כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה

מי שבא דבר עבירה לידו ויצרו תקפו לחטוא והוא התגבר עליו וכבש את יצרו, נותנים לו שכר כעושה מצוה.

בספר "שערי תשובה" (שער ג, ט), מפרש רבנו יונה, מדוע היושב ולא עבר עבירה נידון כעושה מצוה, לפי שבשעה שהאדם מתגבר, כובש את יצרו ונמנע מלעבור את העבירה - הוא מקיים מצות עשה של "את ה' אלקיך תירא". כבישת התאווה וההתגברות על היצר שלא לחטוא היא מעיקרי מצות היראה.