ישיבת תושיה
|
|
מתוך הויקיפדיה העברית: ישיבת תושיה (מוכרת יותר בכינויה ישיבת תפרח) היא ישיבה גדולה חרדית-ליטאית השוכנת במושב תפרח. ראשי הישיבה הם הרב יעקב יצחק פרידמן והרב אביעזר פילץ.
היסטוריה[עריכה]
הישיבה נוסדה בשנת ה'תשכ"ו על ידי הרב יעקב פרידמן והרב נחום לסמן במושב כפר מימון-תושיה. בעקבות חילוקי דעות עם תושבי המקום בעניין אמירת קריאת ההלל ביום העצמאות ועוד, עקרה הישיבה שנתיים אחר כך למשכנה הנוכחי. השם "תושיה" נותר גם לאחר המעבר.
הישיבה נפתחה לאחר שישיבת "תפארת נתניה" נסגרה ותלמידיה ברובם פנו לישיבת תפארת ציון. הרב פרידמן החליט לפתוח ישיבה בקו של תפארת נתניה, עבור בוגרי ישיבות תיכוניות וחוזרים בתשובה. הישיבה הייתה רשומה בוועד הישיבות כישיבת בת של ישיבת מרכז הרב שבה למד הרב פרידמן. בישיבה היו עשרות בודדות של בחורים, ללא סדרים ושיעורים מסודרים. פנו אליה גם בחורים שלא הסתדרו במקום לימודיהם הקודם. הר"מים היו הרב ברוך הקשר והרב דן סגל, ששימש גם כמשגיח. לפעמים היו מגיעים לשבות בישיבה הרב משה שפירא והרב צבי פרידמן (שהיה ראש ישיבת תפארת נתניה).
בשנת תשל"ג צורף לצוות הרב אביעזר פילץ כמשיב. תקופה קצרה לאחר מכן החליטו הר"מים לבסס את הישיבה ופתחו שיעור א' מסודר, כשהרב פילץ מסר בו שיעורים. בהמשך הפך הרב פילץ לראש הישיבה הדומיננטי. הרב פילץ שינה את אופייה של הישיבה והחלו ללמוד בה יותר צעירים ליטאיים. נכון ל-2016 לומדים בה כ-900 בחורים.
מאפיינים[עריכה]
הישיבה מתאפיינת בהתמדה, הקפדה בענייני הלכה וצניעות ובאווירה של הסתפקות במועט.
בשנים הראשונות לקיומה לא כיהן בישיבה משגיח, והיא הייתה בנויה בעיקר על משטר עצמי, עם כללי התנהגות המיושמים בעזרת האווירה החברתית במקום. בתקופה זו, נהג הרב דן סגל, למסור בישיבה שיחה מדי שבועיים, בימי שהותו בארץ. בהמשך מונה הרב דניאל ארנפרוינד, חתנו של הרב דב יפה, למשגיח בישיבה. בסעודה שלישית מועברת שיחה על ידי ראש הישיבה או אחד הר"מים.
לפי כללי הישיבה אין לקיים חתונות אלא בימי שני וחמישי, וכן לא בתחילת "זמן" ולא בסופו. תלמידים צעירים אינם מורשים לנסוע לחתונות, אלא אם יש להם קשר מיוחד עם החתן (כגון חברותא או שהם חברים לחדר). שמיעת מוזיקה אסורה כמעט באופן מוחלט.
דרך הלימוד של הישיבה היא עיונית במיוחד. הספק הלימוד בישיבה בסדרי העיון מועט במיוחד והוא נע סביב דף גמרא אחד לחודש, בסדרי הצהרים והערב גם הם אופי הלימוד מתון ויסודי במיוחד.
מבנה חדרי הפנימייה עשוי באופן שדלתות החדרים לא יהיו מכוונות זו מול זו, כדי למנוע בילוי קבוצות בחורים בסמוך לחדרי הפנימייה.
את שיבוץ תלמידי הישיבה בחדרי הפנימייה קובעים המשגיח וראש הישיבה, תוך הקפדה שבחדר יהיו תלמידים משיעורים מגוונים.
הישיבה מתאפיינת בהתרחקות מחדשנות. לפי כללי התנהגות שקובע הרב פילץ[1].
רבני הישיבה[עריכה]
- הרב אביעזר פילץ (ראש הישיבה) - ר"מ שיעור ג' ומעלה. מוסר שיעור כללי בימי ראשון, ושני שיעורים לקיבוץ במהלך השבוע.
- הרב יעקב יצחק פרידמן (ראש הישיבה) - מוסר שיעור כללי ביום חמישי, וועד מדי יום שישי ושיחה בליל שבת.
- הרב מנחם בן מנחם (גיסו של הרב פילץ) - ר"מ שיעור ב'. עד שנת תשע"ג כיהן לצידו הרב יצחק זיסמן.
- הרב יעקב שיינברג, הרב אברהם לנדא, הרב מתתיהו שווימר והרב ברוך לוין - ר"מים שיעור א'.
- הרב חיים קמיל היה מוסר שיעור כללי פעם בשבועיים לסירוגין עם הרב אביעזר פילץ עד לפטירתו בט"ו באדר ב' תשס"ה.
רוב רבני הישיבה אינם מתגוררים ביישוב, אך שוהים בישיבה במשך השבוע ולנים בחדרים שהישיבה העמידה לרשותם.
בוגרים בולטים מהישיבה גדולה[עריכה]
- ר' אברהם סטוארט, ראש ישיבת רינה של תורה בכרמיאל.
- ר' אליעזר יהודה פינקל (הנין) (ב"ר נתן צבי פינקל) ירושלים.
- ר' יעקב שיינברג, ר"מ בישיבה בתפרח.
- ר' יעקב חיים סופר (הנין) ירושלים, מראשי ישיבת כף החיים, מחבר ספר, כרם יעקב, ועוד הרבה ספרים.
- ר' דניאל ארנפרוינד, משגיח בישיבה בתפרח.
- ר' בנימין יצחק (בני) רבינוביץ' עיתונאי ולבלר בעיתון יתד נאמן.
- ר' שלמה רוזנר ירושלים, מראשי ישיבת כף החיים, מחבר הספר, נדבות פי (על התהלים), ועוד הרבה ספרים.