יהדות פנמה
|
|
יהדות פנמה נחשבת היום לאחד הריכוזים של היהודים יוצאי סוריה: "חלבים", ויהודי דמשק נקראים "שאמים". הקהילות החלביות מאופיינות בחיי המשפחה שלהם, בנוסף למנהגים, ניגונים ומאכלים מיוחדים,הם רואות במשפחה את תבנית הכל, ושומרות בנאמנות ואף בקנאות על מקומה של המשפחה ואיחודה כדרך לשמירה על יהדותם, וכשמירה על הצעירים מפני פיתויי ההתבוללות. מסיבה זו כמעט ואין התבוללות בקרב בני הקהילה.
כיום חיים בפנמה כ-10.000 יהודים, רובם יוצאי סוריה (בעיקר יוצאי חלב), מיעוטם אשכנזים, וכ-1,000 ישראלים שהגיעו לפנמה במשך השנים. 9,00
על הקהילה[עריכה]
היהודים הראשונים שהגיעו לפנמה היו אנוסים מספרד ומפורטוגל, אשר המשיכו לשמור על דתם בסתר. עם סיום השלטון של ספרד, יהודים ספרדיים הגיעו למקום מג'מייקה ויהודים אשכנזים הגיעו ממרכז אירופה. היות ולא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בפנמה, רבים מהם התבוללו.
במחצית המאה ה-19 הגיע גל של יהודים לפנמה. ובשנת 1876 הוקמה הקהילה "קול שארית" אשר הזדהתה עם ההיהדות הרפורמית. בשנת 1911 עם סיום בניית תעלת פנמה היה מספר היהודים בעיר 505. בשנת 1933 הגיעו יהודים מסוריה והקימו את קהילת "שבת אחים". למרות גלי ההגירה הרי מספר היהודים היה בשנת 1936 רק 600. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הגיע גל מהגרים נוסף והוקם בית כנסת אשכנזי "בית אל".
היהודים מאורגנים ב:Consejo Central Comunitario Hebreo de Panama. רוב היהודים גרים בפנמה סיטי אך מספר מועט מהן גם ב קולון, דוד והאזור לשעבר של ארצות הברית בתחום תעלת פנמה.
[עריכה] קהילת שבת אחים קהילת "שבת אחים", הגדולה מביו הקהילות, בנתה בעיר את התשתית היהודית, הדתית והחינוכית בכדי לשמור על הקיום היהודי. הרב לוי אמר לאליהו בירנבוים בעת ביקורו בפנמה בשנת 2007 : "כל מה שיש בארץ ישראל יהיה בפנמה, חוץ מהכותל המערבי". לקהילה יש שני בתי כנסת ושלישי בבנייה, 5 מסעדות כשרות, סופרמרקט ענק למוצרים כשרים, מקוואות, שלושה בתי ספר יהודיים, ישיבה, כולל ומדרשה לבנות.
בית הספר הגדול על שם אלברט אינשטיין מונה כאלף תלמידים. לצידו פועל בית ספר אקדמיה עברית עם גישה דתית-חרדית המונה כחמש מאות תלמידים, וכן בית ספר שלישי, על שם יצחק רבין, המשויך לקהילה הרפורמית בעיר.
פועלים בקהילה ארגוני ויצ"ו ובני ברית ואחרים העוסקים בפעילות חברתית וספורטיבית.
הרב ציון לוי[עריכה]
הרב לוי היה בין התלמידים "העילויים" של ישיבת פורת יוסף בירושלים ולמד במחזור עם הרבנים בן ציון אבא שאול, חיים דוד הלוי ועובדיה יוסף. הרב לוי לא יצא מארץ ישראל מארץ רק לאחר שבית הדין בירושלים פסק.
למרות דרכו ההלכתית ואולי דווקא בגללה, הרב לוי נוהג לומר: "לא תמיד צריך ללכת עם הראש בקיר. אם אין הקהילה ערוכה ומוכנה לחלב ישראל, לא צריך לסבך את החיים, ומה תועלת בחזרת הש"ץ בתפילה אם תגרום שלא יבואו להניח תפילין ולהתפלל במניין לפני היציאה לעבודה? מה תועיל טבילת גברים אם תגרום שנשים לא ייכנסו למקווה?". הרב ציון לוי, פוסק הלכה בהתאם לצורכי הציבור וקצב התקדמותו.
הרב גיבש עקרונות לקיום הקהילה:
- לא להתערב בחיים הפרטיים של אנשי הקהילה.
- לבנות תשתית של חינוך הדור הצעיר אשר תשפיע בעתיד על דרכו של כל יהודי בקהילה.
- לא לכרוך את כל תרי"ג מצוות בחבילה אחת.
- לא לקבל שכר עבור השירותים שהרב נותן.
הרב אליהו בירנבוים מביא סיפור יוצא דופן, אך במידה אופייני מאוד, הוא פרשת החמצת החתונה. באחד הימים נודע לרב כי בחור יהודי מבני קהילתו עומד להתחתן עם בחורה גויה. לאחר שהמאמצים לשכנע את הבחור לעזוב את הבחורה לא צלחו, החליט הרב לעשות מעשה. הוא הזמין את הבחור לבית הכנסת ב"שבת חתן" ערב החתונה. החתן הופתע לגלות את "פתיחותו" של הרב המזמין אותו לבוא לבית הכנסת ולעלות לתורה בבוקר יום שבת, כאשר בצהריים הוא עומד להתחתן בכנסייה עם גויה. החתן בא לבית הכנסת, עלה לתורה, בירך והתברך, לאחר התפילה עדיין נותר זמן עד החתונה, והרב ציון לוי הזמין את הבחור למשרדו בכדי "לתת לו מספר עצות אישיות לפני החתונה". הבחור נכנס למשרדו של הרב ציון לוי, ולאחר מספר דקות הרב לוי יצא מחדרו לשירותים ונעל את הבחור בתוך המשרד. כעבור כמה שעות, כאשר כבר עברה השעה המיועדת לחתונה, הרב ציון לוי שב ופתח את דלת משרדו ונתן לבחור לצאת. החתן המבוהל רץ כל עוד נשמתו בו לכנסייה לפגוש את בחירת ליבו. אולם כאשר הגיע רק הכלה עמדה בפתח ביחד עם בני משפחתה שקיבלו את החתן בקללות וגידופים. לשמחת הרב ובני הקהילה "התרגיל" הצליח, והבחור היהודי נשוי כיום לאישה יהודייה.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב אליהו בירנבוים, רועה נאמן - מקור ראשון, 23 מרץ 2007