ספק ברכות

הגדרה[עריכה]

בספק האם מחויב בברכה או לא, אינו מברך (משנה ברורה קסז-מט, רט-ט).

לדוגמא, אדם שמסופק אם כבר בירך המוציא - אינו חוזר ומברך (שו"ע או"ח קסז-ט).

מקור וטעם[עריכה]

טעמו משום שהחיוב לברך הוא רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא^[1] (משנה ברורה קסז-מט, רט-ט). ולכן בספק בברכת המזון, שהיא מדאורייתא - כן חוזר ומברך (שו"ע או"ח רט-ג).

לכתחילה אם אפשר עדיף שאדם אחר יוציאו ידי חובה (משנה ברורה קסז-מט).

פרטי הדין[עריכה]

ברכה שאינה צריכה - בספק ברכות עדיף לברך על מאכל אחר ולהיכנס לספק ברכה שאינה צריכה כדי להימנע מספק אינו מברך כשמחויב. ובטעם לזה חקרו האם הוא משום שהאיסור לא לברך (כשצריך) חמור יותר מאיסור ברכה שאינה צריכה, או שבזה אינה ברכה שאינה צריכה כלל, שהרי יש לו צורך בה, שמברך בשביל להוציא עצמו מספק (וזאת הברכה בירור הלכה כט ד"ה החקירה).

האם מותר להחמיר ולברך?[עריכה]

בברכות הנהנין יש דעה שצריך להחמיר ולברך (ר"י בתוס' ברכות יב., גליון הש"ס שם, פני יהושע שם). וכך למד בנשמת אדם ה, א, מדעת השאילתות, תוס' וחינוך.

בב"י או"ח סז. ובשו"ע רט, ג פסק שאסור לברך כיון שאולי יעבור בזה על איסור ברכה לבטלה.

לרמב"ם שסובר שאיסור ברכה לבטלה מהתורה, ברור מדוע אסור לברך בספק. אולם גם לדעת רוה"פ הסוברים שהאיסור מדברי חכמים, שב ואל תעשה עדיף. והוסיף בשעה"צ רט, כא, שלמרות שהאיסור מדרבנן, יש בו חומרה מיוחדת, שסמכוהו על איסור 'לא תשא', שהוא חמור כחייבי כריתות ומיתות ב"ד, ונאמרו עליו אזהרות ועונשים גדולים (שבועות לט, א).

וכשיש מחלוקת פוסקים, כיוון שמדובר במצווה מדברי חכמים, הלכה כמיקל, כפי שנתבאר בע"ז ז, א. וכ"כ רדב"ז (א, רכט). אמנם לכפתור ופרח (פ"ה), הואיל ויש סוברים שצריך לברך, הרוצה לסמוך עליהם רשאי. אולם רוב ככל הפוסקים סוברים שאסור לברך.

חוזק[עריכה]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[2].

כשיש ספק ספיקא לברך נחלקו האחרונים האם מברכים: הלחם משנה (ברכות ד-ו) כתב שמברכים, והמשנה ברורה (רטו-כ) פסק שאין לברך.

הערות שוליים[עריכה]