ברכות הנהנין
|
|
ברכות הנהנין הן ברכות שמברכים על הנאות הגוף (הסוגיות בברכות פרק ו). כגון על מאכלים, משקאות וריחות.
מקור וטעם[עריכה]
שני פסוקים בספר תהלים עומדים, לכאורה, בסתירה זה לעומת זה. בפרק כ"ד נאמר: "לה' הארץ ומלואה", ואילו בפרק קט"ז נאמר: "והארץ נתן לבני אדם". כאן - הארץ לה', וכאן - לבני אדם, הכיצד? כאן - קודם ברכה, כאן - לאחר ברכה. קודם ברכה - "לה' הארץ ומלואה", ולאחריה - "והארץ נתן לבני אדם". מובא בחז"ל: אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל, כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר: "לה' הארץ ומלואה". ועוד אמרו: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל. מכאן החיוב שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.
ויש שלמדו חיוב ברכות הנהנין מן הכתוב: "קודש הילולים לה'" - "מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם", כלומר כשיאכל אדם את פירות העץ בשנה הרביעית, שאז הם מותרים באכילה, יאכלם בשני "הלולים" לפניהם ולאחריהם. "מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעם כלום קודם שיברך".
ויש שלמדו את חיוב הברכה לפני המזון בקל וחומר מברכת המזון שלאחר המזון (שחיובה הוא מן התורה, כמו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת"): "כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן".
מקורה של ברכת המזון מדאורייתא, ולרשב"א גם ברכת מעין שלוש היא מדאורייתא. אך שאר ברכות הנהנין הן מדרבנן. והפני יהושע חידש שיש צד לומר שכל ברכות הנהנין הן מדאורייתא, שהרי הגמרא אמרה שזו סברא שאסור להנות מהעולם בלא ברכה, וסברא היא דאורייתא (בכל זה דן הפני יהושע ברכות לה. ד"ה בגמרא אלא סברא).
בטעמה של ברכת הנהנין יש לחקור האם היא משום שמצווה להודות לפני שנהנה מהעולם הזה (מצווה), או שמטרתה להתיר את איסור מעילה (מתיר) (חקירות במסכת ברכות לו).
בהנאת האכילה שעליה מברכים - חקרו האם צריך את הנאת לשונו, או את הנאת מעיו, או את שתיהן יחד (חקירות במסכת ברכות יז).
סברא למה לי קרא[עריכה]
כמובא לעיל, הגמרא ברכות לה א לומדת את חיוב ברכות הנהנין מסברא "סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". מאידך ממקומות רבים בש"ס משמע שלסברא יש כוח של דין דאורייתא, כדברי הגמרא "סברא למה לי קרא", אז מדוע אין חיוב ברכות הנהנין מדאורייתא[1]?
- הצל"ח תירץ שעל אף שאנו אומרים "סברא למה לי קרא", אין הכוונה הסברא יכולה לחדש מצווה חדשה אלא רק לחדש דין מן הדינים. לדבריו, אם אכן היה ניתן לחדש מצווה מדאורייתא על ידי סברא, הרי שהרבה מצוות שהסברא אומרת לקיימן לא היו צריכות להיכתב בתורה, וכן מצוות דרבנן רבות שיש בהן הגיון. כראיה לדבריו, ניתן לראות שאנו מוצאים את הלימוד מסברא רק בדינים כלליים כמו "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" או "המוציא מחבירו עליו הראיה", ולא במצוות פרטיות כמו כאן.
- המאירי הסביר שהלימוד מסברא הוא רק בגדר אסמכתא, וממילא אף אם נאמר שניתן ללמוד מצוות מסברא- כאן הלימוד רק אסמכתא. לפי הסבר זה אין כל קושי, כמו שבמקרים נוספים לומדים דיני דרבנן מפסוקים ואנו אומרים שמדובר רק באסמכתא- גם כאן מדובר בתקנת חכמים שהסמיכו אותה על הפסוק.
הברכות השונות[עריכה]
על ההנאות מברכים ברכה לפני ההנאה - ברכה ראשונה, אפילו כאשר הכמות של ההנאה מועטת ביותר. על מאכלים ומשקים מברכים גם ברכה אחרונה - לאחר האכילה, כאשר אוכלים או שותים כפי השיעור שנקבע בהלכה.
נוסח הברכות משתנה בהתאם לסוגי ההנאות השונות:
ברכות ראשונות[עריכה]
מאכלים ומשקים:
- על היין מברכים: "בורא פרי הגפן".
- על פירות האילן - "בורא פרי העץ".
- על פירות הארץ - "בורא פרי האדמה".
- על מאכלים שאין גידולם מן הארץ - "שהכל נהיה בדברו".
ריחות:
- לפני שמריחים ריח טוב, מברכים את ברכת הריח: אם הריח בא מעשבים, מברכים: "בורא עשבי בשמים". אם הריח בא מעצים, מברכים: "בורא עצי בשמים". אם הריח בא מפרי, מברכים: "הנותן ריח טוב בפירות". אם הריח הטוב אינו בא מעצים, מעשבים או מפירות, מברכים: "בורא מיני בשמים".
האוכל דבר איסור אין מברך עליו. וחידש אבן האזל (ברכות א-יט) בדעת הרמב"ם שאינו מדין "בוצע בירך ניאץ ה'", אלא מפני שנחשב כאוכל שאינו ראוי לאכילה, שהאיסור לאוכלו מחשיבו כאינו ראוי.
קדימה בברכות[עריכה]
כאשר יש לברך על מספר מאכלים, קיימים דינים מפורטים על מה להקדים לברך ומה לאחר. דינים אלו נקראים: "דיני קדימה בברכות".
נציין את עיקרי הדינים: לפני אכילת מאכלים שברכותיהם שונות, יש לברך לפי סדר זה: "מזונות", "גפן", "עץ", "אדמה", "שהכל" (ראשי תיבות: "מג"ע א"ש"). כאשר אוכלים מספר מאכלים שברכתם שווה, כגון: שתי עוגות או שני פירות וכדומה: מברכים על השלם ופוטרים בברכה זו את שאינו שלם, מברכים על הגדול ופוטרים את הקטן, מברכים על מאכל חביב ופוטרים את שאינו חביב. פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, קודמים לשאר הפירות. סדר הקדימה, כאשר מונחים לפניו כמה סוגי פירות מהמינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל הוא: זיתים, תמרים, ענבים, תאנים ורימונים.
תנאי ברכת בורא מיני מזונות - יש לחקור האם חז"ל הגדירו אלו תנאים מחייבים בברכת בורא מיני מזונות (סיבה), או שתנאים אלה רק מוכיחים שקובעים עליה סעודה ולכן מברכים עליה בורא מיני מזונות (סימן) (וזאת הברכה בירור הלכה ג-2).
ראה גם[עריכה]
- ↑ יש להעיר שהפני יהושע אכן פוסק להלכה שברכות הנהנין הן מדאורייתא, אך רובם המוחלט של הפוסקים דחו את דעתו