יהודי סן ניקנדרו
|
|
יהודי סן ניקנדרו מוצאם מקבוצת איכרים, בני הדת הנוצרית, איטלקיים מכפר סן ניקנדרו (San Nicandro Garganico ) שבפרובינציה פוגה במחוז פוליה בדרום איטליה, אשר למדו יהדות ממנהיגם דונאטו מנדוצ'יו (Donato Manduzio) (1885-1948). לימודי היהדות שלהם התבססו על תנ"ך, אשר הגיע לידי דונאטו מנדוצ'יו , לאחר שבהיותו פצוע מלחמה ונכה ברגליו החליט ללמוד קרוא וכתוב. בעקבות התגלות שהייתה לו, החל ללמוד את התנ"ך והשפיע את חלק מבני כפרו לנהוד כיהודים ובהמשך להתגייר. יומן בן 400 עמודים באיטלקית מספר את סיפורה של יהדות זו.
בתום מלחמת העולם השנייה, הקבוצה התגלתה על ידי יחידת תובלה מארץ ישראל אשר חייליה היו בדרכם לחזית נגד הגרמנים בצפון איטליה. בשנת 1946 הרבנות ברומא גיירה 74 מחברי הקבוצה. כאשר פרצה מלחמת העצמאות, בשנת 1948, חמישה מצעירי הקבוצה עולים ארצה ונוטלים חלק בקרבות. מפקדיהם מתפלאים על כך שהם שומרי מצוות. בשנת 1953 עלו ארצה שאר העולים, סך הכל 16 משפחות. הקבוצה התיישבה במושבים עלמה וכרם בן זמרה, מושב של יוצאי לוב, אשר גם הם דוברי איטלקית. אחת המשפחות מתיישבת הירושלים. רוב הקבוצה עבר לביריה וחלקה האחר מתפזר בארץ. היום המשפחות נמצאות ב: עכו, אשקלון ובמושב גיאה.
הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל המכשיר מחנכים ורבנים לקהילות יהודיות ברחבי העולם, ביקר ביוני 2007 בעיירה האיטלקית וחלק את רשמיו בעיתון מקור ראשון. הוא גילה כי בעיירה קיים ריכוז של כ-40 נשים הממשיכות לשמור על היהדות, שומרות שבת, מקיימות תפילות בציבור, תוך שירה בציבור, בשבתות ובמועדי ישראל, בשפה העברית ובשפה האיטלקית ורואות את עצמן יהודיות. זאת, למרות שבעליהם ממשיכים להיות נוצרים ובניהם אינם נימולים.
דונאטו מנדוצ'יו[עריכה]
פנחס לפיד , איש פלוגות ההובלה בתבא הבריטי, כתב את סיפורם של הגֵרים מסן ניקנדרו בספרו "הנביא מסן ניקנדרו". "הנביא" דונאטו מנדוצ'יו היה בן איכרים שלא ביקר בבית ספר. בטקס הבגרות שנערך לו בכנסיה המקומית הוא סירב לנשק את ידו של כומר הכפר. לאחר סדרה של תעלולים נוספים, אביו כלא אותו באורוה. במלחמת העולם הראשונה מנדוצ'יו התגייס לצבא, נפצע, אושפז בבית חולים צבאי בפיזה ונשאר משותק ברגליו. במיטה לידו שכב פצוע, אשר לימד אותו קרוא וכתוב, וכך החל לקרוא ספרים. הוא חזר לכפר, חי על כספי הקיצבה הצבאית ועל חשבון חותנו ורכש ידע בספרות האיטלקית. צעירי הכפר הגיעו אליו, היו מודעים לכישרונו הסיפורי והאזינו לדבריו בקשב רב. כך הפך להיות פופולרי ביניהם.
לפי סיפורו של לפיד, בשנת 1930, מנדוצ'יו חלם שהוא בשדה ואדם זקן מצוה אותו: "שא נא את הנר (שהחזיק בידו ונדלק ללא גפרור) ברַמָה והפץ את אוֹרי". וכך הוא החל ללמוד את התנ"ך, את הברית הישנה. הוא הגיע למסקנה כי היהדות היא הדת האמיתית, החל לשמור שבת ובהדרגה מצוות נוספות. עשרות מאנשי הכפר הצטרפו אליו והחליטו על חידוש קיומו של העם היהודי, אשר סברו כי עבר מן העולם. מבקר שהזדמן לכפר סיפר להם כי יש יהודים בעולם. הם יצרו קשר עם הרב הראשי של יהדות רומא, אנג'לו סקרדוטי (Angelo Sacerdoti), ששלח להם אחרי הפצרות רבות, חבילת ספרי קודש.
