יסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק
|
מידת הסבלנות הנדרשת מן הדיין או מן העומד בראש הציבור היא: "כאשר ישא האומן את היונק".
מה תעשה אם אשר התינוק שהיא נושאת בזרועותיה מנטף את עצמו ובגדיו ואת בגדי אמו? האם תשליך את התינוק בכעס וברוגז על מעשהו המכוער? האם תגעל מן המראה והריח ותעזוב אותו לנפשו? אין ספק שלא כך תנהג האם. אדרבא, בסבלנות ובמתינות מתוך רוך ואהבה היא תסיר את בגדיו הצואים מעליו, תרחץ אותו למשעי ותלביש אותו בבגדים נקיים, ורק אז תתפנה לדאוג לנקיונה. היא גם תחזור לקחת את הילד על זרועותיה, ושוב כתמיד תרעיף עליו אהבה, תחבקהו ותנשק אותו והיחס ביניהם ימשיך להיות טוב ונעים כאילו לא קרה דבר. זהו פישרה של מידת הסבלנות הנדרשת מן הדין או מן העומד בראש הציבור - "כאשר ישא האומן את היונק".
איש צבור המתמנה לתפקיד כל שהוא בהנהגת הציבור, חייב לדעת מראש כי ההטרדה על ידי אנשים שונים ומשונים עתידה להיות לחם חוקו. צבור הוא גוף המורכב מגוונים שונים (רמז לדבר: "צבור" הוא ראשי תיבות של צדיקים, בינונים ורשעים) והקשר עמהם עלול להביא את איש הצבור לאובדן סבלנותו, לכעס, צער וכדומה.
לפיכך נדרש מן הפרנס להתייחס אל הבאים אליו באותו יחס שבין אם לבנה. גם אם התנהגות הצבור לא תהיה כשורה, אל לו למנהיג להשליכם מעל פניו. אלא אדרבא, יקרבם, ישמע דבריהם ויפייסם בדברים רכים מתוך נחת ואהבה.