהילות: Asti, Fossano ( בעברית הf נשמעת כמו p ו Moncalvo. נוסח התפילה מבוסס על שלושה נוסחי תפילה מקובלים בקהילות ישראל: האיטלקי - פיימונטזה, הגרמני - אשכנזי והצרפתי עתיק, שמקורו ביהודים שהגיעו מצרפת בשנת 1394 למחוז פיימונטה.
שינוי הנוסח באים לידי ביטוי בתפילות הבאות : הסליחות, הקינות, הקרובות ( המשולבות בתפילת העמידה), סדר העבודה של יום הכיפור ושאר תפילות יום הכיפורים.
ניגוני הנוסח הוקלטו על ידי לאו לוי בעזרת המכון למוזיקה האיטלקי "סנטה צ'צ'יליה" מרומא בשנת 1955. האוסף של לאו לוי, מצוי היום בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, בירושלים.
בית הקברות היהודי[עריכה]
בית קברות יהודי קטן מצוי ביציאה מהעיר.
לקריאה נוספת[עריכה]
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
( באיטלקית)
- In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
- Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986
- G.Artom, I giorni del mondo , Milano 1981
- P.DeBenedetti , Gli ebrei di Asti e il loro rito, Il Platano a.II, n.4, Asti 1977
- S.G. Incisa , Asti nelle sue chiese ed iscrizioni, Asti 1974 ]]
- G. Monaca, la storia di Asti, quasi una controstoria, Asti 1983
- S.Taricco, La Sinagoga di Asti, Il Platano , a II, Asti1977
- M.L.Gribaldi, P.Villani, Il ghetto ,la Sinagoga, viaggio attraverso la cultura ebraica di Asti,Torino 1992
- M.L.Gribaldi , Asti: Guida alla sinagoga, al museo e al cimitero
- Elena Rossi Artom: "GLI ARTOM - Storia di una famiglia della Comunità ebraica di Asti attraverso le sue generazioni (XVI-XX secolo)", Zamorani editore, 1996
.