חוקי הגזע נגד יהודי איטליה (אוקטובר 1938) לא חלו עליהם. הקבוצה נחשבה ע"י השלטונות כבני ה"גזע ארי" ולכן לא הוטלו עליהם ההגבלות שחלו על יהדות איטליה. כאשר הגרמנים נכנסו לכפר, נמסר להם שיש בו יהודים, בתכסיס מתוחכם אנשי הכפר הצליחו להגן על חברי הקבוצה.[1]
כאשר הגיעה מלחמת העולם השנייה לשלביה הסופיים, הם מגלים כי בכביש הראשי העובר ליד עירם, נוסעים רכבים של חיילים כאשר סמל מגן דוד על המכוניות שלהם ועל שרוולי החיילים. הם מסיבים את תשומת לבם של החיילים ופנחס לפיד, הנהג מיחידת התובלה, יוצר עימם היכרות. בסופה, נוצר קשר עם הרבנות ברומא, השולחת רבנים ללמד אותם יהדות ובסופו של דבר מגיירת אותם - קבוצה של 74 איש. בינתיים, דונאטו מנדוצי הולך לעולמו . על המצבה שלו, המעוטרת בשני מגיני דוד נחרט:
"דונאטו...חי כעובד אלילים עד 1930. אבל...בהתגלות אלוקית, נקרא על ידי האל בשם לוי... והוא הפיץ בסלע חשוך זה איחוד ה' ומנוחת השבת.." (מקור= יפה גולדשטיין, מוסף השבוע - "הצופה" פסח תש"ם)
העלייה לארץ[עריכה]
ראשון העולים ארצה היה אברהם צ'רונה. הוא עלה במסגרת העלייה הבלתי-חוקית בשנת 1947, הועבר לקפריסין, עלה ארצה והתיישב בעכו. כאשר פרצה מלחמת העצמאות חמישה מצעירי הקבוצה עלו לארץ ישראל ונטלו חלק בקרבות. מפקדיהם התפלאו על כך שהם שומרי מצוות. לאחר מאמצים רבים, בשנת 1953 עלתה לארץ ישראל קבוצת עולים, שמנתה 16 משפחות, והתיישבה במושבים עלמה וכרם בן זמרה, מושבים של יוצאי לוב, אשר גם הם דוברי איטלקית. לאחר מכן, 7 משפחות עברו לביריה והשאר התפזרו ברחבי הארץ. רק אחד מן העולים חזר לאיטליה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
יומן בן 400 עמודים באיטלקית מספר את סיפורה של יהדות זו.
היום בסן ניקדרו[עריכה]
במרכז העיירה, עיצב תושב העיר, קבלן במקצועו, על רצפת הכיכר המרכזית, מגן דוד באמצעות לבנים מעוטרות , בתור הבעת הערכה ליהודי סן ניקנדרו, אשר עלו לארץ ישראל.
הרב אליהו בירנבוים מספר כי בעיירה בית כנסת, קטן אך מטופח, ברחוב מרכזי של הכפר. מתפללים בו 30 איש בליל שבת ו-40 ביום השבת, אשר מתוכם 37 נשים. כנראה, לא היה לנשים אלה קשר עם המשפחות שעלו לישראל בשנת 1953. למעשה מתקיים מנין נשים בהנהגת קונסטנטינה. התפילה כוללת מנגינות, קטעי שירה אשר נוספו לתפילה על ידי מנהיגה המנוח, לוי מנדוצי. תפילת השחרית אורכת ארבע שעות, חלק מהתפילה הייתה בעברית וחלק באיטלקית. שבע נשים עלו לתורה, קראו בספר התורה ואפילו דרשו בה. למעשה התפילה בשבת בבית הכנסת הוא מרכז חייהם של יהודי סן ניקנדרו. הנשים עורכות סדר פסח משותף, משתדלות לאכול בשר כשר (מרומא), מפרידות בין בשר וחלב, מכינות חלות ומדליקות נירות שבת.
בשלב זה אין בדעתן להתגייר, אם כי יהיו שמחות לעשות כן. הן חשות כיהודיות לכל דבר, נולדו ליהדות וקבלו את היהדות מהוריהן. בעליהן של הנשים נשארו קתוליים. הם סובלנים כלפי הנשים. למען "שלום בית" הילדים לא עוברים ברית מילה או טבילה. בדרך כלל, הבנים הולכים בעקבות האבות והבנות בעקבות האמאות כך, מסכם העיתונאי, נוצרה תופעה של "דת יהודית לנשים".
מדוע נמשכו ליהדות[עריכה]
בכנס שנערך במוזיאון יהודי איטליה באוקטובר שנת תש"מ[2], דר' יצחק מינרבי, מיוצאי איטליה, הביע דעה , כי העובדה שכל דרום איטליה הייתה משופעת בקהילות יהודיות חשובות, מימי האימפריה הרומית עד לכיבוש הספרדי, גורם שיהיה משהו בתת-המודע המקומי הקולקטיבי, המזכיר לתושבים המקומיים את היהודים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- יהודה בלו, הנביא מסן ניקנדרו והיהודים החדשים, אימגו
לקריאה נוספת[עריכה]
- פנחס לפיד, הנביא מסן ניקנדרו, ראובן מס, 1952.
- הרב אליהו בירנבוים, מנדוצ'יו אב המון גויים, מהסדרה: יהודי עולמי - מקור ראשון, מוסף ל"שבת" , 29 יוני 2007.
- יפה גולדשטיין, על יהודי סן ניקנדרו, מוסף השבוע - "הצופה", פסח תש"ם
- נועה אוברמן לבית הרטום מקבוצת יבנה, הגרים מסן ניקנדרו, 1984 (לא פורסם) מצוטט מצוטט באתר הקיבוץ הדתי ברשימת : עבודות שנתיות של בתי הספר