כסף קניין עבד עברי

הגדרה[עריכה]

האדון מקבל כסף תמורת עבד עברי (הסוגיא בקידושין יד:).

מקור וטעם[עריכה]

במקורו הביאה הגמרא (קידושין יד:) ארבעה מקורות - אחד לכל סוג עבד:

1. נמכר לעכו"ם - "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" מלמד שנקנה בכסף (ויקרא כה-נא).
2. אמה עבריה - "והפדה" (שמות כא-ח), שממנו נלמד דין גרעון כסף, ומוכח שנקנה בכסף, שאם לא כן ממה מגרע (רש"י שם ד"ה שמגרעת פדיונה).
3. מכרוהו בית דין - "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" (דברים טו-יב) - מקיש עברי לעבריה (שנלמד מאמה עבריה בהיקש).
4. מוכר עצמו - גזירה שווה "שכיר" (דברים טו-יח) "שכיר" (ויקרא כה-מ).

והקשה הפני יהושע (קידושין יד:) מדוע צריך פסוקים לכך, וכן מדוע הגמרא מחלקת בין כל סוגי העבדים, והרי נאמר "כי תקנה" "וכי ימכור", וכל מקח וממכר הוא ע"י כסף. והקונטרסי שיעורים (קידושין טו-א ד"ה וראיתי) תירץ ע"פ יסודו^[1] שכל קניין עבד עברי הוא חידוש, שהרי קודם ההקנאה לא היה כלל עבד אלא בן חורין, ורק ע"י הקניין נעשה עבד (שלא כשאר הקניינים שהחפץ קיים גם קודם ההקנאה), ועוד, שגופו של העבד לא היה שייך לעבד עצמו קודם ההקנאה, שהרי האדם אינו בעלים על גופו (שלא כשאר קניינים שהחפץ שייך למוכר קודם ההקנאה). ולכן צריך פסוקים לחדש שכן נקנה בכסף, וכן צריך פסוק מיוחד לכל סוג עבד, שאל"כ לא היינו לומדים מסברא לשאר סוגי העבדים, שהרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו.

הערות שוליים[עריכה]