לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא

לזכירת דברי תורה אין קשר ליגיעה שיגע אדם בהשגתם, אלא תלוי הדבר בסייעתא דשמיא.

"אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן! לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן! יגעתי ומצאתי - תאמן! הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא". בנוגע לזכירת דברי התורה יתכן מצב של "יגעתי ולא מצאתי", כי כל כולה של זכירת התורה תלויה בסייעתא דשמיא, והעושה דברים המונעים ממנו סייעתא דשמיא, עלול הוא לאבד דברי תורה שלמד.

על הפסוק בספר במדבר (כז, ה): "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" אמרו חכמים: "נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר: והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי".

ותמהו המפרשים: מה הקשר בין השניים? וכי מפני שנתגאה אדם שוכח הוא את הידיעות שרכש ברוב עמל ויגיעה?

התשובה היא: זכירת דברי התורה, צריכה לסייעתא דשמיא תמידית. כאשר האדם עושה דברים המונעים ממנו סייעתא דשמיא, עלול הוא לאבד דברי תורה שלמד. פגם במידות, ובמיוחד במידת הגאווה, מביאים לידי שכחת התורה. על ידן הוא מאבד את הזכות לסייעתא דשמיא, ומה שידע כבר הוא שוכח. ואפילו אדם כמשה רבינו ע"ה שידע את כל התורה על בוריה נענש ונתעלמה ממנו הלכה כאשר נטל עטרה לעצמו ואמר: "כל הדבר הקשה יביאו אלי".