יהודי בחריין
|
|
יהודי בחריין היו באי בחריין כבר במאה ה-7. הנוסע היהודי, רבי בנימין מטודלה שביקר באזור במאה ה-12 הזכיר את קיומם של שתי קהילות יהודיות לחופי ערב הסעודית - כאשר אחת מהן ליד בחריין. במאה ה-19 הגיעו לאי יהודים מהארצות השנות ומספרם נאמד ב-1,500. מאז 1932, מועד גילוי הנפט חל שינוי ביחס ליהודים והיום רק יהודים בודדים מצויים באי.
המידע הראשוני[עריכה]
על קיומם של יהודים באי ניתן ללמוד מכתובת במוזיאון הלאומי, שבה נאמר: "בשנה השביעית להג'רה (שנת 629), שלח הנביא מוחמד מכתב ...אל שליט בחריין להשליט את האיסלם במדינתו". באי היו מספר נוצרים ויהודים שבחרו לשמור על אמונתם.
רבי בנימין מטודלה עבר ליד האי בחריין (ראו מפת המסעות) . בספרו הוא מתאר שני מקומות:
- קיש - אי שבה באר אחת. התושבים חיים על מי גשמים. הם אינם מעבדים את האדמה. עיסוקם הוא במסחר של מוצרים המיובאים מסביבתם הקרובה: בדי משי, פשתן סגול, כותנה, קנבוס, צמר מעובד, חיטה, שעורה, דוחן, שיפון, ומיני מזון נוספים. מהודו מיובאות כמויות גדולות של תבלינים. בקיש 500 יהודים.
- אל -קטיפה - בה הוא מצא קהילה גדולה של 5,000 יהודים. תושבי המקום עוסקים בשליית פנינים, אשר בבעלות המלך ופקיד יהודי ממונה על כך .[1]
העת החדשה[עריכה]
במאה ה-19, בטרם גילוי הנפט היה האי למרכז מסחרי. משפחות של סוחרים יהודים הגיעו אליה מאירן, הודו ועירק. אחד מהרחובות באי, "דרך אל-מוטאנאבי", כונה בין השנים 1930-1940 בתור "רחוב היהודים" והחנויות בו היו סגורות בשבת. בית-הכנסת באי הוקם בשנת 1930. מספר היהודים נאמד אז ב-1,500 נפש. בשנת 1932, לאחר גילוי הנפט, הקידמה הגיע לאי ויחד עימה גברו הרגשות האנטי-בריטיים - מושלי המדינה והאני-יהודיים. בתי היהודים נהרסו, בית הכנסת חולל וספרי התורה נגנבו [2]. בשנת 1947 ברח חלק ניכר מהקהילה. בשנות ה-60המוקדמות נותרו בה בין 200 ל-300 יהודים. אחרי מלחמת ששת הימים בחרו רובם לצאת מהמדינה. הבודדים שנותרו חיים בנוחיות יחסית, אם כי ללא חינוך יהודי וללא אפשרות לשמירת מסורת.
מבנה בית הכנסת הוא באחד הרחובות המרכזיים בעיר, אך לא היה בשימוש בעשורים האחרונים. דר' ארי גרינספן ודר' ארי זיבוטפסקי ביקרו בבחרין ומצאו כי היום בנין בית הכנסת שומם ועזוב ללא כל פעילות יהודית בתוכו. בית הקברות מצוי בעיר מאנאמה, ליד בית הקברות הנוצרי. על הקברים אין מצבות, כנהוג בארצות האיסלם ולכן לא ניתן לקבוע מאימתי קיים בית הקברות. האחראי לבית הקברות עזב את האי בשנת 1970 ומאז כמעט אינו בשימוש (הקבורה האחרונה משנת 2001). בדרך כלל היום הקבורה נעשית מחוץ לעיר.
השלטון מגלה פתיחות ליהודים. יש להם מקום שמור בפרלמנט. לדברי יהודיה מקומית, השגרירה בוושינגטון לארצות-הברית ולקנדה היא הודה עזר נונו (Huda Azar Nunu) בת ליהודי יוצאי עירק, עזרא אברהם נונו.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דר' ארי גרינספן ודר' ארי זיבוטפסקי, יהודי בחרין - פורסם במקור ראשון כ"א תשרי תש"ע